דלקות שקדים: אבחון וטיפול

דלקות שקדים נחלקות לשני סוגים על פי הגורם לדלקת: (1) דלקת שקדים חיידקית - נגרמת בעיקר ע"י חיידקי הסטרפטוקוקוס. (2) דלקת שקדים ויראלית נגרמת ע"י נגיפים (וירוסים).

החיידק או הווירוס פולשים אל תוך חלל הפה ע"י מעבר מאדם לאדם בעת שיעול, נשיקה או מעבר של טיפות רוק באוויר, במקום צפוף ולא מאוורר. המחוללים חודרים ונצמדים אל הרירית של חלל הפה, השקדים והלוע ומתרבים בתוך תאי הרירית. תהליך זה מעורר את תגובת הגוף באמצעות הפעלת מערכת ההגנה שהיא מערכת החיסון. מערכת זאת מורכבת מכדוריות לבנות שתפקידם לתקוף ולהשמיד את המחוללים. הביטוי לתהליך זה נקרא דלקת.

הדלקת מאופיינת באודם, תפיחות רקמות, רגישות, כאב וחום. החום המלווה דלקת שקדים מהווה תגובת הגנה של הגוף מפני הזיהום ע"י חיזוק מנגנוני ההגנה של הגוף. רעידות (כיווץ שרירים) המלוות את החום מגבירות את ייצורו. הזעה כללית המלווה את החום מסייעת לגוף להיפטר מעודף החום.

לעיתים קשה להבדיל בין דלקת שקדים חיידקית לבין דלקת שקדים נגיפית, משום שהסימפטומים דומים מאוד. התסמינים בדלקת שקדים חיידקית הם כאבי גרון (במיוחד בעת בליעה), חום גבוה והרגשה כללית רעה. לעיתים יש כאב ראש ופריחה. סימני הדלקת בבדיקה גופנית הם אודם בלוע, שקדים אדומים עם תפליט לבן היכול להופיע בצורת קרום או בנקודות ונפיחות ורגישות בבלוטות הלימפה באזור הצוואר התת-לסתי.

בדלקת שקדים ויראלית המהלך פחות סוער. התסמינים הם הרגשה כללית רעה, כאבי גרון וקושי בבליעה. לעיתים ישנם תסמינים כלליים כדוגמת נזלת, צרידות וכאבי ראש. סימני דלקת הגרון בבדיקה גופנית הם אודם בגרון וחום גבוה. תפליט לבן או אפור על פני השקדים פחות שכיח בהשוואה לדלקת חיידקית. בנוסף יש נפיחות עם רגישות בבלוטות לימפה בצוואר, כאבי שרירים ולעיתים כאבי פרקים.

ניתן להבדיל בין דלקת חיידקית לבין דלקת נגיפית ע"י בדיקות עזר מעבדתיות:

1. בדלקת שקדים חיידקית ספירת הדם תדגים עליה במספר כדוריות הדם הלבנות ועלייה באחוז התאים הנויטרופילים. לעומת זאת, בדלקת שקדים ויראלית ספירת התאים הלבנים תהיה תקינה או שתדגים עלייה קלה במספר הכדוריות הלבנות עם עלייה באחוז התאים הלימפוציטים או התאים המונוציטים.

2. בדיקת משטח גרון תדגים צמיחת חיידקי סטרפטוקוקוס. בעזרת תרבית מהשקדים ניתן לגדל את החיידק על מצע מזון ולקבל תשובה תוך24-72 שעות. במשטח מהיר ניתן לבצע זיהוי מהיר ומיידי של החיידק, אולם בדיקה זאת פחות רגישה מתרבית מהשקדים.

3. בדלקת שקדים ויראלית על רקע וירוסים, כגון EBV אוCMV ניתן לראות עלייה בנוגדנים כנגד וירוסים אלו בבדיקות סרולוגיות (נסיוב).

4. בדלקת שקדים חיידקית בדיקה סרולוגית לחיידקי הסטרפטוקוקוס תדגים עלייה בכמות הנוגדנים לחיידק בדם. בדיקה זאת נקראת Anti-Streptolysin-O ומעידה על חשיפה לחיידק הסטרפטוקוקוס.

