הטו אוזן: מחלות האוזן התיכונה

האוזן התיכונה נמצאת בין תעלת האוזן החיצונית, אשר נראית במרכז האפרכסת, לבין שבלול האוזן הפנימית. השבלול מתרגם את הצלילים שאנו שומעים לזרמים חשמליים שעוברים למוח וגורמים לתחושת השמיעה. גורמים שונים עלולים לפגוע באוזן התיכונה ולגרום לליקויי שמיעה ולזיהומים.

האוזן התיכונה מאפשרת לצלילים לעבור מהאוויר שסביבנו לנוזל שבאוזן הפנימית כמעט ללא הפסד. הצורך בקיומה של האוזן התיכונה התעורר, כאשר בעבר הרחוק יצאו היצורים הימיים ליבשה והסתגלו לסביבת האוויר שבה אנו חיים כיום.

יצורים ימיים אינם זקוקים לאוזן תיכונה, גם היום, מאחר שהצלילים עוברים ישירות ללא הפסד אנרגיה מהמים לנוזל האוזן הפנימית. המצב שונה בתכלית על היבשה, מפני שצליל, שנישא באוויר ומגיע למים, מוחזר רובו ככולו לאוויר. רק אלפית מאנרגיית הקול חודרת פנימה. תפקיד האוזן התיכונה להחזיר את האנרגיה שאבדה בעזרת עור התוף ועצמות השמע, הפועלים לפי עקרונות פיזיקליים של הגברת אנרגיה מכנית. בלעדיהם הייתה שמיעתנו לקויה בחומרה קלה עד בינונית.

חלקה החיצוני של האוזן התיכונה הוא קרום דקיק ובדרך כלל שקוף, שנקרא עור התוף. שם זה נגזר מתפקודו - גלי הקול חובטים בו, בדומה למתופף המקיש על תוף נגינה. לחלק הפנימי של עור התוף צמודות שלוש עצמות קטנות, שמעבירות את הצליל ומגבירות אותו לתוך חלון קטנטן באוזן הפנימית. חלון זה מכונה "החלון הסגלגל" עקב צורתו.

עיקר המחלות הפוגעות באוזן התיכונה הן דלקות, רובן קורות בגיל הילדות. חלקן מתחיל כדלקות חריפות המלוות בכאבים, חום והפרשות מהאוזן, וחלקן כדלקת תת-חריפה, "נוזלים" באוזן התיכונה, ללא כל סימנים או תלונות (פרט לליקוי שמיעה שלא תמיד מתגלה). אצל רוב הילדים חולפת מחלה זו ללא גרימת נזק, אך אצל מיעוטם נמשכת המחלה תקופה ארוכה וגורמת להרס ולנזק באוזן התיכונה בדרגות שונות. מה פוגע באוזן התיכונה?

דלקת כרונית של האוזן התיכונה - הדלקות החריפות או התת-חריפות, כאשר אינן נרפאות כראוי, עלולות להותיר שינויים ונזקים באוזן התיכונה. ברוב המקרים מדובר בשינויים חסרי משמעות, כמו הסתיידויות קלות או אזורים דקים מהרגיל של עור התוף או האוזן התיכונה. במיעוט המקרים ייווצרו נזקים בדרגות חומרה שונות, למשל, חור קטן או גדול בעור התוף, עד כדי הרס של כל עור התוף; הסתיידות קשה של עור התוף או עצמות השמע; הרס חלקי עד מלא של עצמות השמע. ייתכנו שילובים שונים של כל סוגי הנזקים. בנוסף, ייתכן זיהום כרוני באוזן החולה, המתבטא כלפי חוץ בהפרשות מוגלתיות בתעלת השמע החיצונית.

כולסטאטומה - המחלה הקשה ביותר של האוזן התיכונה, כולסטאטומה, נגרמת בדרך כלל עקב שקיעת עור התוף לכיוון האוזן התיכונה, לעיתים קרובות עקב "נוזלים" באוזן התיכונה אצל ילדים. מחלה זו גורמת להיווצרות מעין כיס סגור של עור העלול לחדור לאוזן התיכונה ולחלל הטבעי שבעצם הצמודה אליה (חלל המסטואיד, הזיז הפטמתי). בתוך כיס זה של "עור הפוך" מצטברת ההפרשה הטבעית שמייצר כל עור על פני הגוף, אולם כאן אין להפרשה זו לאן להתפזר, והכיס הולך וצומח בהדרגה, כאילו היה גידול, תוך הרס העצם שסביבו וכל דבר בתוכה (מבני האוזן ומערכת שיווי המשקל, עצבי הפנים ואף חדירה לכיוון המוח). כיס זה נוטה להזדהם ובמקרים רבים מלווה בהפרשות בעלות ריח רע.

פגם מולד - יתכנו מצבים שבהם תינוק נולד עם פגם באוזן התיכונה, באוזן אחת או בשתיהן.

חבלות - החבלות הנפוצות הן פגיעות גולגולת (תאונות דרכים,נפילות), מכה ישירה לאוזן (סטירה, חבטה בנפילה למים), חיטוט באוזן בעזרת קיסמים או גופים זרים אחרים. גם חשיפה לפיצוץ עז יכולה לפגום באוזן התיכונה והפנימית כאחת.

