ניפוץ מיתוסים על פצעים וחבישות

פצע מוגדר כפגיעה במבנה של איבר או רקמה. המונח פצע כולל: שריטה, חתך, חבורה, קרע או כוויה. פצע קשה לריפוי יכול להשפיע על אורח חיי המטופל במספר דרכים: ירידה בניידות, מחסור בשינה, דיכאון, תחושת חולי ועייפות קבועה, כאבים, הסתגרות בבית, אשפוזים ממושכים, חוסר תאבון, ובהמשך קטיעות גפה. במרבית המקרים, פצעים נרפאים בממוצע של 6-8 שבועות. כאשר פצע אינו מראה שיפור לאחר תקופת הזמן הזו, הוא מוגדר כפצע כרוני, פצע מורכב או פצע קשה ריפוי. בעולם המערבי 1-2% מכלל האוכלוסייה סובלים מפצעים כרונים, ביניהם שני שליש גברים ושליש נשים.

למרות התקדמות הרפואה והטכנולוגיה והמחקרים הרבים, עדיין יש בורות מסוימת ומיתוסים בנושאי פצעים והטיפול בהם.

ד"ר משה קוליקובסקי, מומחה ברפואת משפחה ויועץ לטיפול בפצעים קשי ריפוי ורפואה היפרברית במחוז חיפה שירותי בריאות כללית, מנפץ מיתוסים בנושא הפצע והטיפול בו:

הפצע צריך סביבה יבשה

לא נכון. הסביבה האופטימלית להחלמת פצע הינה סביבה לחה, אשר מזרזת את קצב האפיתליזציה ב-50% בהשוואה לסביבה יבשה. בנוסף, היא משפרת את סינתזת הקולגן, משפרת את יכולת הנדידה של תאים החשובים לתהליך הריפוי, מפחיתה כאבים, ומאפשרת החלמה מהירה וטובה יותר של הפצע. מחקרים שבוצעו בנושא חיזקו את הממצאים הללו וגרמו למהפכה בגישה שהייתה מקובלת עד אז בריפוי פצעים.

צריך "לחטא" ולנקות פצע עם פולידין או אלכוהול

לא נכון. טיפול מקומי כמו - יוד, מי חמצן או משחות סטרואידליות, אינו מתאים לכל סוגי הפצעים. בפצעים כרוניים, החומרים הנ"ל, בנוסף לפגיעתם בחיידקים, פוגעים גם ברקמת גרעון ותאי אפיתל מתחדשים, החשובים לתהליך ריפוי הפצע וזה מעכב את החלמתו. יש להתייעץ עם רופא בכל בעיה דומה של פצע שאינו נרפא.

בכל החלפת חבישה, יש לנקות את אזור הפצע

לטיפול המקומי בפצע, חשיבות רבה לשם הצלחת תהליך הריפוי. ניקוי טוב של הפצע דרוש בכל החלפת חבישה. יש לשטוף היטב, אך בעדינות את הפצע והעור סביב לו. הספרות הרפואית חלוקה בנושא הנוזל המתאים לשטיפת הפצע, אך יש הטוענים שמים זורמים וסבון הם הבחירה הנכונה. בכל מקרה אין להשרות את הפצע באמבטיות עם מים ודטרגנטים שונים או פולידין.

צריך לבדוק את הפצע כל יום

לא נכון. למרות שצורך זה מובן ונובע מהרצון לראות הצלחה טיפולית מיידית. שיפור במצב פצעים הינו תהליך החלמה איטי הלוקח מספר שבועות, ולכן הצורך הזה לא יסופק אם החבישות יוחלפו מידי יום.

צריך לחשוף פצע לאוויר כדי ש"ינשום"

לא נכון. הפצע צריך להיות חבוש ואין כל הצדקה לחשוף אותו. כאמור, פצע צריך סביבה לחה ואת החמצן, כמו גם את תוצרי המזון ופקטורי גדילה, הוא מקבל דרך אספקת הדם.

