מגורשת מגורשת מגורשת (אבל מה עם הילד?)

מתוך: הורים וילדים

חדש: פורום לילדים והורים במצבי משבר וגירושים

ילד הוא אושר משותף. זוגות שהתגרשו נוטים לעתים לשכוח זאת. גירושים, יודע מי שחווה זאת על בשרו, אינם מסתיימים בהסכם חלוקת רכוש. החוק מתייחס לכל סוגיית הגירושים כאל חלק מדיני המשפחה, אך למעשה מדובר כאן בדיני נפשות - נפשותיהם של שני בני הזוג, ולא פחות חשוב, נפשותיהם של הילדים.

רוב ההסכמים הנוגעים לחלוקת הרכוש, המשמורת והסדרי הראייה, נעשים בין שני ההורים המיוצגים על ידי עורכי דין. הילדים, ברוב המקרים הנפגעים העיקריים של כל המהלך, אינם מיוצגים על ידי איש. מי מטפל בצד הנפשי של מקרי הגירושין, ואיזה מענה תוכלו לקבל מהמדינה לסוגיות הנפשיות הכרוכות בפירוק משפחה?

במשפט שלמה המפורסם, בו נדרש שלמה המלך להכריע בין שתי אמהות למי שייך התינוק, הציע החכם באדם לחלק את גופו של התינוק. בנוסח המתקדם של פסק הדין ההוא, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, נוהגים שופטי בית המשפט לענייני משפחה לחלק את זמנו של הילד בין שני הוריו. במקרים של הסכמה מגיעים בני הזוג לניסוח הסכם מחוץ לכותלי בית המשפט בעזרת אנשי מקצוע. רוב הסעיפים בהסכם שאושר על ידי בית המשפט אינם ניתנים לשינוי למעט הסעיפים העוסקים במשמורת, היינו באחריות מי מהצדדים נמצא הילד ובהסדרי הראייה, כלומר באלה ימים ושעות יראה הילד את ההורה השני. אלה נתונים לשינוי ודיון מחודש בכל רגע, גם לאחר שההסכם עבר אישור.

שופטי בית המשפט לענייני משפחה הוכשרו במיוחד להיכרות עם השלכותיו של מצב הגירושין, ועם צורכיהם ההתפתחותיים והנפשיים של הילדים. הם נעזרים בנוסחה המקובלת, לפיה הילדים נמצאים במשמורת אצל אחד ההורים (ברוב המקרים - האם), ומתראים עם ההורה השני פעמיים בשבוע ובכל סוף שבוע שני.
כאשר מועברים לבית המשפט הסכמים אשר נראים כפוגעים בצורכי הילדים, מופנות המשפחות ליחידת הסיוע שליד בית המשפט לענייני משפחה המורכבת מעובדות סוציאליות, פסיכולוג ופסיכיאטר. שם מעריכים את ההסכם מחדש.
יחידות הסיוע הוקמו במהלך שנת 1997. תפקידן בחוק נקבע כמתן שירותי אבחון, ייעוץ וטיפול בענייני משפחה. החקיקה לפיה הן פועלות מתבססת על ההכרה בכך שהטיפול המשפטי בבית המשפט לענייני משפחה, אינו יכול להיות מנותק מהטיפול החברתי סוציאלי. באחריות עובדי היחידה לנסות לעזור לבני הזוג להגיע להסכמות כך שטובת הילדים תישמר. אם לא הושגה הסכמה בין השניים - הם יופנו לטיפול בלשכת הסעד המקומית או שיחזרו להידיינות משפטית.

אחת האפשרויות הפחות ידועות לזוגות מתגרשים בישראל, היא האפשרות להגיש בבית המשפט לענייני משפחה תובענה ליישוב סכסוך. חיה נבו, מנהלת יחידת הסיוע, מסבירה כי "התובענה ליישוב סכסוך היא אמצעי חלופי להידיינות בין בני הזוג שלא בנוכחות שופט. בעקבות התובענה מופנים הצדדים ליחידת הסיוע שליד בתי המשפט, שם הם נפגשים עם העובדת הסוציאלית שלנו במטרה לברר את מהות הסכסוך ולדון בהמשך דרכם. אם החליטו כי ברצונם להיפרד, הם יכולים לערוך את הסכם הגירושים ביחידת הסיוע באמצעות הליך גישור בעזרת עובד סוציאלי + עורך דין או לפנות לגישור חיצוני".