אוטו סקלרוזיס - קיימת מחלה של עצמות השמע, אשר מוכרת בשם אוטו סקלרוזיס ("הסתיידות האוזן"), שאינה קשורה לדלקות, ומופיעה בדרך כלל בגיל מבוגר יותר, בעיקר אצל נשים צעירות. זוהי מחלה של עצם האוזן הפנימית, הגורמת לשינויים שקורים ברוב המקרים בחלון הסגלגל. התלונות הן על ליקוי שמיעה הדרגתי חד צדדי או דו צדדי ללא תלונות על כאבים או הפרשות.

אבחון מחלות באוזן התיכונה מתבצע בעקבות תלונות, בזמן בדיקה שגרתית על יד רופא (בדרך כלל רופא אף אוזן גרון) או בדיקת שמיעה. התלונות השכיחות הן הפרשות מהאוזן החולה מחד, וליקוי שמיעה מאידך. ישנם מבוגרים לא מעטים אשר "סוחבים" איתם נזקים באוזן התיכונה מגיל צעיר מבלי שיהיו מודעים לכך. לעתים, מחלה כרונית כזו, הנמצאת במצב "שקט" שנים רבות, מחריפה מסיבה כלשהי ומניעה אותם להיבדק. חשוב לזכור כי האוכלוסייה הפגיעה ביותר למחלות הדלקתיות היא אוכלוסיית הילדים, ובמקרים רבים הם אינם מסוגלים להביע את תלונותיהם במילים.

האבחון הסופי של מחלות האוזן התיכונה וההחלטה על הטיפול המתאים הם בתחום התמחותו של רופא אף אוזן גרון (אא"ג). תחום רפואת אא"ג, בדומה לתחומי רפואה נוספים, נחלק היום לתת-תחומים נוספים, כאשר אבחון מחלות האוזן התיכונה והטיפול בהן מתבצע על ידי רופאי אא"ג המתמחים בכך, הקרויים אוטולוגים.

הטיפול במחלות האוזן התיכונה למיניהן מתחיל באבחון, שחייב להיות מדויק. הליך האבחון מורכב מבדיקת האוזן באוטוסקופ או במיקרוסקופ המיועד לכך (אוטומיקרוסקופ), בדיקות דימות (CT, MRI) ופענוחן, וכן אבחון שמיעה מדויק. על סמך הנתונים שהתקבלו מכל אלה, על האוטולוג להגיע להחלטה לגבי הטיפול.

מטרת הטיפול כפולה: מניעת דלקת זיהומית באוזן ו"חיסול" המחלה, תיקון השמיעה תוך שאיפה להגיע לשמיעה קרובה ככל האפשר לנורמה. מטרות אלה מושגות בכמה דרכים: טיפול שמרני- מכני: שאיבות וניקוי במסגרת הבית, מניעת הרטבה; טיפול כירורגי, שמטרתו ניקוי הרקמות החולות ובנייה מחדש של האוזן התיכונה (שיקום). ברוב המקרים, כשיש זיהום והפרשות באוזן, יש להתחיל בטיפול שמרני במרפאת אא"ג. רק כשהאוזן "יבשה" וללא זיהום למשך תקופה מסוימת, ניתן לעבור לשלב ניתוחי או שיקומי. רק כאשר לא מצליחים בשום אופן לרפא את הזיהום, בעיקר במקרי כולסטאטומה, מבוצע הטיפול הניתוחי במטרה עיקרית לרפא את המחלה, והחלק השיקומי יכול להידחות לשלב מאוחר יותר.

אבחון שמיעה מדויק חשוב מאוד להחלטה על ניתוח אוזן תיכונה, בעיקר כשמדובר בשיקום בלבד ללא דלקת, ובמיוחד במחלת האוטו סקלרוזיס. ממצא לא מדויק בבדיקת שמיעה עלול להביא לטיפול לא נכון. ליקוי שמיעה שמקורו באוזן התיכונה ניתן לזיהוי בקלות בבדיקת השמיעה הרגילה ההתנהגותית (אודיוגרם). הממצא האופייני הוא פער בין השמיעה באוזניות, המייצגת את כל מסלול השמע, כולל האוזן התיכונה, לבין השמיעה בעזרת אוזנייה המוצמדת לעצם, ומייצגת את מסלול השמע מהאוזן הפנימית ללא האוזן התיכונה. הפער הזה נקרא פער הולכתי והוא ניתן לתיקון חלקי או מלא בטיפול ניתוחי.

לא כל פער הולכתי נובע ממחלת האוזן התיכונה. ייתכנו מצבים שבהם הפער ההולכתי שגוי ונובע ממבנה אוזן צר, למשל. במקרים אלה יש צורך בשימוש באוזניות מיוחדות או בבדיקות נוספות.

ד"ר יהודה הולדשטיין הוא מומחה ברפואת אף אוזן גרון, אילנה הולדשטיין היא קלינאית תקשורת. השניים עוסקים באבחון ליקויי שמיעה.

בואו לדבר על זה בפורומים הבאים:

פורום מכשירי שמיעה ובעיות שמיעה
פורום אף אוזן גרון