בחירת הטיפול בהפרעת קשב

הפרעת קשב והיפראקטיביות נחקרת באופן אינטנסיבי וקיימים טיפולים יעילים להפרעה, אשר כוללים טיפולים התנהגותיים וטיפולים תרופתיים. אין טיפול אחד המתאים לכל הילדים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות. כדי לקבוע את הטיפול היעיל והמתאים ביותר לכל ילד, על משפחתו להתייעץ באופן פרטני עם אנשי המקצוע המטפלים (פסיכולוג, פסיכיאטר ונוירולוג), לאבחן היטב את ההפרעה ולבחור את הטיפול המתאים - תוך התחשבות במאפייניו הייחודיים של הילד ומעקב אחר תגובתו לטיפול שנבחר.

המחקר המקיף והמעמיק ביותר באשר ליעילות הטיפול ב-ADHD נערך על ידי המכון הלאומי האמריקאי לבריאות הנפש (NIMH). מחקר זה בדק ילדים בגיל בית הספר היסודי עם הפרעת קשב והיפראקטיביות, שנדגמו בכמה אתרי מחקר הפזורים ברחבי ארה"ב. הילדים הושמו באופן מקרי לאחת מארבע תוכניות טיפול:

1. טיפול תרופתי בלבד.
2. טיפול התנהגותי בלבד.
3. שילוב של טיפול תרופתי וטיפול התנהגותי.
4. טיפול כפי שניתן בקהילה לפי בחירת ההורים.

תוצאות המחקר מראות שהטיפול המשולב והטיפול התרופתי בלבד היו יעילים יותר באופן משמעותי מטיפול התנהגותי בלבד או מטיפול בקהילה. בתחומים מסוימים (חרדה, תפקוד אקדמי, התנגדות, יחסי הורים-ילדים, ויכולות חברתיות) הטיפול המשולב היה יעיל יותר מהטיפול התרופתי בלבד. יתרון נוסף של הטיפול המשולב היה בכך שהוא אפשר לטפל בילדים באופן תרופתי במינונים נמוכים יותר ולמשך תקופה ארוכה יותר ביחס לילדים שקיבלו טיפול תרופתי בלבד. מכך עולה, שטיפול תרופתי בשילוב עם טיפול התנהגותי הוא היעיל ביותר עבור הפרעת קשב והיפראקטיביות. נראה שהטיפול התרופתי משפר את יכולות הקשב והריכוז של הילד ומפחית את האימפולסיביות וההיפראקטיביות, בעוד שהטיפול ההתנהגותי הנלווה עוזר לילד ולמשפחתו לפתח יכולות חדשות, שקשה היה לפתחן לפני השפעתה החיובית של התרופה. למשל, שיפור התקשורת במשפחה, חיזוק הדימוי העצמי, רכישת הרגלי למידה.

הורים רבים חוששים ממתן טיפול תרופתי לילדיהם הסובלים מ-ADHD. חשוב לציין בהקשר זה, שלרפואה ניסיון של עשרות שנים של טיפול יעיל ובטוח בילדים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות באמצעות תרופות. הטיפולים התרופתיים השכיחים ביותר מכילים חומר ממריץ (סטימולנט) בשם methylphenidate, שהוא החומר האקטיבי בתרופות המוכרות בארץ בשם ריטלין וקונצרטה.

ילדים ומבוגרים עם הפרעת קשב שתרופות אלה אינן יעילות עבורם יכולים להשתמש בתרופות בעלות הרכבים כימיים אחרים, שגם הן נמצאו יעילות בטיפול ב-ADHD. חשוב לעבוד בצמוד עם הרופא המטפל, כדי לקבוע את התרופה המתאימה ואת המינון האופטימאלי שלה. זאת כיוון שישנם ילדים עם הפרעת קשב המגיעים לתוצאות טובות יותר בעזרת תרופה מסוג אחד, בעוד שילדים אחרים עשויים להגיע לתוצאות טובות יותר עם תרופה מסוג אחר. עבור מרבית עם הפרעת קשב והיפראקטיביות, הטיפול התרופתי מפחית באופן דרמטי את ההיפראקטיביות והאימפולסיביות ומשפר את היכולת להתמקד, ללמוד ולעבוד. הטיפול התרופתי נמצא יעיל גם לשיפור הקואורדינציה הפיזית הנדרשת למשימות כמו כתיבה וספורט.

