אף אוזן גרון - שאלות ותשובות

תשובה: 1. מאחר ולא בדקתי את הילד, והוא אף לא ביצע בדיקות נוספות, כך שלא ראיתי בדיקות שמיעה או צילום שקד שלישי - איני יכולה להגיב לגבי הצורך בניתוח זה או אחר.
לעומת זאת אני יכולה לתאר לך את המדיניות האישית שלי במקרים של ליקוי שמיעה אצל ילד בגיל הזה:
כשיש ליקוי שמיעה הולכתי, כלומר אחרי בדיקת שמיעה, כשרואים שעצב השמיעה תקין, אולם השמיעה אינה טובה בגלל בעיה באוזן התיכונה כמו נוזלים, ובמידה ואין הפרעות אחרות משמעותיות כמו אחור ניכר בדיבור וכו', אני לא בעד ניתוח מיידי אלא מעקב של 3 חודשים. בתקופה זו על הילד ללמוד לנשום מהאף, לקנח את האף, ואם יש צורך אני מוסיפה תרופות לייבוש הנזלת.

מנסיוני, כעשרה עד עשרים אחוזים מהילדים שמופנים לניתוח כפתורים, אכן צריכים באמת את הניתוח, וכל השאר יכולים להסתדר היטב עם מעקב וטיפול שמרני כמו שאני מאמינה בו, ולהגיע לשמיעה תקינה.
אחרי 3 חודשים אני שוב שולחת לבדיקת שמיעה ואם יש עדיין ליקוי ניכר בשתי האוזניים ומחוץ לנורמה... אין ברירה ולניתוח כפתורים. אם חוזר לנורמה - מעקב מסודר כל 3-4 חודשים לפחות שנה או שנתיים.
הסיבה להצטברות הנוזלים יכולה להיות מגוונת - כולל עונתית, בשל גודש יחסי בעונות מסוימות של המעברים (חצוצרת האוזן), הגדלה של שקד שלישי שמפריעה למעברים, אחרי דלקת, וכו'.

לרוב כאמור, המצב פתיר בדרך השמרנית שאני מכוונת אליה, ואין צורך להגיע לניתוח כפתורים. במידה ויש שקד שלישי מוגדל בנוכחות ליקוי שמיעה הולכתי ממושך, ויש להכניס צינוריות אוורור לאוזניים, כדאי גם להסיר במהלך הניתוח את השקד השלישי החוסם. הדרך לדעת אם השקד השלישי באמת מוגדל היא על ידי צילום של הגולגולת בפרופיל - ואם יש צל שקד שלישי חסימתי, עם קליניקה מתאימה של חסימה אפית ונזלת ממושכת, קיים צורך בניתוח כריתת שקד שלישי.

במידה וליקוי השמיעה נעלם אך יש עדיין חסימה אפית וקושי בנשימה, נזלת וכו', ושקד שלישי מוגדל - כדאי להסיר אותו בניתוח בלי להחדיר צינוריות אוורור.

2. פיתרון אולטימטיבי לדעתי הוא.... מה שכתבתי. רפואה אלטרנטיביתת מבחינתי היא הבל הבלים.
3. רוב הילדים שסובלים מהתופעות הללו אינם מתלוננים ואינם סובלים מחום או כאבים, כך שבנך אינו חריג.
שבוע טוב ומקווה שהכל יותר ברור....

תשובה: מערכת שווי המשקל כוללת בתוכה מספר אברים קטנים דמויי שקים, ותעלות הנמצאות בשלושה מישורים. לעיתים "אבנים" זעירות מאחד השקים נושרות לכוון אחת משלושת התעלות וגורמות לגירוי בשינוי תנוחה.
ניתן על ידי מניפולציה בפיזיוטרפיה "להחזיר" את האבנים למקומן הטבעי, והטיפול הוא מאוד מומלץ במקרה שהאבחנה נעשתה כמו שצריך.