90% מדלקות השקדים והגרון הן על רקע נגיפי. נגיפים שונים כדוגמת הנגיפים הגורמים למחלת השפעת יכולים לגרום לדלקת שקדים וגרון. נגיפי ה-EBV וה-CMV גם גורמים לדלקות גרון והגדלת בלוטות לימפה. סימנים וסימפטומים של דלקת גרון יכולים להוות תסמין ראשון להופעת "מחלת הנשיקה". בדלקות אלו בדרך כלל הסימפטומים קלים ולא דורשים טיפול מיוחד. לעיתים בעת מתן טיפול אנטיביוטי במחלה נגיפית כדוגמת מחלת הנשיקה תופיע פריחה עורית.

10% מהדלקות בשקדים הן דלקות על רקע חיידקי. החיידק השכיח ביותר הוא הסטרפטוקוקוס. סטרפטוקוקוס מסוג A הוא החיידק השכיח והבעייתי ביותר בעת הופעת דלקת שקדים. חיידק זה יכול לגרום לסיבוכים מאוחרים של הדלקת החריפה. 10-25% מהאוכלוסייה הם נשאי סטרפטוקוק מסוגA על פני השקדים.

^^סיבוכי דלקת גרון חיידקית:^^

1. סיבוכים מקומיים: א. מורסה (אבצס) מסביב לשקד מתאפיין בקושי ניכר בפתיחת הפה בנוסף לתסמינים של דלקת שקדים חריפה. סיבוך זה מחייב אשפוז וניקוז האבצס. ב. דלקת מכסה הגרון (איבר אנטומי האחראי לכיסוי מיתרי הקול בזמן בליעה - בכך מונע כניסה של מים ומזון אל דרכי הנשימה)- דלקת זאת גורמת להופעת נפיחות ואו מורסה הדוחקת וחוסמת את מעבר האוויר. קושי בנשימה הולך ומתגבר המחייב פנייה לחדר המיון לצורך טיפול והשגחה על נתיבי האוויר.

2. סיבוכים סיסטמיים: א. קדחת השיגרון (Rheumatic Fever) - בתגובה לזיהום בסטרפטוקוקס, הגוף מייצר נוגדנים כנגד החיידק. נוגדנים אלו מזהים בטעות את מסתמי הלב, קרום הלב והמפרקים של החולה ותוקפים אותם. הם גורמים לדלקת של מסתמי הלב ומשם הדלקת יכולה להתפשט לכל שריר הלב המהווה סכנת חיים. ב. דלקת בפקעיות הכליה (lomerulonephritis) - הנוגדנים שוקעים בפקעיות הכליה ויכולים לגרום לאי ספיקת כליות. ג. שנית (Scarletina) - חיידקי הסטרפטוקוקוס מפרישים רעלן הגורמים להופעת פריחה אדומה בכל הגוף. פריחה זאת ניכרת יותר באזור הבטן, בצידי בית-החזה ובקפלי העור.

א. מנוחה - לשכב במיטה ולתת לגוף לנוח ולהלחם במחלה.
ב. צריכה מועטה של קלוריות - לא יותר מ-1,000 קלוריות ביום על מנת שלא להעמיס על הגוף.
ג. צריכה של כמויות גדולות של נוזלים, עדיף נוזלים צלולים, מרקים ותה צמחים.
ד. הגבלת סוכרים - סוכר מוריד את תפקוד הנוטרופילים.
ה. משככי כאבים כגון אקמול, נורופן, אדביל או כדורי מציצה המכילים חומר מאלחש ומחטא כדוגמת קאלגרון או סטראפסילס.
ו. טיפול אנטיביוטי - בדלקת גרון ויראלית הטיפול באנטיביוטיקה אינו יעיל. אנטיביוטיקה נועדה לפעול כנגד חיידקים ולא כנגד נגיפים. לעומת זאת, כשמדובר בדלקת גרון חיידקית, או כאשר ישנו חשד גבוה לזיהום חיידקי, ישנה התוויה לטיפול אנטיביוטי. תרופת הבחירה הנה פניצילין (ראפאפן או מוקסיפן). במידה וקיימת רגישות לפניצילין נהוג לטפל באריטרומיצין. משך הטיפול המומלץ הוא 10 ימים. חשוב לטפל בכל דלקת גרון סטראפטוקוקאלית בכדי למנוע סיבוכים מקומיים וסיסטאמיים.

אדם נשא של החיידק הסטראפטוקוקוס אינו מהווה סיכון לדלקות גרון חוזרות או לסיבוכים, כגון קדחת השיגרון. אך הנשאים עלולים להדביק אנשים הנמצאים במגע צמוד או לגרום לאבחנה מוטעית במקרה של דלקת גרון נגיפית.

הכתבה פורסמה במקור באתר של מרכז רפואי הדסה.

בואו לדבר על זה בפורום אף אוזן גרון.