מיהו הרופא החדש?

הפילוסוף הצרפתי רנה דקארט הגה את העיקרון המוכר 'אני חושב, משמע אני קיים'. לטענתו, קיימים שני מישורים: הקיים - מוחשי וממשי, והערטילאי - חסר פיזיות ונוכחות. גם בתחום הרפואה גרר העיקרון הפרדה מוחלטת בין הגוף הפיזי והנוכח, לבין הראש - החושב, המדמיין והמפנטז. עקב כך, כל רופא, מומחה ככל שיהיה, טיפל בבעיה נפרדת, מבלי לשים לב, להתייחס או להתעכב על איברים אחרים: הקרדיולוג טיפל בלב, מבלי להקשיב לחרדותיו של המטופל; האורולוג ריפא את הדלקת בשלפוחית השתן, ולא הקפיד על תשומת לב לכליות; והאורתופד טיפל בחוליות עמוד השדרה, וויתר על בדיקת איברי הבטן התחתונה.

דקארט הלך לעולמו במחצית המאה ה-17, ובעשורים האחרונים חלה הרעה במעמדו של העיקרון הפופולארי ביותר של אבי הפילוסופיה המודרנית: הגסטרואנטרולוג מייחס חשיבות לפסיכואנליזה בכל הקשור להפגת מצבי מתח וחרדה בקרב הסובלים ממחלות מעי דלקתיות; הגניקולוג מבקש את חוות הדעת של הנוירולוג ולא מסתפק בבדיקת אברי הרבייה הנשיים וכך הלאה.

הרופא החדש, מושג מודרני אשר אנו נתקלים בו יותר ויותר לאחרונה, תופס מקום של כבוד בשנים האחרונות בעולם הרפואה. מושג זה בא לתאר את המטפל האולטימטיבי, זה אשר מבין, מקבל ומקפיד להתייחס אל כל מערכות גוף האדם כאינטגרטיביות: האדם הנמצא מולך, אינו רק קיבה, ריאות, או כבד. הוא אינו גפה עליונה או תחתונה, נחיר, או ושט, אלא הוא אובייקט כולל. ולכן אין לבצע הפרדה בין מערכת אחת לשנייה, בין איבר אחד לשני. יתרה מכך, הפן הפסיכולוגי, הנפשי והאישי, לצד הפן המדעי והגנטי, הוא חשוב וקריטי לטיפול בבעייתו הספציפית של המטופל. וזאת ללא קשר לאופי בעייתו, ולמיקומה בגוף.

פעמים רבות אנו עדים למקרים מצערים בהם רופאים, בשל חיפזון יתר, ולעיתים גם בשל חוסר הבנה וחוסר הקשבה למטופל, מבצעים פעולות קשות ומיותרות במטופלים. מקרה כמו זה של אותה אישה צעירה, אשר התלוננה על בעיית טחורים לאחר לידה, ולכן בוצע בה ניתוח בפי הטבעת. ניתוח אשר גרר בעיות ותחלואים למשך שנים רבות והיה יכול להיחסך אילו הרופא המטפל היה נוקט בגישה האינטגרטיבית. הווה אומר, משקיף באופן מערכתי ורחב ככל האפשר, מתייעץ עם גניקולוג וקולגות נוספים - אז היה מגלה כי המטופלת סובלת בסך הכל ממספר שרירים קרועים באגן התחתון, עקב תהליך הלידה. זוהי בעיה מינורית הניתנת לטיפול באמצעות תרגילי פיזיותרפיה פשוטים לאורך מספר חודשים.

מקרה נוסף, כמו זה של גבר כבן ארבעים, בעל משפחה, משכיל, מצליח ונבון, הסובל זה מספר שנים מתופעת ה-'מעי הרגיז'. החולה מטופל בעיקר בתרופות אנטיביוטיות, אשר מעבר לריפוי הדלקת גורמות לתופעות לוואי לא רצוניות, כמו עייפות מתמשכת, חולשה ואף נטייה לדיכאון מהסיטואציה כולה. הרופא המטפל לא הצליח לבחון את הקשר שבין המעי של אותו מטופל לבין מצבו הנפשי. "הרופא החדש" היה מתחקר אותו כהלכה ומקיש את השאלות הנכונות. באמצעותן היה מגלה כי אותו גבר חרד למצבו הפיננסי, בעידן זה של כלכלה רעועה, והוא שרוי בחשש מתמיד כי לא יצליח לפרנס את משפחתו כראוי. טיפול נפשי מכל סוג, החל במפגשים קבועים עם פסיכולוג, דרך נטילת תרופות מרגיעות, ועד שיעורי יוגה או טיפולים רפלקסולוגים, היה יכול להקטין משמעותית את כאבי הבטן, ההתקפים והתלאות הנפשיות והפיזיות מהן סבל אותו אדם.

הגישה החדשה, זו הדוגלת באינטגרטיביות, מצריכה לימוד בלתי פוסק של הרופא המחזיק בה: עליו לשאוב ידע רב ככל האפשר, באשר לכל תחומי הרפואה השונים, לצד התמקצעות וחתירה למצוינות בתחום התמחותו הייחודי. על הרופא החדש להכיר את כל התחומים בעולם הרפואה, להתייעץ עם רופאים מנוסים ומומחים ממנו, ובעיקר ללמוד להקשיב למטופל היושב מולו. שהרי מדובר באדם, בעל מחשבות, פחדים וחרדות, רעיונות ותובנות, ועל הרופא לנסות ולמצוא קשר בין התלונה הספציפית לבין סביבתו הרחבה של האדם המטופל.

אין משמעותה של גישה זו כי הרופא צריך להתמחות בכל תחומי הרפואה, שכן הדבר אינו אפשרי ועקרון "תפסת מרובה - לא תפסת", פועל כאן ביתר שאת. יחד עם זאת, עליו להיות קשוב באופן מלא למטופל. לא לשלול שום סיטואציה, להתעדכן, להתייעץ, לחקור ולבצע עבודתו בצורה היסודית, המוקפדת והמחמירה ביותר.

מערכת הבריאות בישראל היא מן המצוינות בעולם. מטופלים מכל העולם מגיעים באופן תדיר, לאורך כל השנה, לקבל ייעוץ, טיפול או לבצע פעולות כירורגיות בבתי החולים הפרוסים ברחבי הארץ. כמו כן, מחלקות המחקר באוניברסיטאות ובבתי החולים מציגות תוצאות מרשימות בכל הקשור לפיתוחים פורצי דרך, תרופות ושיטות טיפול המיושמות בכל רחבי הגלובוס. הגישה החדשה הדוגלת באינטגרטיביות מלאה, היא זו אשר תסייע רבות לחולים, לרופאים ולמערכת כולה.

ד"ר מארק באר-גאבל הוא גסטרואנטרולוג, מומחה לנוירו-גסטרואנטרולוגיה ולרצפת האגן.

בואו לדבר על זה בפורום גסטרואנטרולוגיה - מחלות דרכי העיכול.