זכויות היולדת והילוד

בכנס שהתקיים ביום שישי 20.12.2002 בבית החולים איכילוב כחלק משיתוף פעולה בין תנועת "נשים קוראות ללדת למען חופש בחירה בלידה", בית החולים ליס ומועצת נשים ת"א יפו, הובהרה מגמה שבה בתי החולים ו'ליס' בראשם מיישרים קו עם הדרישה החד משמעית של יולדות לצמצום התערבויות בלידה. התקווה היא שכל בתי החולים יאמצו במהרה את היחס המכבד ליולדת ויכירו בה כמובילה את תהליך הלידה.

פרופ' יוסי לסינג מנהל האגף למיילדות בבית החולים ליס ציין כחלק מהדיאלוג עם קהל הצרכנים את מגמתו של בית החולים 'ליס' להקים בקרוב מרכז לידה אשר חדר הלידה דמוי חדר ביתי שעומד להפתח בימים אלו מהווה מודל קטן שלו. חדר לידה זה יאפשר ליולדת הבריאה ללדת במינימום התערבויות תוך קבלת ליווי לידה אישי מבלי שיהיה עליה לשלם כדי לקבל את שירותיו. פרופ' לסינג אף התייחס ללידות בית ובכובעו כיו"ר אירגון הגניקולוגים יצא מנקודת הנחה שעל המערכת להתאים עצמה לדרישות גם בזה, ליצור מערך גיבוי ראוי ולדאוג להשוואת תנאים בין היולדות השונות ללא קשר למקום הלידה בו יבחרו.

בכנס נחשפה לראשונה הצעת חוק שתונח על שולחן הכנסת ה-16. ההצעה הוצגה על ידי חבר הכנסת מוסי רז מ'מר"צ' וכותרתה "חוק זכויות היולדת והילוד". הצעה זו מגדירה לראשונה את זכויות היולדת כפועל יוצא מחוק זכויות החולה ומהמלצות 'אירגון הבריאות העולמי' והיא מייצגת אבחנה חד משמעית בין היולדת ובין חולה.

למעשה כל הדוברים בכנס דיברו על המהלך הצפוי ה בא של הקמת מרכזי לידה בתוך ומחוץ לבתי החולים ומשמעות הדבר שכולם כבר מבינים כי מה שטוב בכל העולם יהיה טוב גם בישראל.

התמורות שמתרחשות במיילדות בישראל בשנים האחרונות נסקרו על ידי לסלי וולף מיילדת מהמרכז הרפואי בני-ציון אשר ציינה כנקודות מפתח לשינוי את פעילות המרכז הישראלי לחינוך ללידה שהעביר בעשרים השנה האחרונות קורסים מודעים להכנה ללידה, את הקורס לתמיכה בלידה טבעית שמועבר מזה חמש שנים למיילדות מרחבי הארץ על ידי המיילדת מיכל בונשטיין, הכשרה שצברה פופולריות ומחזירה לחדר לידה מיילדות עם להט לשנות את הגישה, כלים ונכונות לתמוך בנשים באופן שונה מהנהוג עד כה ו-את ייסוד התנועה "נשים קוראות ללדת למען חופש הבחירה בלידה" במרץ 2001. התנועה הביאה למודעות תקשורתית וציבורית את הצורך למקם את היולדת במרכז התהליך, הפעילה ומפעילה לחץ על המחוקקים לתת פתרונות מגוונים יותר ליולדות כמו פתיחת מרכזי לידה מחוץ ובתוך בתי חולים, מיסוד לידות הבית והשוואת זכויות היולדות ללא קשר לבחירה במקום הלידה. וולף הבהירה כי הגיעה העת שהמיילדות בארץ תהיה מקצוע נפרד ולא נסמכת לסיעוד (כיום שלוש שנות לימוד פחות רלוונטי ולאחריהן רק תשעה חודשי התמחות במיילדות). "יש להקים מסלול לימודים נפרד ומורחב למיילדות שיאפשר הכשרת מיילדות אשר ילוו את היולדת במהלך ההריון, הלידה ולתוך ראשית ההורות, ליווי רציף, בקהילה, שייצור קשר ומחוייבות בין המיילדות ליולדות וישביח את השירות שהיולדות מקבלות."

