טרומבוזה: לחלץ את הפקקת

בניגוד לפקקת שטחית הנראית בוורידים ונימים בולטים ברגליים, פקקת ורידים עמוקה גורמת לכשל בניקוז הדם מהגפיים ומתבטאת בקרישי דם בוורידים העמוקים המצויים בתוך שרירי הגפיים. בגופנו פועלים שני מנגנונים של קרישת הדם: האחד אחראי על המסת קרישי דם והשני מייצר אותם כהגנה מפני דימומים.

פקקת ורידית נוצרת כאשר יש גורם שמחולל היווצרות של קריש דם, הגדל ומתפשט בתוך הווריד. הסיבות העיקריות להיווצרותה של פקקת ורידית עמוקה הן פגיעה בדופן הווריד כתוצאה ממכה חזקה או חבלה, ירידה בזרימת הדם בוורידי הגפה, כתוצאה מחוסר תנועה של הגפיים וליקוי בתפקוד של מערכת קרישת הדם בגוף.

פקקת ורידית חוזרת - אפיזודה של פקקת ורידית עמוקה שהתרחשה בעבר מעלה את הסיכון לאפיזודה נוספת.

תורשתיות - אם קרוב משפחה סבל או סובל מפקקת ורידית.

גידולים ממאירים - לעיתים, פקקת ורידית מופיעה לפני גילוי הגידול ומהווה תסמין להתפתחותו האפשרית.

חוסר תנועה - ישיבה ממושכת של יותר מחמש שעות ללא תזוזה כגון ישיבה ממושכת בטיסות; חוסר תנועה לאחר גיבוס הגפה; שכיבה בעת ניתוח שנערך בהרדמה כללית או ניתוחים בהרדמה הנמשכים מעל 30 דקות ולאחריהם היעדר תזוזה למשך שעות ארוכות. חוסר תנועה כתוצאה משיתוק.

עודף משקל

טיפול הורמונאלי - כגון גלולות למניעת היריון או נטילת הורמונים בתקופת המנופאוזה (גיל הבלות).

טראומה קשה - במיוחד לגפיים תחתונות לאחר פציעה.

קרישיות יתר.

הסיכון העיקרי הוא תסחיף ריאתי, הנגרם כתוצאה מנדידת קרישי הדם בזרם הדם לריאות. קרישי הדם שנסחפו חוסמים מעבר של דם בריאות וגורמים לחוסר בחמצון הדם ולנשימה לא יעילה, עד כדי קשיי נשימה שעלולים להוביל לחנק. אי ספיקה נשימתית הגורמת למוות שכיחה לאחר ניתוחים כגון כריתת רחם, ניתוחי בטן בכירורגיה כללית וניתוחים אורתופדיים, במיוחד החלפת מפרקים.

סיכון נוסף הוא תסמונת פוסט-טרומבוטית שבה נגרם נזק מקומי לגפה כתוצאה מהפרעה לניקוז של הדם ממנה בשל חסימת חלק מהוורידים על ידי קרישי הדם או בגלל הרס מסתמים של ורידים עמוקים. עוד ביטוי של התסמונת הם שינויים בעור שוק הרגל העלולים לגרום להתפתחות כיב כרוני.

בכמחצית מהמקרים לא ניתן לזהות סימנים להיווצרות פקקת ורידים, מאחר שבדרך כלל רק בשלב מאוחר מופיעים סימנים כגון נפיחות ואודם בגפה. כאשר יש חשד לפקקת ורידית, האבחון מבוצע על ידי כירורג כלי דם העורך בדיקת דופלר: בדיקה לא פולשנית המספקת תמונה של זרימת הדם ומבחינה בקרישי דם מגודל נתון, ומבוצעת באמצעות שילוב של מכשיר אולטרה סאונד עם מכשיר דופלר. בדיקה זו נחשבת לפחות יעילה בגילוי קרישי דם בוורידי האגן.

לעומתה, בדיקת CT יעילה מאוד באבחון של פקקת בוורידי האגן ולאבחון של תסחיף ריאתי, אולם חסרונה בכך שהיא מלווה בקרינה ובמתן חומר ניגוד. בנוסף נעזרים בבדיקת דם ,D-dimer הבודקת את ריכוז החומר שנוצר בתהליך פירוק הקרישים במטרה לשלול פקקת עמוקה כאשר הסבירות לה נמוכה.

הטיפול הראשוני הוא מתן זריקות של נוגדי קרישה למשך מספר ימים ובהמשך מתן טיפול בכדורים ל- 3 עד 6 חודשים, בהתאם לדרגת קרישיות היתר של החולה. המטופל יידרש לגרוב גרביים אלסטיות, לפחות למשך שנתיים.

לבישת הגרביים מקטינה את שכיחות התופעות התסמונת הפוסט-טרומבוטית המתבטאת בבצקת כרונית, לפחות ב-50%. התסמונת הפוסט-טרומבוטית גם גורמת לשינויים תמידיים בעור ולהופעת כיבי עור, החוזרים ונשנים גם לאחר שנרפאו . במקרים של פקקת בוורידי האגן, ישקול הרופא לבצע טיפול להמסת קריש הדם, טיפול פולשני המבוצע באמצעות החדרת צנתר לתוך הווריד הפקוק והזלפה של תרופה ממיסת קרישים למשך מספר שעות. טיפול מסוג זה מבוצע בדרך כלל רק כאשר האבחון נעשה בשלב מוקדם וכאשר מעורבים ורידים גדולים כגון ורידי אגן או ירך.

קיימים גם אמצעים נוספים המשלבים המסת הקריש עם פעולה מכאנית של ריסוק הפקקת על ידי צנתרים מיוחדים. במקרה שלא ניתן לבצע ניתוחים זעיר פולשניים, יבוצע בחלק מהמקרים ניתוח להוצאת קרישי דם. במהלך ניתוח ממושך או במסגרת טיפולי פיזיותרפיה למשותקים נעזרים לעיתים במכשיר שיוצר לסירוגין לחץ על הגפה, במטרה למנוע היווצרות של פקקת.

כאשר קיימים גורמי סיכון, חשוב למזער את הסיכון להיווצרות פקקת ורידים עמוקה על ידי הקפדה על תנועתיות, שימוש בגרב אלסטית, שמירה על משקל תקין, נטילת טיפול תרופתי על פי המלצת רופא ומעקב רפואי. בכל מקרה של חשד רצוי להיבדק על ידי מומחה לכירורגיית כלי דם.

ד"ר אלכסנדר קנטרובסקי הוא מומחה בכירורגיית כלי דם ב"עתידים מדיקל סנטר".