נוכחות חיידקים בפצע מצריכה טיפול אנטיביוטי

בכל פצע כמו על פני העור כולו וכן בחלל הפה נמצאים חיידקים, אשר לא בהכרח גורמים לנזק וייתכן שאף "מגנים" מפני חיידקים אלימים יותר או פטריות. זיהום פצע המצריך טיפול אנטיביוטי תלוי בכמות החיידקים, באלימותם ובהתרבותם. כל עוד אין בפצע סימני זיהום קלאסיים, אין צורך בטיפול אנטיביוטי. בחשד לזיהום בפצע יש לפנות לרופא.

חבישה אחת מתאימה לכל סוגי הפצעים

לכל פצע חבישה משלו ולכן יש להתאים אותה לסוג הפצע. חבישה אופטימלית היא זו האוגרת לחות, מגנה פיזית על הפצע ואינה נדבקת אליו, מאפשרת הסרה ללא טראומה או כאב, בעלת יכולת גבוהה לנקז ולספוג הפרשות ומאפשרת מעבר וחילוף גזים. כמו כן, יש לקחת בחשבון את היענות המטופל, קלות השימוש ותדירות ההחלפה וכמובן, שיקולי עלות-תועלת.

צריך להחליף חבישה כל יום

קיימות בשוק חבישות רבות, אשר ניתן להשאיר אותן על הפצע מספר ימים וכאלו שניתן לא להחליפן עד 7 ימים. כמובן, בהתאם לכמות ההפרשה ומצב החבישה בפיקוח ועל פי הוראות הרופא והאחות המטפלים.

מעבר לטיפול נכון בפצע, יש עוד גורמים המשפיעים על תהליך הריפוי 

בהחלט. מחלות סיסטמיות כמו: סוכרת, מחלות כליה, כבד, כלי דם, אורמיה, מחלת רקמת חיבור ומצבים, כגון: חוסר בויטמינים (כגון: (K, A, C, אנמיה בשל חוסר ברזל, אלכוהוליזם, תת- תזונה, גיל מבוגר והגיינה לקויה - משפיעים על החלמת הפצע. במקביל לטיפול המקומי בפצע, יש לטפל בכל הגורמים הסיסטמיים הנ"ל. למשל: בחולה עם פצע לחץ ותת תזונה, יש לתקן את מצבו התזונתי בדיאטה עתירת חלבון, תוספת אבץ וויטמינים, מתן ברזל וכד'. בחולה עם חסימת כלי דם בגפה תחתונה, יש צורך בתיקון אספקת הדם לרגל, במקביל לטיפול המקומי בפצע.

ניתן לטפל בזיהום גם בעזרת חבישות

נכון, כאשר מדובר בזיהום מקומי לא "סוער". קיימות חבישות מתקדמות, המטפלות בפצעים מזוהמים. כסף ידוע עוד מימי קדם, כחומר עם פעילות אנטיבקטריאלית, ולכן ייצרו חבישות עם תרכובות המכילות יוני כסף. חבישות אלה משחררות את יוני הכסף בצורה מבוקרת ואיטית לפצע ו"עוזרות" לו להתגבר על הזיהום. כאשר מדובר בזיהום "סוער", יש צורך במתן טיפול אנטיביוטי בדרך הפה או אף לתוך הוריד, במקביל לשימוש בחבישות המכילות יוני כסף.

בעת בחירת סוג התחבושת, יש לקחת בחשבון את מצב וסוג הפצע, סוג הרקמה המעורבת ונושאים נוספים כמו: מצב בריאותו של המטופל וזמינות המוצר. יש לזכור, כי החבישות הינן נדבך נוסף באלטרנטיבות הטיפוליות שיש לשקול בעת הטיפול בפצע ובחירת חבישה שאינה מתאימה, לא רק שאינה מקדמת את מצב הפצע, אלא אף עלולה להרע אותו.