הדיאלוג עם הקהל הבהיר כי יש עוד דרך לעשות בעיקר ברמת יידוע יולדות לגבי זכויותיהן ויכולתן לעמוד עליהן, למשל במקרה של הפרדת ילוד מאמו לאחר הלידה שעדיין נהוג במרבית בתי החולים. יצוין כי על פי דר' דורית ניצן קלוסקי, מנהלת שירותי המזון והתזונה במשרד הבריאות אין בישראל אף בית חולים שזכה להגדרה הניתנת על ידי האום וארגון הבריאות העולמי של "בית חולים ידידותי לתינוק" דר' קלוסקי:"בתי חולים כאלו קיימים גם בארצות מתפתחות ולכן אין לקשור בין תנאים סביבתיים לאפשרות להיות בית חולים מקדם הנקה. הגדרה זו מחייבת את בית החולים לאמץ אמנה לתמיכה בהנקה שכל צוות בית החולים בקיא בה, להחזיק יועצות הנקה מקצועיות, להימנע ממתן מוצצים, או תוספות מזון או מים, לתינוקות יונקים, לאפשר הנקה עוד בחדר לידה ולהימנע מהפרדת התינוק מאמו לאורך כל האשפוז, כך שגם בדיקות רפואיות לילוד ייעשו בנוכחות האם. על בית החולים להימנע מפרסום ושיווק תרכובות מזון סינתטיות."
ד"ר קלוסקי ציינה את בי"ח החולים סורוקה כבית החולים הקרוב ביותר להגדרה "בית חולים ידידותי לתינוק".
"חשוב לזכור שיולדת אשר בוחרת שלא להניק צריכה לקבל מלא התמיכה לעשות זאת בדיוק כפי שאנו מבקשים כי יולדת שמבקשת להניק תקבל את מלוא התמיכה." ציינה. הובהר בכנס כי חרם צרכנים על בתי החולים שגוזרים הפרדה בין ילוד להוריו לאחר הלידה או התעקשותם של ההורים (מתוך זכותם כאפוטרופסים) וסירוב להפרדה הכפויה במידה וזו אינה רצויה, הם אלו שיאלצו את נציגי הממסד לשנות נהלים גם בנושא זה.

הובהרה נקודת מחלוקת נוספת והיא סירובם של אנשי הממסד (בעיקר מיילדות) לקבל זכותה של היולדת לבחור את מלוויה ומכאן נגזרת הגבלת כמות המלווים וזהותם למשל: בחלק מהמקומות אוסרים על הכנסת תומכות לידה
לחדרים בטענה שהמיילדת היא תומכת הלידה האופטימלית ובהתעלמות מרצון היולדת. עלתה הדרישה לצמצם אגו ולמקם את היולדת במרכז גם בנושא זה.

