גידולים המטולוגיים ממאירים

הגידולים ההמטולוגיים הממאירים כוללים בעיקר לימפומות, לויקמיות ומילומה. בגידולים אלה חלה פריצת דרך מאוד משמעותית בשנים האחרונות זאת בזכות פיתוחן של תרופות המכוונות כנגד שינוי בתא הממאיר האופייני לגידול. התאים הממאירים למדו להשתמש בחומר התורשתי של התא, כך שיפעל לטובתם, כלומר יאפשר להם להתחלק מהר וליצור עוד ועוד תאים ממאירים. יתר על כן, הם למדו להשתלט על אותו מנגנון בתא שאחראי על תמותת התא, שזהו תהליך הכרחי על מנת לחדש כל הזמן את התאים. כך, לתאים הממאירים יש יתרון מבחינה מספרית על פני התאים הנורמאליים: הם מתחלקים מהר יותר והם מתים פחות, וכך נוצר הגידול.

למשל בלויקמיה הקרויה לויקמיה מילואידית כרונית, בעזרת שינוי בכרומוזומים נוצר חלבון חדש שקרוי BCR/ABL. חלבון זה אחראי למחלה שהטיפול היחיד שהיה בידינו עד לפני כ-10 שנים הייתה השתלת מח עצם מתורם מתאים. טיפול זה היה שמור לצעירים בלבד ולכאלה שהיה להם תורם. כל האחרים, כ-82% מהחולים, נאלצו לקבל זריקה יומיומית של תרופה שגרמה להם להרגיש באופן קבוע כמו בזמן שפעת. תרופה זו הצליחה רק בחלק מהחולים להאריך חיים אך לא הביאה לריפוי. לפני 10 שנים נמצאה תרופה שמנטרלת את חלבון ה-BCR/ABL, וכך מאבדים התאים הממאירים במח העצם את היתרון המספרי שלהם והתאים הנורמאליים שולטים. התרופה הקרויה גליבק ניתנת בכדורים דרך הפה וניתן להתייחס אליה כמו לאינסולין של חולי סוכרת. כך, ממחלה ממיתה שמחייבת השתלת מח עצם הפכה הלויקמיה המילואידית החריפה למחלה שניתן להשתלט עליה ולאפשר לחולים לחיות חיים נורמאליים.

מחלה אחרת בה מאוד התקדמנו היא המילומה הנפוצה. בשנת 2003 קיבלו פרופ' הרשקו ופרופ' צ'חנובר מישראל את פרס הנובל על תגלית שגילו בשנות השבעים. הם מצאו שכשחלבון בתא מגיע זמנו להתפרק התא מדביק עליו סמן שקרוי יוביקיוטין. חלבון מסומן מוכר על ידי אנזים מפרק חלבון הקרוי פרוטאזום. תאי המילומה הממאירים משתמשים בסמן הזה לטובתם. כלומר לחלבון שבאופן נורמאלי עוצר התחלקות התא ומשרה תמותת התא ובכך מונע את ההתרבות שלהם, הם מחברים את הסמן כך שהוא יתפרק. לעומת זאת, לחלבון שבאופן נורמאלי מעכב תמותת תאים ומעודד חלוקתם הם מונעים את חיבור הסמן, וכך הם מונעים את פירוקו. תרופה חדשה בשם ולקיד, למעשה מבטלת את היכולת הזאת של תאי המילומה על ידי כך שהיא מעכבת את פעילות הפרוטאזום שהוא כאמור האנזים שמפרק את החלבון. התחלת השימוש בתרופה זו לפני כ-7 שנים, בתחילה במסגרת מחקר קליני והיום היא כבר בסל התרופות, הביא לשיפור ניכר באיכות החיים ובאורך החיים של החולים במחלה שבעבר נחשבה למחלה חשוכת מרפא.

שיטה אחרת למלחמה בתאים ממאירים היא על ידי שימוש בנוגדנים. שיטה זו נמצאת בשימוש בלימפומות, שהוא הגידול הממאיר של מערכת הלימפה שמשמשת באופן נורמאלי כמנגנון החיסוני של הגוף.

נוגדנים הם חלבוני חיסון שמסוגלים לתקוף למשל חיידקים ווירוסים. בשנים האחרונות למדנו להשתמש בהם כתרופות המסוגלות "לזהות" ולמצוא תאים ספציפיים בגוף. תרופות אלה מסוגלות למצוא תאי סרטן מסוג מסוים, להתחבר אליהם ולהשמיד אותם. הנוגדנים המצויים היום בשימוש נרחב בלימפומה הם נוגדנים כנגד אתר על פני הלימפוציטים הקרוי CD20. אנו משתמשים בתרופה הקרויה מבטרה שהיא למעשה נוגדן כנגד CD20. התחברות הנוגדן לאתר על פני הלימפוציט גורמת לתמותת התא. אפשר גם להשתמש בנוגדנים כ"טילים מונחים" ולחבר להם או חומר רדיואקטיבי או אפילו תרופה כימותרפית ובכך לשפר את יעילותם. יש לנו היום תרופה הקרויה זבלין שהיא למעשה נוגדן אליו קשור שייר רדיו אקטיבי המולך על ידי הנוגדן הישר אל תאי הגידול ומקרין אותם.

לסיכום: ההתקדמות שחלה בגישה הטיפולית בגידולים המטולוגיים ממאירים, נותנת תקווה שאם נדע את עקב אכילס של כל גידול וגידול נוכל לתקוף אותו באופן יעיל וללא פגיעה ברקמות בריאות.

המאמר פורסם באדיבות מגזין רפואה וחברה, לרגל ועידת ישראל לרפואה 2010.

פרופ' דינה בן יהודה - מנהלת המערך ההמטולוגי, מרכז רפואי הדסה ירושלים.

בואו לדבר על זה בפורום המטולוגיה.