על סוכרת ואיסכמיה לבבית אסימפטומטית

ממחקר חדש, שפורסם ב-Diabetes Care, עולה כי איסכמיה לבבית אסימפטומטית עשויה להיות הפיכה בחולים עם סוכרת מסוג 2, המקבלים טיפול תרופתי אגרסיבי.

בעבר דיווחו החוקרים כי ב-22% מהמקרים זוהתה איסכמיה, שלא ניתן היה לנבא באמצעות גורמי סיכון ישנם או חדשים למחלת עורקים קורונרים, אך לוותה בהפרעה אוטונומית לבבית. מאחר שסוכרת מסוג 2 הינה גורם סיכון חזק להתקדמות מחלת עורקים קורונרים, החוקרים שיערו כי שיעורי ההימצאות של איסכמיה עשויים לעלות עם הזמן. לפיכך, מחקר DIAD-2 נועד להעריך מחדש את שיעורי ההימצאות של איסכמיה לאחר שלוש שנים.

שלוש שנים לאחר ההערכה הראשונית, משתתפים במחקר DIAD עברו מיפוי לבבי חוזר, כאשר משתתפים עם אירוע לבבי או רה-וסקולריזציה ואלו שלא יכלו או סירבו לעבור את המיפוי במאמץ, לא נכללו במחקר. במהלך שלוש השנים, הוגבר הטיפול התרופתי וחולים רבים יותר קיבלו טיפול בסטטינים, אספירין ומעכבי ACE, בהשוואה לאלו שקיבלו את הטיפול בתחילת המחקר.

מבין 522 החולים שגויסו תחילה למחקר, 358 עברו מיפוי חוזר במאמץ כחלק ממחקר DIAD-2, כולל 71 (20%) שאובחנו עם איסכמיה בזמן ההרשמה למחקר DIAD-1. מבין 287 החולים עם בדיקות תקינות במחקר DIAD-1, 259 (90%) היו עם תוצאות תקינות גם במחקר DIAD-2, בעוד שב-28 (10%) התקבלו תוצאות אבנורמליות במחקר DIAD-2, שהצביעו על התפתחות איסכמיה חדשה.

מבין 71 החולים עם בדיקות אבנורמליות במחקר DIAD-1, 56 (79%) זכו לשיפור בבדיקות ב-DIAD-2, עם רזולוציה של האיסכמיה, בעוד שב-15 (21%) התקבלו עדיין תוצאות אבנורמליות, שהעידו על איסכמיה, במחקר DIAD-2. בחולים עם רזולוציה של האיסכמיה, חלה עליה משמעותית בטיפול התרופתי בגורמי סיכון קרדיווסקולרים, בהשוואה לחולים שלא פיתחו איסכמיה (p=0.04).

לפיכך, מרבית חולי סוכרת מסוג 2 אסימפטומטים, זכו לרזולוציה של איסכמיה בזמן מיפוי חוזר במאמץ, לאחר 3 שנים. רזולוציה זו לוותה בטיפול אינטנסיבי יותר בגורמי סיכון קרדיווסקולרים.

מגבלות המחקר כוללות העדר הדמיה חוזרת של כל המשתתפים במחקר DIAD-1, סיכון קרדיווסקולרי גבוה יותר בחולים ללא מיפוי חוזר, שהוביל להטיית בחירה ואפשרות לתת-הערכה של השכיחות הכוללת של התקדמות איסכמיה, ומגבלות אפשריות של בדיקות מיפוי לב במאמץ.

במרבית חולי סוכרת מסוג 2 ללא תסמיני מחלת עורקים קורונרים, חלה רזולוציה בלתי-צפויה של האיסכמיה. ייתכן שהסיבה לכך היא טיפול תרופתי אגרסיבי יותר בגורמי סיכון קרדיווסקולרים. האנליזה שמה דגש על חשיבות הערכת מקומן של בדיקות סקר לזיהוי איסכמיה, על התוצאות הקליניות בחולים אלו. לא ברור אם הרזולוציה של האיסכמיה וההגברה הנלווית בטיפול התרופתי, קשורות בקשר סיבתי לבדיקת הסקר הראשונית.

בואו לדבר על זה בפורום סוכרת.