אפילפסיה: נופל וקם

לארד (השם המלא שמור במערכת), חולה אפילפסיה בן 30, יש התקף כל עשרה ימים. ההתקף נמשך כחמש שניות עד שתי דקות, ובאותו רגע הוא מרגיש ניתוק קצר ואז באה נפילה. אחרי התקף הוא צריך לנוח במשך כמה שעות ולעיתים אף יום שלם. "כאשר יש לי התקף במקום ציבורי, אנשים נלחצים ורוצים להזמין לי אמבולנס", מספר ארד. "אבל אני מעדיף לא להתאשפז ולא לשלם על הוצאות האמבולנס, לכן אני לאט לאט קם בכוחות עצמי".

לטל (השם המלא שמור במערכת), חולת אפילפסיה בת 17.5, ההתקפים מתבטאים באופן שונה: "במשך כמה שניות עד דקה הזיכרון נמחק לי לגמרי", היא מתארת את ההתקף. "לדוגמה, ישבתי בכיתה ופתאום היה לי התקף. הסתכלתי על הילדים מסביבי ולא היה לי מושג מי הם. באותו רגע אני לא יודעת מה קורה איתי ואיפה אני. אני יודעת שאני חווה התקף, אך זהו פחד גדול. היו התקפים שבהם חשבתי שמשהו נורא הולך להתרחש. האנשים מסביבי לא מודעים לכך שקורה לי משהו באותם רגעים".

"אפילפסיה מאובחנת על סמך צירוף של אירועים קליניים טיפוסים ובדיקות עזר, כולל רישום גלי החשמל במוח (אלקטרואנצפלוגרם)", אומרת ד"ר הדסה גולדברג-שטרן, מנהלת השירות לאפילפסיה ואלקטרואנצפלוגרם במרכז שניידר לרפואת ילדים. "אירועים אפילפטיים כוללים פרכוסים עם אובדן הכרה, תנועות פרכוסיות בגפיים, קצף מהפה, בריחת שתן או נשיכת לשון, אך גם ארועים אחרים של ליקוי חלקי במצב ההכרה עם בהייה ותנועות אוטומטיות של ליקוק או לעיסה. ישנם גם אירועים של אובדן הכרה עם סטיית ראש ומבט, או אירועים של בהייה בלבד והתנתקות מספר פעמים ביום".

כשטל הייתה ילדה בכיתה ו', היא התלוננה על תחושות מוזרות וכאבי ראש, אך לא בוצעו בדיקות. כשהייתה בכיתה ח' המחלה התפרצה: "התחלתי לבכות ולאחר מכן לפרכס", היא מספרת. "יצא לי קצף מהפה ואיבדתי הכרה". טל לא זכרה כלום מהמקרה, ובאותו היום אשפזו אותה בביה"ח שניידר. לאחר שלושה ימים היא שוחררה לביתה, ובסופו של דבר אובחנה כחולת אפילפסיה.

אצל ארד המחלה התפרצה בגיל 12 לאחר ניתוח ברגלו, ובמשך זמן רב לא הצליחו למצוא את הרכב התרופות שיאזן אותו. טל לוקחת כדורים באופן קבוע שעוצרים לה חלקית את ההתקפים שחלים כל שלושה-ארבעה חודשים. כמו כן, היא חייבת להקפיד על שעות שינה.

"מחלת האפילפסיה אינה נחשבת תורשתית במובן הפשטני של המילה כמו מחלות נוירולוגיות אחרות כגון טיי זאקס", אומרת ד"ר גולדברג-שטרן. "קיימות סיבות שונות ומגוונות לאפילפסיה, כגון אפילפסיה משנית לגידולי מוח, אפילפסיה משנית לבעיה במבנה המוח או אפילפסיה משנית לבעיות בחילוף החומרים בגוף, שבאות לידי ביטוי באיחור התפתחותי". לדבריה, "יש מצבים שבהם אפילפסיה היא המחלה הראשונית והבלעדית. לעיתים יש מקרים של אפילפסיה משפחתית, כלומר יש עוד קרובי משפחה קרובים או רחוקים יותר, הלוקים באפילפסיה, אך לא ידוע הגן בבירור והנושא עדיין נמצא במחקר מעמיק בכל רחבי העולם".