דר' מיקי שנהב מנהל חדרי הלידה בליס הציג נוהגן של יולדות להיוועץ במהלך הלידה עם רב או עם הרופא שלהן בקהילה, "אם בעבר מהלך זה היה מעורר כעס, הרי שכיום אנו מקבלים זאת בהבנה" עוד הבהירו דר' מיקי שנהב וגב' אורנה זינגר מזכירת ארגון המיילדות הבהירו את מגמתם להתחשב ברצונות היולדות השונים, תוך שהם מסבירים ליולדת כל מהלך המוצע לה כמתבקש מחוק זכויות החולה." גב' זינגר הבהירה כי מדובר בתקשורת דו צדדית וכי יולדת רשאית לבקש מאיש צוות ששכח להזדהות לעשות זאת ואף לבקשו לצאת מהחדר במידה ואינו בתפקיד המחייב אותו לעשות כן. זינגר: "כאשר בני זוג מגיעים לחדר לידה מתוך אמון בצוות ולא מפוחדים על רקע סיפורים אנקדוטיים הרי שיש להם סיכוי טוב יותר ללידה חיובית." הערה זו התייחסה לסיפורים שעלו מתוך הקהל של יולדות שחוו לחץ לקבל טיפול שלא רצו בו, על רופאה שהתעקשה על ניטור רציף ולא אהבה את הרעיון שיולדת תנוע מחוץ למיטה, על תפירת חתך על הבשר החי מבלי לתת הרדמה ולאחר מכן מבלי לחכות שההרדמה תעבוד ועוד. המיילדת מינדי לוי, מרכזת קורס מיילדות בצפון הארץ חיזקה את טענות הקהל באומרה כי לא פעם נתקלות היא ותלמידותיה במציאות השונה מהמידע המעודכן אותו הן לומדות ובנהלים שהשתרשו במערכות ואינם משרתים את היולדת. לדבריה בחדרי לידה רבים עדיין אין מכבדים את פרטיות היולדת, נכנסים לחדר אנשים שאינם צריכים לעשות זאת, מרשים לעצמם להדליק אור או מיזוג מבלי לבקש אישור מהיולדת, שוכחים לעיתים להזדהות, שוכחים לבקש מהיולדת אישור לביצוע מהלכים רפואיים וחוזרים לתפיסות ישנות של היולדת כחולה בבית חולים. לוי: "כמה קל לטפטף לאינפוזיה שכבר מחוברת זירוז ו"לשכוח" ליידע את היולדת או להעלות את כמות החומר המזרז בלי לקבל אישור", עו"ד ענת אגמון נציגת התנועה הבהירה כי נושא ההסכמה מדעת אינו מקויים עדיין באופן האופטימלי כי לרוב אין מציעים ליולדת אופנים חלופיים להתערבויות המוצעות על ידי הצוות ואין נותנים את מלוא הנתונים כמו למשל מידע על הקריאה המוטעית של המוניטורים "50% טעויות" לדבריה "מידע שיש בו כדי לאפשר לנשים לשקול האם הן אכן מקבלות את החרדה מרישום לא תקין כאמיתית או שגויה ואיזו אחריות הן מוכנות לקחת על המשך הלידה או - מידע מהימן על חתך החיץ. חתך החיץ (אפיזיוטומי) נמצא על פי רוב כמעלה נזק לרצפת האגן ומעלה סיכון לקרעים אשר חשבו שהוא מונע. מידע שיאפשר לנשים להתנגד לביצועו בגופן..."

ד"ר אבנר שיפטן, רופא מיילד מפוריה שנכח בקהל טען שחייבים לקחת בחשבון את העובדה שהפחד של הרופאים והמיילדות מהסיבוכים בלידה מעלה את הסיכון לסיבוכים ואבועיד איזדהר מיילדת מבית החולים האנגלי בנצרת ציינה שישנן מחלוקות בין רופאים למיילדות עקב נטיית רופאים לטיפולים התערבותיים וכי כאשר מגיעות לבית החולים יולדות שילדו בבית, היא רואה את הגאווה ואת האור הזורח מפניהן ולעיתים צר לה על אלו שילדו בבית החולים. מיילדת הבית מיכל בונשטיין הציעה להפסיק להשתמש בהגדרה "הריון בסיכון נמוך" המחדירה פחד ליולדות מפני ההריון והלידה שהם חלק מטבענו הבריא והמבורך ולהשתמש בהגדרה - יולדת בריאה עם הריון תקין. היא מציעה להרחיב את מטרת המיילדות ל"השגת אישה בריאה ותינוק בריא במינימום התערבויות."

עוד בכנס הקריאה המיילדת ורד דלאל מאסף הרופא שיר מרגש שחיברה המתאר את חווית הלידה מנקודת המבט של העובר כמו כן הוצג על ידי המיילדת דיתה גולן הדרי, החדר החדש בעל המיטה הזוגית והעיצוב הידידותי, שפותחים בליס. בתצוגה זו בלטה יותר מכל הנכונות לבוא לקראת היולדת למול מגבלות המערכת ומגבלות אישיותיות. התוצאה: ליווי לידה צמוד על ידי מיילדת עם אוריינטציה לתמיכה בלידה טבעית, אי אפשר עדיין לבחור במיילדת מראש, המיילדת מתחלפת בתום המשמרת ובכל זאת אסור להביא תומכת לידה כי "הרי הליווי טוב וצמוד" למרות שממשיכים לטעון כי "היולדת במרכז" ושקשה ליישב את הסתירה בין הצהרה זו למגבלה בבחירת מלווים ו-עדיין אין פתרון למצב בו שתי יולדות חפצות באותו חדר מופלא באותו זמן.

