הסכמה לטיפול רפואי- חלק ג'

בכתבה הקודמת מצאנו כי מסירת המידע לחולה הינה נדבך חשוב והכרחי על מנת לקבל את הסכמתו מדעת של החולה לטיפול הרפואי. עם זאת, המחוקק מצא לנכון לקבוע, כי במצבים מסוימים רשאי מטפל להימנע מלמסור מידע למטופל. על כך ועל אופן מתן ההסכמה מדעת נדון בכתבה שלפניכם.

בהתאם להוראות סעיף 13(ד) לחוק זכויות החולה ("החוק"), רשאי מטפל להימנע מלמסור מידע רפואי מסוים למטופל, הנוגע למצבו הרפואי, וזאת בתנאי שוועדת האתיקה אישרה כי מסירת אותו מידע רפואי עלולה לגרום נזק חמור לבריאותו הגופנית או הנפשית של המטופל.

הימנעות ממסירת מידע תותר רק מקום שקיים סיכון לנזק חמור, להבדיל מנזק שאינו חמור. הנזק עלול להתבטא בין היתר ע"י פגיעה נפשית, כגון יצירת מצב דיכאוני או ע"י קבלת החלטה שיש בה או בעקבותיה נזק חמור. לגבי "מצב רפואי", יש לשער כי מונח זה כולל גם טיפול מוצע או חלופי, סיכויי הטיפול והחלופות המוצעות.

מטפל המבקש להימנע ממסירת מידע רפואי אשר עלול להסב נזק חמור למטופל, אינו מוסמך לקבל את ההחלטה על דעתו בלבד, ועליו להעביר את הדיון בנושא לוועדת האתיקה בבית החולים. במידה וקיים מקרה דחוף ואין אפשרות לכנס את וועדת האתיקה, ניתן לפנות לבית המשפט המחוזי, אשר בנסיבות אלו מוענקות לו סמכויות של וועדת אתיקה. זה המקום בו בוודאי הקורא שואל את עצמו מה בדבר מסירת מידע שיקרי ע"י המטפל במטרה להקל על המטופל. לעניין זה ניתן להקיש ממקרה דומה - פרשת ליכטנשטיין נ' ברנדשטטר ואח' אשר עסקה בחולה שסבל מלחץ באזור הלב ומתופעות נוספות של סחרחורת, מחסור באוויר ובעצבנות. הרופא ייעץ לחולה לעבור ניתוח בבלוטת התריס, אך לא הסביר לחולה את הסכנות הכרוכות בניתוח. לאחר הניתוח סבל החולה ממחלת הטטניה וכושר דיבורו נפגע. בית המשפט קבע כי מחד גיסא זכותו של חולה לדעת בפני מה הוא עומד לפני שניתנת הסכמתו לניתוח או לטיפול, אך מאידך גיסא גילוי מלא של כל הסכנות גם הקלושות ביותר עשוי להניא את החולה מלהסכים לקבל את הטיפול, להטיל עליו אימה ולהשפיע על מצבו הנפשי. לפיכך, אין לשלול את האפשרות שדין מסירת מידע שקרי יהא בדרך של פרשנות כדין העלמת מידע ממטופל וניתן לנקוט בו בכפוף לתנאי החוק ואישור וועדת האתיקה.

סעיף 14 לחוק קובע כי כלל הסכמה מדעת יכול שתהא בכתב, בעל פה או בדרך של התנהגות. אולם, הסכמה מדעת לטיפולים המנויים בתוספת לחוק והמפורטים להלן תינתן במסמך בכתב שיכלול את תמצית ההסבר שניתן למטופל. הטיפולים המנויים בתוספת הם: ניתוחים, למעט כירורגיה זעירה, צינתורים של כלי דם, דיאליזה, טיפול בקרינה מייננת, טיפולי הפריה חוץ גופית, כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים.

בנוסף לאמור בחוק, תקנות בריאות העם (טפסי הסכמה) התשמ"ד 1984 מחייבות כל אדם המבקש להתקבל לבי"ח, להינתח או לעבור צינתור לחתום על אחד הטפסים, שנוסחם מופיע בתוספת לתקנות האמורות, הכל לפי העניין.

מטרתו של טופס ההסכמה היא לשמר את התנאים המדויקים של ההסכמה למקרה של חילוקי דעות בעתיד. חשוב לזכור, כי חתימת המטופל על טופס ההסכמה אינה מהווה מצדו התחייבות משפטית להמשיך בטיפול עד תום ותמיד שמורה לו הזכות לבטל את הסכמתו. החתימה על טופס ההסכמה מהווה עם זאת, הוכחה לכאורה על כך שהייתה למטופל הזדמנות לקרוא את המידע המפורט בטופס. בנוסף לטופס ההסכמה, שומה על המטפל למסור למטופל את המידע החשוב בע"פ ולא להסתפק בהסבר הניתן בטופס.

החוק קובע, כי אם נזקק מטופל לטיפול רפואי המנוי בתוספת האמורה ונבצר ממנו לתת את הסכמתו מדעת בכתב - תינתן ההסכמה בפני שני עדים, ובלבד שההסכמה והעדות יתועדו בכתב סמוך ככל האפשר לאחר מכן. התיעוד שיעשה בשלב מאוחר יותר יהווה חלק מן הרשומה הרפואית. מי יהיו שני העדים? המטופל עצמו אינו עד, אך אין איסור על כך שהמטפל עצמו ישמש כעד, אם כי ניתן לטעון כנגד, כי יש בכך משום ניגוד עניינים.

החוק קובע כי במצב חירום רפואי, בו אדם מצוי בסכנת חיים מיידית או סכנה מיידית לנכות חמורה בלתי הפיכה אם לא יינתן לו טיפול רפואי דחוף, הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת האמורה יכול שיינתן בע"פ בלבד בתנאי שדבר ההסכמה יתועד סמוך ככל האפשר לאחר מכן.