סיליקוזיס: מחלה תעסוקתית

מחלת הסיליקוזיס הינה מחלה תעסוקתית עתיקה הנובעת מחשיפה לחלקיקי סיליקה עדינים בעבודה. בשנת 2007 התקבלו באגף הפיקוח על עבודה במשרד התמ"ת דיווחים על שלושה מקרים של מחלת הסיליקוזיס בה חלו עובדים במפעלי שיש.

"במפעלים לעיבוד שיש יש לקבל יעוץ טכני לשימוש בטכנולוגיות ואמצעים הנדסיים למניעת היווצרות אבק סיליקה ופיזורו", אומרת ד"ר לובה פושנוי, הרופאה התעסוקתית הראשית במשרד התמ"ת. "יש לבודד תהליכים המייצרים אבק; יש להשתמש באמצעי מיגון אישיים ויש לעמוד בתקני חשיפה לאבק סיליקה הקבועים בתקנות".

יורם אלעזרי המפקח הראשי על העבודה במשרד התמ"ת מציין כי "במדינת ישראל פועלים כ-400 מפעלי שיש, חלקם מפעלים גדולים המעסיקים עשרות עובדים, וחלקם בתי מלאכה קטנים עם מספר קטן של פועלים". לדבריו, "הסיכון לחשיפה לסיליקה קיים במספר ענפי תעשייה בארץ, בכללם תעשיית השיש בה הסיכון לחלות במחלת הסיליקוזיס הוא גבוה. בעיקר בעיתיים תהליכים של עיבוד שיש, חיתוך וליטוש שיש, בהם עלולים להיווצר ריכוזים חריגים של אבק סיליקה".

לדברי ד"ר פושנוי, "זוהי מחלת ריאות המתאפיינת על ידי הצטלקות הריאות ופגיעה בתפקודי הנשימה. שם המחלה בא מהמילה סיליקה-צורן דו-חמצני גבישי, המצוי בקליפת כדור הארץ, בסלעים ובמחצבים".

ד"ר פושנוי מציינת כי על מנת למנוע את מחלת הסיליקוזיס בעובדי מפעלי שיש יש לנקוט באמצעים הבאים:

לקבל ייעוץ טכני לשימוש בטכנולוגיות ואמצעים הנדסיים למניעת היווצרות אבק סיליקה ופיזורו.

לעמוד בתקני החשיפה לאבק סיליקה הקבועים בתקנות.

להתקין אוורור מקומי ומוהל משופר.

לבודד תהליכים המייצרים אבק.

להשתמש באמצעי מיגון אישיים.

להגביר מודעות העובדים לגבי סיכוני הבריאות הקשורים לחשיפה לאבק הסיליקה.

להקפיד על השגחה ומעקב רפואי לגילוי מוקדם של מחלת הסיליקוזיס.

ניתן להניח כי המספר האמיתי של חולי הסיליקוזיס בין עובדי תעשיית השיש גבוה יותר עקב תת אבחון של המחלה וחוסר דיווח. תוצאות המדידות הסביבתיות שבוצעו במפעלי שיש בשלוש השנים האחרונות, הראו כי ביותר מ-50% של המפעלים שנבדקו ריכוזי הסיליקה באוויר, היו גבוהים מתקן החשיפה התעסוקתית המותר. במספר מפעלים, ריכוזי סיליקה באוויר נמצאו גבוהים מהתקן פי עשרות מונים.

בואו לדבר על זה בפורום בטיחות גהות ואיכות.