אני מצרפת לך קישור, מעט מייגע ובאנגלית מקצועית, אך תוכלי למצוא שם עניין אם יש לך את הכוח להאבק בטקסט....
http://www.cmaj.ca/cgi/content/full/169/7/681

תשובה: אוטוסקלרוזיס היא מחלה תורשתית, שפוגעת באוזן התיכונה וגורמת לליקוי שמיעה. היא מביאה לקיבוע של עצם השמע הקטנה ביותר (ארכובה, או סטאפס), כך שתנועת עצמות השמע נפגעת, ולכן נגרם ליקוי שמיעה הולכתי. המחלה נגרמת מתהליכים של בניית עצם והריסתה באוזן התיכונה בעיקר (יכולה לפגוע גם באוזן הפנימית אך זה יותר נדיר).

הטיפול התרופתי כולל פלואוריד (נתריום פלורואיד) לתקופה ממושכת, והוא יכול לעצור את התקדמות המחלה - או לפחות ככה מאמינים חלק מהרופאים. הטיפול הניתוחי הוא בניתוח הנקרא סטפדקטומיה, ובו מוחלפת הארכובה בפרוטזה זעירה.
הסימפטומים - ליקוי שמיעה.

ההתמודדות - לטעמי אם יש אפשרות לנתח שווה לנסות, ואם לא - אפשר להשתמש במכשיר שמיעה.
אני מצרפת קישור נחמד עם הרבה תוכן
http://www-surgery.ucsd.edu/ent/PatientInfo/info_otosclerosis.html

תשובה: בבוקר למרבית האנשים יש תחושה של ליחה סמיכה מעט וזאת מכמה סיבות: הרוק המופרש מבלוטות הרוק מיוצר בקצב קבוע באופן בסיסי, אך במשך היום יש ייצור נוסף בתגובה לגירויים חיצוניים (ריח, מראה של אוכל, מגע אוכל וטעם בפה) או גירויים פנימיים כמו תיאבון. כל אלה חסרים בלילה ועל כן יש פחות רוק.

מאותה סיבה אנו גם בולעים פחות בלילה מאשר בשעות העירנות. תוסיף שינה על הגב עם פה פתוח...ואז יש גם יובש יחסי של הריריות והרוק נעשה צמיג יותר. מסיבות אלה רבים המתעוררים בבוקר ומרגישים צורך לכחכח, לירוק וכו', ואין להבהל מהתופעה.

נושאים שיכולים להחמיר את המצב הם למשל, אצל אנשים מסוימים יש יתר חומציות העולה מהקיבה בלילה (הגרביטציה לרעתנו כשאנו שוכבים), עונתיות ונזלת שנוספת על ההפרשות, סכרת (יובש בפה), תרופות שונות (למשל ביתר לחץ דם - נטיה ליובש בפה לעיתים בשל הטיפול), ועוד ועוד.

כדאי שתעבור בדיקת רופא אא"ג כולל של איזור המיתרים על מנת לשלול תופעות כמו רפלוקס (חומציות עולה מהקיבה), יובש פה או ריריות, בעיות אף שיכולות להשפיע, וכן בדיקות דם במידה ויש יובש חריג.

בכל מקרה רפלוקס יכול להיות מוגבר אם אוכלים אוכל חומצי מידי, שומני וכבד (בשר למשל) בשעות הלילה, וכן שתית קפה וקפאין יכולה להחליש את הסוגר העליון של הקיבה.
מבחינת שינה - על הבטן עדיף מבחינת נשימה ובליעה.

תשובה: מנייר היא מחלה בלתי צפויה, כלומר התקפים יכולים לחול או להעלם לתקופות ארוכות ולא תמיד יודעים למה. היא תוקפת גברים ונשים במידה שווה, בעיקר בני עשרים עד חמישים. המחלה מאופיינת גם בירידה חלקית בשמיעה, כשבדרך כלל מעורבת רק אוזן אחת ורק אצל 15% מהחולים מעורבות שתי האוזניים, כשהירידה ביכולת השמיעה משתנה מעת לעת, עם התקפי ורטיגו (תחושת איבוד שיווי משקל, תנועה מתמדת וסחרחורת) המלווים בבחילות והקאות ובתחושת לחץ.