כל ההליכים הנעשים במסגרת יחידת הסיוע של בית המשפט חסויים וניתנים ללא תשלום. בכל שלב ניתן להפסיק את הטיפול ולפנות לבית המשפט.

מהם היתרונות של הגשת התובענה ליישוב סכסוכים?
"בהגשת תובענה ליישוב סכסוך אין צורך בשכירת עורך דין. ניתן להגיש את הבקשה במזכירות בתי המשפט לענייני משפחה על ידי מילוי טופס ותשלום אגרה. בדרך זאת ניתנת לבני הזוג אפשרות לפתרון הסכסוך בצורת הסכם, ולא בדרך של מאבק משפטי שאורך זמן ממושך ועולה ממון רב".
בהגשת התובענה מבקשים בני הזוג, שבית המשפט יעזור להם לפתור את הסכסוך שלא באמצעות פסיקה משפטית, אלא על ידי הסכמה. בני זוג שינסחו את ההסכם במסגרת יחידת הסיוע, יזכו לליווי של עורך דין מטעם בית המשפט, שייעץ בכל הנוגע להיבטים המשפטיים של ההסכם, ולליווי של עובד סוציאלי שיהיה אחראי על ההיבטים הנפשיים-טיפוליים ועל שמירת האינטרסים של ילדי המשפחה. כל אנשי המקצוע המשתתפים בתהליך עברו קורס גישור והסיוע הוא, כאמור, ללא תשלום, כאשר האופציה לפנות לפתרון משפטי קיימת כל הזמן.

אפשרות נוספת שאינה ידועה לרבים היא השתתפות בקבוצות הדרכה לזוגות הנמצאים בהליכי גירושין. קבוצות אלה מתאימות להורים הנמצאים בהליכי גירושין ואשר הסכסוך ביניהם נדון בבית המשפט לענייני משפחה.
הקבוצות מתקיימות בערים הגדולות: רמת גן, ירושלים, חיפה ואשדוד. בכל קבוצה משתתפים בין 12 ל15- איש. כל מפגש אורך כשלוש שעות והסדנה כולה כוללת ארבע פגישות. את ההדרכה הזאת מספקת יחידת הסיוע שליד בתי המשפט. ההשתתפות אינה כרוכה בתשלום, היא וולונטרית ונתונה לבחירת ההורים.

כשדנים בשאלת ההדרכה להורים גרושים, שבה ועולה השאלה בדבר זכויות הפרט ומידת ההתערבות שיכולה המדינה להתערב בחיי המשפחה. מדוע ההחלטה הזוגית לפרק את המשפחה מחייבת הדרכה, בעוד שההחלטה להקים את המשפחה נעשתה ללא התערבות? האם פרידה וגירושין הן סיבה בעטייה יכולה המדינה לפקח על טיב ההורות של בני הזוג?
נבו: "אני בהחלט חושבת שאפשר לחייב הורים לקבל הדרכה בנושאי גירושין, בדומה להדרכות בנהיגה מונעת. יחד עם זה, אופי ההדרכות צריך להיות כללי ולא ספציפי, בדיוק כמו שאי אפשר לחייב נהגים לנהוג ברכב מסוים. מטרתה של ההדרכה אינה להתערב בגידול הילדים, אלא לספק אינפורמציה רלוונטית שתשמש כמודל כללי שיעזור להורים בסיטואציה החדשה".

פנינה ברנס, עובדת סוציאלית ביחידה ומנחת קבוצות, מספרת כי ההיענות לסדנאות הפועלות כבר כשלוש שנים הולכת וגדלה, ומדי חודש נפתחת קבוצה חדשה. יחד עם ההדרכה שמקבלים המשתתפים, נוצרים קשרי תמיכה בונים ויפים בין המשתתפים, שמלווים אותם גם בתום המפגשים.

