נועה

בת 36, עם חברים שסיימו את סיבוב החתונה/ילדים שלהם לפני עידן עידנים. מאז ומתמיד לא בער בי להגיע לשלב הזה.

הכרתי את בן זוגי לפני כ-5 שנים, גרוש עם שני ילדים בוגרים מנישואים קודמים. הוא חשב שסגר פרק זה בחייו, ומאחר שאינו ישראלי במקורו, עשה מה ש-50% מהגברים במדינתו עשו: קשירת צינורית זרע... אבל מה, זימן לו גורלו לפגוש את פרק ב' בחייו.

לאחר כ-4 שנים ביחד, הרגשנו ש"בילינו מספיק עם עצמנו" והגיע זמן הילדים. אך איך עושים זאת והצינור חסום?

שנינו, נאיבים כל כך, האמנו לרופאים במדינתו שאמרו לו: "ילדים? אין בעיה, שואבים, מזריעים, ונכנסים להריון".

לתאר את השוק שהיינו בו כשהתחלנו לברר בארץ מה הנהלים, אמנע מכם. לא הזרעות ולא נעליים. נפלנו ישירות לזרועות ה-IVF.

הדרך לא היתה קלה בשנה האחרונה, אך כעת לשמחתנו הרבה, אני בהריון תקין (טפו טפו) בשבוע 16.

אשמח לחלוק עמכם את הרגעים הקשים והמשמחים כאחד, ולתרום לכם ולו במעט מהנסיון שצברתי.