הטיפול התרופתי בסטימולנטים (מעוררים כדוגמת ריטלין) נחשב בעולם הרפואי כבטוח. המעוררים אינם גורמים לילדים להרגיש "high", על אף שילדים מסוימים מדווחים שמרגישים "אחרת" עם התרופה. הבדלים אלה הינם כמעט תמיד מינוריים. על אף שיש הורים החוששים שילדיהם יתמכרו לתרופה, עד היום, ולאחר שנים רבות של ניסיון בשימוש בתרופות מעוררות, אין כל עדות להתמכרות אצל מטופלים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות. סקירת מחקרים על הקשר בין שימוש בסטימולנטים להתמכרות לסמים, שנערכה על ידי חוקרים בבית החולים הכללי של Massachusetts ובית הספר לרפואה של אוניברסיטת Harvard, העלתה שילדים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות שטופלו באופן תרופתי בגיל ההתבגרות השתמשו פחות בסמים וסבלו מפחות התמכרויות ביחס לילדים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות שלא טופלו בתרופות.

קיימים שני סוגים נפוצים של תרופות ממריצות (סטימולנטיות) לטיפול ב-ADHD, העושות שימוש באותו חומר בדיוק (methylphenidate). סוג אחד של תרופות משפיע ל-3 עד 4 שעות. עבור חלק מהילדים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות, משך השפעה זה מספיק. עם זאת, משך הפעילות היומית של מרבית הילדים (בבית הספר, בחוגים, בהכנת שעורי בית) הינו ארוך יותר. הסוג השני של התרופות כולל מנגנון שחרור איטי של התרופה ויכול להספיק ל-8 עד 12 שעות (תלוי בסוג התרופה הספציפית). היתרון בתרופות בעלות השחרור האיטי הוא בכך שניתן לקחתן לפני היציאה לבית הספר והילד לא יידרש לנטילת מנה נוספת במהלך היום. מכל מקום, בחירת סוג התרופה המתאים לכל ילד וילד צריכה להיעשות תוך התייעצות עם איש המקצוע המטפל ובהתאם לצרכים הספציפיים של המשפחה ושל הילד.

ילד אחד מכל עשרה ילדים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות אינו מגיב בשיפור משמעותי לטיפול התרופתי בממריצים. אם ילד אינו מפגין שיפור משמעותי לאחר שלקח את התרופה במשך כשבוע ימים, הרופא המטפל עשוי לשקול את העלאת המינון. אם עדיין אין שיפור, יש לשקול מעבר לתרופה אחרת. חשוב לדעת את העובדות הבאות: התרופות עוזרות לילדים רבים להתרכז ולהצליח יותר בבית ובבית הספר. הימנעות מחוויות שליליות בילדות עשויה למנוע התמכרויות והסתבכויות רגשיות והתנהגותיות מאוחר יותר. כ-80% מהילדים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות שזקוקים לתרופה בילדות יזדקקו לה גם בגיל ההתבגרות. מעל ל-50% יזדקקו לתרופה גם כמבוגרים.

לכל תרופה יש גם תופעות לוואי. רוב תופעות הלוואי של התרופות הממריצות הן מינוריות וקשורות במינון שנקבע. מינונים גבוהים יותר של התרופה מייצרים תופעות לוואי חזקות יותר. תופעות הלוואי הנפוצות ביותר הן אובדן תיאבון, קושי להירדם, חרדה מוגברת ו/או חוסר שקט. ילדים מעטים מדווחים על כאבי בטן וכאבי ראש. ברוב המקרים הילד והמשפחה לומדים לחיות עם תופעות הלוואי ואלה מתגמדות לאור השינויים הדרמטיים בהסתגלותו הכללית של הילד.

