צפייה בטלוויזיה: נזק לעתיד

כולם כבר יודעים שצפייה ממושכת בטלוויזיה אינה מומלצת מסיבות בריאותיות רבות, בהן: קיצור תוחלת החיים, השמנת יתר, הפרעות קשב וריכוז, ועוד. כעת, מחקר חדש מצא קשר בין צפייה ממושכת בטלוויזיה לבין רמת הסיכון למוגבלות בניידות בעת זקנה.

החוקרים בחנו נתונים ממחקר American Association of Retired Persons Diet and Health Study, שהחל בשנת 1995-1996. המחקר כלל 566,398 משתתפים בגילאי 50-71 שנים בתחילת הדרך, שהשיבו לשאלון בנושא להיסטוריה הרפואית, תזונה, פעילות גופנית, שעות פעילות וזמן סדנטרי. התנהגות סדנטרית סווגה לפעילוית דוגמת: ישיבה, תנומה ועבודה מול מחשב, כמו גם צפייה בטלוויזיה, וזמן שבילו בצפייה בטלוויזיה לבד. השאלון גם כלל שאלות אודות מספר שעות שבועיות שבילו בפעילויות בעצימות קלה, דוגמת עבודות במשק הבית או הליכה, ובפעילויות בעצימות בינונית-גבוהה, דוגמת הליכה מהירה, ריצה או עבודה בגינה. שאלון המשך הושלם בשנים 2004-2006 ובחן את מצב הניידות על-בסיס שאלות שכללו קצב הליכה נורמלי. מוגבלות הוגדרה כחוסר יכולת ללכת או קצב של פחות מ-2 מייל בשעה.

ניתוח הנתונים הנוכחי כלל רק משתתפים שהשיבו לשני השאלונים, לא סבלו ממחלות כרוניות דוגמת סרטן או מחלת לב בתחילת הדרך, ודיווחו על מצבם הרפואי כסביר או טוב יותר בתחילת המחקר. סך כולל של 134,269 משתתפים התאימו לקריטריונים אלו.

מניתוח סטטיסטי שלקח בחשבון את דרגת הפעילות כמו גם למשתנים אחרים כמו גזע, רמת השכלה והרגלי עישון, התנהגות יושבנית הייתה בעלת קשר כמעט זניח עם מוגבלות בניידות. עם זאת, צפייה בטלוויזיה הדגימה דפוס שונה. בהשוואה לצפיה במשך 0-2 שעות ביום, צפייה בטלוויזיה במשך 3-4 שעות ביום לוותה בעלייה של 25% בסיכון למוגבלות בניידות, כאשר צפייה במשך 5 שעות ומעלה לוותה בעליה של 65% בסיכון הנ"ל.

דרגת הפעילות נקשרה בקשר הפוך עם הסיכון למוגבלות, ללא תלות במשך זמן הישיבה, צפייה בטלוויזיה, או משתנים אחרים. לדוגמא, בניתוח משולב עם זמן הישיבה, פעילות קלה בהיקף של 4-7 שעות שבועיות לוותה בירידה של 20% בסיכון למוגבלות. בדומה, פעילות גופנית בדרגה בינונית-עד-מאומצת בהיקף של מעל 7 שעות שבועיות לוותה בירידה של 57% בסיכון למוגבלות.

בקרב אלו שבילו את הזמן הרב ביותר בישיבה (לפחות שבע שעות ביום) והכי מעט זמן בפעילות גופנית (עד שלוש שעות שבועיות), הסיכוי למוגבלות בניידות היה גבוה יותר מכפליים, בהשוואה לאלו עם אורח החיים הכי פחות יושבני, שהיו הכי פעילים באלו עם דרגה מסוימת של אורח חיים יושבני, אך שהיו פעילים בהיקף ש 4-7 שעות שבועיות, הסיכון היה גבוה פי 1.3.

החוקרים מציינים כי אופי הצפייה בטלוויזיה עשוי לספק הערכה מדויקת יותר של זמן פעילות סדנטרית. לחילופין, אנשים יכולים לפצל את זמן הישיבה שלהם עם הפסקות לעיתים קרובות יותר במהלך היום, בהשוואה לצפייה בטלוויזיה בשעות הערב.

החוקרים מסכמים וכותבים כי אחת ההמלצות להתבגרות בריאה כוללות הפחתת משך זמן פעילות סדנטרית, כמו גם הגברת פעילות גופנית.

ד"ר עמית עקירוב הוא מומחה לאנדוקרינולוגיה, רופא בכיר במחלקה הפנימית בבית החולים בילינסון.