בהיעדר פרסום נרחב לקבוצות ההדרכה שמקיימת יחידת הסיוע, ומתוך המודעות הגדלה והולכת של זוגות מתגרשים בצורך בהדרכה אישית פרטנית, יותר ויותר זוגות שיכולים להרשות לעצמם מבחינה כלכלית, פונים לקבלת ייעוץ והדרכה באופן פרטי. הפסיכותרפיסטית רותי רביד, נפגשת עם זוגות גרושים ועם ילדים להורים גרושים במסגרת עבודתה ורואה יתרונות רבים למפגש אישי כזה. "המפגש האישי הפרטני עם כל אחד מבני הזוג לבד וביחד, כשהדבר מתאפשר, מאפשר התייחסות נקודתית וייחודית לבעיות ולקשיים אישיים המאפיינים את המשפחה שנמצאת במשבר. בקבוצה קשה יותר להיחשף וקשה גם לדון בתכנים האינטימיים ששייכים לכל משפחה".

רביד מאמינה שיש צורך חברתי לעגן הדרכת הורים (פרטנית וקבוצתית) בחוק, על מנת לאפשר לכל זוג מתגרש שזקוק להדרכה לקבל עזרה, ללא קשר למעמדם הכלכלי. "יש מחקרים שמצביעים על כך שילדים של זוגות גרושים לעתים קרובות משכפלים בחייהם את דפוסי התקשורת הלא יעילים שלמדו מהוריהם, בקשרים הבין אישיים שלהם בכלל, ועם בני זוגם לעתיד, בפרט. ולכן רצוי לסייע לזוגות מתגרשים לעשות זאת במינימום נזק, וכך למנוע פירוק משפחות בדורות הבאים".
רביד טוענת שהיום יכול בית המשפט להמליץ על שיחות הדרכה, אך אינו יכול לחייב הורים להשתתף בשיחות פרטניות: "קיימת סוגייה מורכבת סביב זכויות הפרט ויש בנושא זה דילמה משפטית, פסיכולוגית ופילוסופית קשה מאוד. מצד אחד, גירושים מורכבים הכוללים סכסוך סביב אחזקת ילדים ודרכי חינוך וגידולם, מהווים מציאות חדשה, ועל מנת לספק טיפול נאות לילדים מוטלת על המדינה החובה להתייחס למצבם הנפשי של הילדים ולדאוג שההורים יזכו לייעוץ מתאים. מצד שני, כשבני הזוג היו נשואים, לא היה ערעור על יכולתם להיות הורים טובים דיים, ואיש לא העלה על דעתו לחייב אותם לקבל ייעוץ".
אז מי קובע אם יש צורך לחייב הדרכת הורים?
"הצורך בהדרכה חייב לזכות לגיבוי משפטי (למשל, צו בית משפט), והפרות הצו חייבות להיות מלוות בדיון משפטי בהשתתפות אנשי מקצוע, שבו יוחלטו דרכי טיפול נכונות הכוללות תוצאות הנובעות מהפרת הצו".
מהם הקריטריונים שאת מציעה לחייב בהם הדרכת הורים?
"כל זוג שנמצא בסכסוך כלשהו סביב הילדים צריך להיות מחויב להשתתף בתהליך הדרכה. הסכסוך יכול להתבטא בדרכים שונות ומגוונות. למשל, יש מקרים שבהם עושים הורים (אחד או שניהם) שימוש בילד ככלי משחק במאבק בין בני הזוג הגרושים. ישנם גם מקרים שבהם קיימות בעיות בקשר בין ההורה לילד. במקרים קיצוניים יש הורים בעלי גישות חיים שונות ומנוגדות לחלוטין זו מזו, וחילוקי הדעות גורמים לילדים לחוות לחצים פסיכולוגיים, כיוון שכל הורה מנסה לגרור את הילד לכיוונו, והילד תלוש באמצע ומנסה ללא תועלת לשמור אמונים לשני הוריו".

בואו לדבר על כך בפורום החדש לילדים והורים במצבי גירושים