התרופה אינה נשארת בגוף, ועם סיום משך השפעתה היא נשטפת ממחזור הדם. חשוב לציין, שילדים מסוימים עשויים לחוות "נפילה" לפרק זמן קצר, שלרוב אינו עולה על כמה דקות, עם תום ההשפעה של התרופה. בשלב זה הילד עשוי לחוש מרוגז או פגיע במיוחד, וחשוב להתייחס אליו בהבנה עד חלוף ה"נפילה".

התרופות יכולות לסייע מאוד לילד עם הפרעת קשב והיפראקטיביות בתפקודו היומיומי. הילד או הילדה יוכלו לשלוט טוב יותר בהתנהגויות שהובילו למתיחות ולמריבות עם בני המשפחה האחרים, אולם ייארך זמן עד שיישכחו התסכולים, הכעסים וההאשמות, שלרוב נמשכו זמן רב. יתכן שגם ההורים וגם הילד יזדקקו לעזרה מחוץ למשפחה כדי לנטרל ולשנות דפוסי התנהגות שנבנו במשך תקופה ארוכה.

בטיפול פרטני, המטפל יכול לעזור לילד עם הפרעת קשב והיפראקטיביות ללמוד להרגיש טוב יותר עם עצמו. המטפל גם יכול לסייע לילד לזהות את נקודות החוזקה שלו ולטפחן, לזהות נקודות תורפה וללמוד להתמודד איתן טוב יותר בחיי היום יום.

לפעמים רק הילד הסובל מ-ADHD זקוק לייעוץ ולהכוונה, אך לעתים קרובות, כיוון שהבעיה משפיעה על המשפחה כולה, כל המשפחה זקוקה לעזרה. המטפל יכול לעזור למשפחה למצוא דרכים טובות יותר להתמודדות עם ההתנהגויות המפריעות ולקדם שינוי. אם המטופל צעיר, הטיפול היעיל ביותר יהיה, לרוב, עבודה עם ההורים בלבד.

קיימות כמה אפשרויות לטיפול, והבנה בסיסית על כל אחת מהן תוכל לסייע למשפחה שבה ילד עם הפרעת קשב והיפראקטיביות לבחור את המטפל המתאים לצרכיה.

פסיכותרפיה חותרת לעזור לאנשים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות לקבל ולהעריך את עצמם למרות ההפרעה. גישה זו לרוב אינה מתמקדת בחשיפת הסיבות הגורמות להפרעה. בפסיכותרפיה, המטופלים מדברים עם המטפל על מחשבות ורגשות, בוחנים דפוסים שאינם תורמים להסתגלות ולומדים דרכים חלופיות להתמודד עם רגשות. בשעה שהמטופל מדבר ומספר, המטפל מנסה לעזור לו להבין כיצד הוא יכול לשנות ולשפר את התמודדותו עם ההפרעה.

טיפול התנהגותי מסייע לאנשים לפתח דרכים יעילות להתמודדות עם נושאים מיידיים. במקום לנסות לעזור לילד להבין את רגשותיו ופעולותיו. טיפול התנהגותי מנסה לשנות דפוסי חשיבה והתמודדות כדי להוביל לשינוי בהתנהגות. התמיכה יכולה להיות ישירה ביותר, כמו ארגון המטלות הדרושות לבית הספר, או תכנון ההתמודדות עם מטלות ספציפיות שילד עם הפרעת קשב והיפראקטיביות מתקשה בהן.

לאבחון הפרעת קשב וריכוז - לחצו כאן.

בואו לדבר על זה בפורום קשב, ריכוז ויכולות למידה.