מסמך מרגש שהוצג על ידי מינדי לוי מראה עד כמה קיימת נכונות בשטח לבוא לקראת היולדת: המסמך נכתב על ידי המיילדות שסיימו את הקורס בהנחייתה בשנת 2002. קורס זה כמו גם הקורס שמעבירה המיילדת דבי גדל בר באזור המרכז, מוציאים אל השטח מיילדות שמכירות בעוצמת האישה היולדת ובזכויותיה. קורסים אלו מהווים המשך ישיר לתהליכים שתוארו על ידי וולף בתחילת הכנס. לראיה אמנת זכויות היולדת כפי שחוברה על ידי המילדות החדשות: "זכות היולדת לבוא ללידה עם תוכנית לידה, לבחור את מקום ותנוחת הלידה, זכותה לבחור את המיילדת ואת מלווי הלידה, זכותה להישאר עם חלוק ותחתונים מהבית, זכותה לשמוע מוזיקה, זכותה לאכול ולשתות במהלך הלידה, זכותה להיות שותפה מדעת לגבי התערבויות והחלטות בלידה, יש לה זכות לפרטיות, זכותה לסרב להתערבות של מתמחים שונים במהלך הלידה, זכותה לסרב לשכיבה עם מוניטור ממושך, זכותה להתנועע במהלך הלידה, זכותה לסרב לבדיקות ואגינליות תכופות, זכותה לבחור את הדרך לשיכוך כאב, זכותה לקבל מידע לגבי השפעת תרופות, זכותה להימנע מאפיזיוטומיה, זכותה לקבל תמיכה נפשית, זכותה לקבל הסברים ויחס בגובה העיניים, זכותה להשהות את חיתוך חבל הטבור, זכותה להניק מיד לאחר הלידה, זכותה להישאר עם התינוק מרגע לידתו. לוי הקריאה בשמן: "המסמך שכתבנו אולי עדיין אינו בר ביצוע אבל חשוב שנזכור אותן בחדר לידה ונעביר מסר זה ליולדות."

את הכנס סיכמו דבריה החזקים של הגב' דבורה גורן מנהלת הסיעוד, המרכז הרפואי על שם סוראסקי: "משחר ההיסטוריה קיבלו מקצועות הרפואה זכות יוצאת דופן מהחברה: את הזכות לגעת באדם אחר, זר להם בגוף ובנפש, בצורה האינטימית ביותר שאפשר להעלות על הדעת. במאת השנים האחרונות נפלו כל הסייגים שהיו קיימים בעבר על חופש זה והזכות לגעת התרחבה גם לזכות לקבל החלטות עבור אדם אחר ולהגביל לחלוטין את החופש והעצמאות של המטופל. זהו אולי אחד הגורמים ליוהרה ולגבהות הלב שרכשו לעצמם המטפלים מול המטופלים. בעשור האחרון קמה תנועה חברתית שמטרתה להגביל את הזכויות המוחלטות של המטפלים. תנועה השואפת להגדיר מחדש את הגבולות, תנועה שאומרת למטפלים: לא עוד. לא פלא שיולדות עומדות בחזית תנועה זו. לידה הינה תהליך טבעי ובריא, האישה מרגישה אחריות עצומה לא רק על עצמה אלא גם על פרי בטנה והמחוקק לאושרנו איפשר לה חופש החלטה בבחירה היכן ללדת (במגבלות הקיים, בבתי החולים), חופש שיוצר תחרות ונותן כוח לנשים להניע את מערכת הבריאות ולגרום למטפלים להקשיב. יום עיון זה הוא בבחינת הצדעה לחופש הפרט לדעת, להחליט ולהיות שותף מלא בתהליכים הנוגעים לו ולגופו. זוהי גם הצדעה לדיאלוג אמיתי בין מטפלים לציבור ולחברה."