ד"ר גולדברג-שטרן מציינת כי טיפול תרופתי בתרופות נוגדות כפיון עוזר לכ-80-70 אחוזים מכלל חולי האפילפסיה. עדיין קיימים 25 אחוזים מהחולים שאינם מגיבים לניסיונות טיפוליים בתרופות השונות או בשילוביהן, ובמקרים שלהם יש לשקול אפשרויות טיפוליות אחרות הקיימות כיום, כגון דיאטה קטוגנית, המבוססת על מזון הכולל הרבה שומנים, מעט חלבונים וללא פחמימות; קוצב ווגאלי המושתל בגוף שמביא לאיזון הפרכוסים אצל חלק מהחולים שלא הגיבו לתרופות. במקרים המתאימים ניתן לשקול כריתת המוקד האפילפטי בניתוח לאחר ההערכה מעמיקה ודקדקנית, תוך דגש על כך שלא ייגרם נזק לאזורים תיפקודיים חשובים במוח.

במסגרת חיפושים אחרי פתרונות למחלה, ארד מצא פתרון חלקי - כלבה שמזהה את ההתקף לפני שהוא מתחיל, על ידי ריח הגוף והתנהגות שונה של בעליה, ובאותו רגע היא נובחת חזק ומסמנת לו שהוא צריך לשבת, כך ההתקף קטן יותר ונמנעת המכה מהנפילה. ארד מאמן את הכלבה כבר שנתיים, ומספר כי מלבד היכולות החשובות של כלבתו ג'סי, יש לה ייחוס - היא הבת של הכלבה לאקי מהפרסומת של מפעל הפיס. כיום מספר חולי אפילפסיה בארץ נעזרים בכלבים שאולפו לסייע להם בזיהוי מוקדם של התקף.

ארד לא התגייס לצבא עקב מצבו הבריאותי, אך הוא עובד כיום שלוש פעמים בשבוע בחנות צילום ומספר כי בעל החנות קיבל אותו מאד יפה ומודע למצבו. "היו לי כבר שני התקפים בחנות, אך למרות זאת אני עובד ומנהל חיים רגילים". בימים אלה טל מחכה לתשובה מהצבא אם היא תוכל להתנדב. היא מספרת כי ישנם אנשים שנלחצים כאשר שומעים שהיא חולה באפילפסיה, אך לדעתה זה נובע מחוסר מודעות למחלה.

"כיום רוב חולי האפילפסיה יכולים לחיות חיים רגילים ומאוזנים", אומרת ד"ר גולדברג-שטרן. "הם יכולים לעבוד, משרתים בצבא אם לא היו להם התקפים למעלה משנה (יחד עם טיפול תרופתי), יכולים לנהוג אם לא היו להם התקפים במשך שנה, וכן יכולים להינשא ולהקים משפחה. בנות הסובלות מאפילפסיה יכולות ללדת ולעבור הריון עם הדרכה מתאימה והתאמת סוג התרופה הנחוצה ומעקב".

ד"ר גולדברג-שטרן מציינת כי רוב מקרי האפילפסיה מתחילים לפני גיל 20 ובעיקר בשנת החיים הראשונה. יש הבדל בגורמים לאפילפסיה בין ילדים למבוגרים, והבירור נערך בהתאם לגיל. כאמור, לא כל חולי האפילפסיה סובלים מפרכוסים. זוהי רק צורת ביטוי אחת של התקפים, ולעיתים התקף שמתחיל בנקודה אחת במוח ומתבטא בבהייה יכול להתפשט להתקף פרכוסי כללי. יש גם סוגי אפילפסיה שמתבטאים בניתוקים קצרים ללא פרכוסים בכל הגוף. עוד היא מוסיפה, כי כאשר ילד נמצא בזמן התקף פרכוסי, יש להשכיבו על הצד, להרחיק ממנו חפצים חדים, לא לפתוח את פיו בכוח ולא להכניס אצבע לפיו. אם האירוע נמשך מעל שלוש-ארבע דקות, יש להזעיק אמבולנס.

בואו לדבר על זה בפורום נוירולוגיה ושבץ מוח.