החולה סובל לפעמים מתחושת מלאות באוזן וטיניטוס (צפצוף באוזן או שתיהן, או בכל הראש) שמופיעים לפני או תוך כדי התקף, או באופן קבוע. בדרך כלל מאופיינת המחלה בהתקפים בלתי צפויים של סחרחורת ואיבוד שיווי משקל שמופיעים לרוב למשך מספר שעות ונעלמים לפרקי זמן לא מוגדרים שיכולים להיות גם שבועות ואפילו חודשים ארוכים. לאחר שההתקף החריף נרגע תתכן המשכיות של תחושת חוסר שווי משקל קלה למשך כמה ימים . אבחון מלא של מחלת מנייר כולל לרוב את שלושת המרכיבים העיקריים - ליקוי שמיעה, סחרחורת סיבובית (ורטיגו) וטיניטוס.

בתקופות המחלה הראשוניות, עשוי החולה לסבול מירידה לסירוגין בשמיעה, בעיקר בתדרים הנמוכים, אולם עם התקדמותה יכולה המחלה לגרום לירידה קבועה בשמיעה בכל התדרים.
חומר נוסף לקריאה אפשר למצוא באתר הבא -
http://www.midwestear.com/menieres.htm

שקד שלישי (פוליפים בשפת העם), הוא רקמה לימפתית שנמצאת מאחורי האף, באיזור שנקרא נאזופארינקס, או לוע אפי. הוא גדל לרוב אצל ילדים בגיל 2-3 שנים, ונסוג מעצמו בסביבות גיל 6-7.
השקד השלישי הוא חלק ממערכת ההגנה הלימפתית על דרכי הנשימה העליונות, ותפקידו אם כך להגן מזיהומים. אם השקד השלישי גדול חוסם ומפריע, והילד אינו נושם מהאף - יש לשקול הסרה שלו על מנת לאפשר התפתחות תקינה של שלד הפנים והמנשך, ועל מנת למנוע ליקוי שמיעה והרגלי נשימה לקויים.

הקשר לליקוי השמיעה - לפעמים אם הוא גדול מידי וחוסם כך שהוא מפריע לאוורור האוזניים דרך החצוצרה, או שמפריע לנשימה אפית ואז יש צורך בניתוח כריתת שקד שלישי.

כשיש שקד שלישי מוגדל שחוסם את מעבר האויר מאחורי האף, לעיתים התופעה מלווה בהפרעה באוורור האוזן, הפרעה בניקוז הנוזלים מהאוזן התיכונה, הצטברותם וליקוי שמיעה.

לכן מקובל שאם יש שקד שלישי מוגדל בנוכחות ליקוי שמיעה הולכתי ממושך, ויש להכניס צינוריות אוורור לאוזניים, כדאי גם להסיר במהלך הניתוח את השקד השלישי החוסם.
צינוריות אוורור באוזניים נועדו לאוורר את האוזן, ולמנוע נוכחות נוזלים באוזן התיכונה, המפריעים לשמיעה. לעיתים הצינוריות מוחדרות גם בילדים עם דלקות חוזרות בלתי נשלטות על מנת לאפשר ניקוז חופשי של האוזן בעיתות דלקת.

הסיבוך האפשרי לניתוח השקד השלישי הוא דימום לאחר הניתוח, וישנם סיבוכים זיהומיים נדירים יותר. כמו כן תיתכן אי ספיקת החיך - מה שאפשר לצפות לפני הניתוח בבדיקה קלינית טובה שיכולה להראות את תפקוד החיך ושריריו.

תשובה: לרוב הניתוח נעשה בהרדמה מקומית ולא כללית.
הצורך בניתוח הוא הפרעה נשימתית קבועה (ולא מהסוג של פעם מימין ופעם משמאל שזה נורמלי לגמרי). אם יש חסימה קבועה בצד מסוים, וסטיה משמעותית של המחיצה - יש צורך בתיקון שלה. הקונכיות זה עסק אחר - אפשר לא לגעת בהן אם אין צורך, או להסיר חלק מהן או את כל הקונכיה (כמובן מדובר בקונכיות התחתונות שבאף), אבל אני אישית בעד הסרה חלקית ולא מלאה של הקונכיה. ענין של גישה.

אם לא תעשי את הניתוח? איך אענה לך כשלא בדקתי את אפך? אולי מראש הייתי אומרת לך שלא חייבים, ואולי הייתי אומרת שזה הכרחי... לא יכולה לענות.

בואו לדבר על זה בפורום אף אוזן גרון.