"נשים קוראות ללדת למען חופש בחירה בלידה" היא תנועה חברתית הפועלת מאז מרץ 2001, בעקבות תחושה כללית של חוסר שביעות רצון מיחסה של מערכת הבריאות בישראל ליולדות ולילודים. כיום מונה התנועה כאלפיים פעילים ומדי יום מצטרפים חדשים הקוראים לחופש בחירה בלידה ולהטבת התנאים המיילדותיים. אנשי התנועה מאמינים שהבראת הלידה הינה חלק מהותי מהבראת החברה.
בין תומכי התנועה בעיקר אמהות, אבות (גם כאלו שרגע לפני) ואנשים שמקצועם לתמוך בלידה (מדריכות הכנה ללידה, תומכות לידה, מיילדות, רופאים, יועצות הנקה מטפלות-מטפלים). אחת לשלושה חודשים נערכים כנסים שמטרתם לאפשר מפגש לתומכי התנועה ולהקנות ידע.
חברי התנועה מאמינים כי ניתן לקיים לידות בדרך המכבדת את בחירתה ורצונה של האישה ומגובה בטיפול רפואי הולם, כמו כן, מאמינים כי יש לאפשר לילודים כניסה רכה לחיים, שהות ליד האם ועל גופה בהתאם לרצונה ומתן טיפול רפואי באישורה ובנוכחותה.

אנו קוראים להקמת מרכזי לידה מחוץ ובתוך בתי חולים, למיסוד לידות הבית ולשינוי הגישה בבתי החולים כך שהאישה תעמוד במרכז התהליך. אנו מבקשים להעלות את מודעות הציבור לאפשרויות ולזכות הבחירה בלידה, להפנות נשים לקבלת ליווי מתאים בלידה ולספק כלים לבחירת מקום לידה ידידותי ליולדת ולילוד. אנו מקימים: מערך תמיכה טלפונית לפני ואחרי הלידה, תמיכה בבית היולדת ומרכז מידע.

חברי התנועה רואים בחזונם מרכזי לידה רבים ונשים שמגיעות ללידה כשהן יודעות מה רצונן ומאמינות ביכולתן ללדת. נשים אלו יפגשו צוותים תומכים שיעודדו ויחזקו אותן, ידברו בשלווה ויהיו קשובים לצורכיהן וסביבה ביתית המאפשרת אינטימיות ורוגע החיוניים לתהליך הלידה.
חזון זה מצריך צוותים הרפואיים שיאמינו ביכולת היולדת ימנעו מהגבלת יולדת בבחירת מלווים, ימנעו מטיפול רוטיני ויעדיפו טיפול אישי. לא יתערבו, יחתכו, יזרזו, יפקעו מים, אם אין צורך רפואי. יאפשרו ליולדת לרדת מהמיטה ולהתנועע, יקצרו בניטור, לא יציעו אפידורל - ליולדת שאינה רוצה בכך. יקישו בדלת לפני כניסה לחדר, יזדהו ויבקשו אישור להעניק טיפול. הם יאפשרו ליולדת לקבל חוות דעת נוספת על הטיפול המוצע. לא ינזפו ביולדות, לא יצעקו או יתווכחו, לא יורו ללחוץ לפני דחף הלחיצה, ולא יפרידו תינוק מאימו ללא רצונה. (בניגוד למחקרים המדברים על חשיבות הביות להצלחת הנקה וחיזוק קשר אם-ילד). בבתי חולים רבים, בישראל, קבלת הילד לעולם כוללת אורות פלורסנט מסנוורים ותחרות על תשומת ליבן של אחיות זרות, עם תינוקות בוכיים נוספים...

השינוי צריך לקרות גם בקרב היולדות "כיום נשים רבות עדיין מאמינות שעליהן לשכב על הגב ושיוציאו להן את הילד" התלוננה מיילדת מדרום הארץ: "חייבים ללמד אותן לקחת אחריות".

[email protected]