הסכמה לטיפול רפואי- חלק ב'

בכתבה הפעם נעסוק במידע הרפואי אשר על הצוות הרפואי למסור למטופל במסגרת חובת המסירה החלה עליו, בכדי לקבל את הסכמת המטופל כדין לטיפול הרפואי המוצע.

סעיף 13(ב) לחוק זכויות החולה ("החוק") קובע כי לשם קבלת הסכמה מדעת על המטפל למסור למטופל מידע רפואי הנחוץ לו באורח סביר וזאת במטרה לאפשר למטופל להחליט האם להסכים לטיפול הרפואי המוצע.

המחוקק מונה חמש קטיגוריות של מידע, אך חמש קטיגוריות אלו אינן מהוות רשימה מלאה ממצה וסגורה, והחוק בהחלט לוקח בחשבון מצבים בהם על המטופל תהיה חובה למסור מידע מעבר לסוג המידע המפורט בגוף החוק.

קובץ המידע הראשון אותו על המטפל למסור למטופל עוסק בתיאור מצבו של המטופל קרי: האבחון (בלעז דיאגנוזה) והסכות (בלעז הפרוגנוזה). באמרנו אבחון הכוונה להליך מסקנתי לזיהוי מצבו החולני של המטופל בעוד בסכות הכוונה להליך מסקנתי שפניו אל העתיד, השלכות המחלה ודרכי התפתחותה.

נתון נוסף שעל המטפל למסור למטופל הוא אינפורמציה אודות הטיפול המוצע תוך הדגשת מהות הטיפול, שלביו, מטרתו, התועלת הצפויה כמו גם סיכויי הצלחתו. כאן המקום ליידע את המטופל באם הטיפול המוצע כרוך בהתערבות פולשנית, הרדמה, הקרנה, משך זמן הטיפול, מקום הטיפול וכיוצ"ב.

קובץ המידע השלישי אותו על המטפל למסור למטופל עוסק בדיון בחסרונות הטיפול המוצע, קרי: הסיכונים הכרוכים בטיפול לרבות תופעות לוואי, כאב ואי נוחות.

על המטפל להסביר למטופל את מהות הסיכון, היקפו וחומרתו (לדוגמא: אובדן איבר, אובדן ראייה, מוות) וסבירות התממשותו של הסיכון. חשוב לזכור, כי אין חובה לפרט את הסיכונים הנדירים והקלים, אלא אם כן המטופל חוקר שואל ובודק והמטפל מבחין ברצונו של המטופל להעמיק ולמצות את ידיעתו בטרם קבלו את הטיפול.

כאשר המטופל עומד בפני ניתוח, יש להסביר לו שייתכנו נסיבות בהם יתברר כי יש צורך להרחיב את היקף הניתוח, לשנותו או לנקוט בהליכים שאינם צפויים מראש. כאשר מתעוררות נסיבות שלא היו צפויות מראש אין לטפל ללא קבלת הסכמת המטופל אלא אם מדובר בפעולה חיונית במסגרת סעיף 15 לחוק (בו נדון באחת מהכתבות הבאות) או אם מדובר בפעולה הדומה במהותה לטיפול המתוכנן מבחינת סיכויים וסיכונים.

במסגרת המידע הנמסר למטופל לצורך קבלת הסכמתו על המטפל מוטלת החובה לפרט בפני המטופל דרכי טיפול חלופיות על יתרונותיהן וחסרונותיהן, על סיכוייהן וסיכוניהן, כמו גם מהן המשמעויות של העדר טיפול רפואי.

לדוגמא, בקליפורניה, חולה אשר ביקרה את הרופא שלה באופן סדיר במשך 6 שנים, נמנעה מלעבור בדיקת PAP (של צוואר הרחם), שרשם לה הרופא, בגין אילוצים כספיים.
זמן מה לאחר מכן אובחן אצלה מחלת הסרטן במצב מתקדם בצוואר הרחם והיא נפטרה בגיל שלושים. בית המשפט בקליפורניה פסק כי היה על הרופא להסביר לחולה את הסיכון הטמון באי ביצוע הבדיקה.

קובץ נתונים נוסף אותו על המטפל למסור למטופל הוא האם מדובר בטיפול בעל אופן חדשני.

חשוב להדגיש כי הצעת החוק כללה במסגרת המידע הרפואי החייב להיות מסופק למטופל גם מידע אודות ניסיונו של הצוות המטפל או המוסד הרפואי במתן הטיפול המוצע. החוק במתכונתו הסופית השמיט דרישה זו. עם זאת, נדמה כי יהא זה נכון לאמר כי אם המטופל מבקש לקבל מידע גם בסוגייה זו, על המטפל מוטלת החובה ליידעו.

סעיף 13(ג) לחוק קובע, כי על המטפל למסור את המידע הרפואי, אותו סקרנו לעיל, בשלב מוקדם ככל האפשר, ובאופן שיאפשר למטופל מידה מרבית של הבנת המידע לשם קבלת החלטה בדרך של בחירה מרצון ואי תלות.

כלל 10 לכללי האתיקה של ההסתרות הרפואית קובע כי החולה זכאי לקבל מהרופא הסבר על מחלתו עפ"י יכולתו להבין את המוסבר. עוד נקבע כי על הרופא לשקול בתבונה את הסבריו.
כלל 28 לכלל האתיקה הללו מחייב את הרופא למסור מידע מפורט ובהיר ככל האפשר וכלל 29 מוסיף כי הרופא ישתדל לתת לחולה הסברים בדרך המובנת לו.

המטפל אמור בשלב הראשון לגבש לעצמו את דעתו על סמך המידע המלוקט והמעובד על ידו ולאחר מכן להעביר למטופל את הצעתו לטיפול לא בדרך של "הנחתה" אלא בדרך של דיאלוג של צדדים אשר שותפים לפרוייקט הטיפול, וזאת במטרה לאפשר למטופל להגיע לידי החלטה "אינטליגנטית" בדבר הטיפול הראוי עבורו.
על המטפל להתאים את הסבריו לחולה הספציפי אשר בפניו, כאשר עליו לדאוג לכך שהמטופל לא יבין רק את עצם הטיפול אלא גם את העובדה שהוא מסכים לטיפול ומסמיך את הרופא לטפל בו.
על המטפל להסביר למטופל מונחים שאינם ידועים לו, ועליו לזכור כי המטופל עלול להתקשות בהבנה עקב מצבו החולני, דאגותיו, כאבו וסיבלו.

בכתבה הבאה נדון במקרים המיוחדים בהם מותר לצוות המטפל להימנע ממסירת מידע למטופל.