תסחיף ריאתי: ערנות מצילה חיים

תסחיף ריאתי הוא מצב רפואי מסוכן, העלול להיות קטלני. בהערכה המתבססת על הסטטיסטיקה הבינלאומית, כ-1,500 ישראלים בשנה מתים עקב תסחיף ריאתי. מודעות לגורמי הסיכון ולתסמינים יכולה לסייע הן במניעה והן בזיהוי מוקדם, שיכול להציל חיים.

מהו גורם לתסחיף ריאתי?

ברוב המקרים, תסחיף ריאתי מתפתח כסיבוך של פקקת ורידים עמוקה. פקקת היא מצב בו נוצר קריש דם בוורידים העמוקים, בד"כ ברגליים, מסיבות שונות. קריש דם המתפתח בוורידים אלה נסחף עם זרם הדם אל עורק ראשי של הריאה - וחוסם אותו ו/או את סעיפיו.

כתוצאה מכך, עלולים להופיע תסמינים של קושי בנשימה, כאבי חזה בשאיפת אוויר לריאות, דפיקות לב, שיעול ופליטת כיח דמי. ככל שעובר זמן ללא טיפול, כך מחמירה המצוקה הנשימתית - ומתבטאת בנשימות מהירות, קצב לב מהיר, לחץ דם נמוך וכיחלון.

רמת הסיכון לחולה תלויה בגודלו של קריש הדם המגיע לריאות. תסחיפים גדולים עלולים להוביל לדום לב - ולמוות מידי. תסחיפים בינוניים עלולים בהמשך לגרום להתפתחות מחלה כרונית של יתר לחץ דם ריאתי.

מהי שכיחות התסחיפים הריאתיים?

שיעור התסחיפים הריאתיים, בקרב חולים הסובלים מפקקת ורידים עמוקים, נע בין 60%-80%; יותר ממחצית מהחולים הלוקים בפקקת ורידים עמוקה אינם מדווחים על תסמינים מקדימים.

מהם גורמי הסיכון להיווצרות תסחיף ריאתי?

הסיכון לתסחיף ריאתי עולה במצבים מסוימים: גיל מבוגר, חוסר ניידות, עודף משקל, מחלות ממאירות, ניתוחים גדולים, נטייה תורשתית לקרישיות יתר, הריון (בעיקר בתקופת משכב הלידה), נטילת גלולות משולבות למניעת הריון, עישון; וכן מצבים של אשפוז ממושך, עקב מחלה או ריתוק למיטה.

האם יש מחקרים אודות שכיחות הסיבות השונות, להיווצרות תסחיף ריאתי?

מחקר ישראלי, אשר בוצע בבית חולים רמב"ם - ופורסם בשנת 2006, בכתב העת הרפואיIsrael medical association journal, מיפה גורמי סיכון שונים (בודדים או משולבים), בקרב כלל המאושפזים שאובחנו עם פקקת ורידים עמוקה ו/או תסחיף ריאתי. נמצא כי 43% מהחולים סבלו ממחלה ממארת ברקע, 5% היו עם רקע משפחתי של פקקת ורידים תסחיפית, 5% עם הפרעת קרישה תורשתית, 20% לאחר ניתוח או טראומה, 33% היו בחוסר תנועה, 17% סבלו מאי ספיקת לב ו-10% מהפרעות נוירולוגיות.

מהם הסימפטומים? כיצד מאבחנים תסחיף ריאתי?
הופעת התסמינים הקליניים של המצוקה הנשימתית הם תמרור אזהרה - לאפשרות של תסחיף ריאתי. כדי לשלול או לאמת את האבחנה, מבצעים בבית החולים בדיקות מעבדה (כגון בדיקת D-Dimer), בדיקות הדמיה (CT אנגיוגרפיה של כלי הדם הריאתיים; ולפי הצורך: אולטרסאונד של ורידי הרגליים).

מהו הטיפול בתסחיף ריאתי?

הטיפול המקובל הוא באמצעות תרופות נוגדות קרישה, המיועדות למנוע מהקרישים להמשיך לגדול -ולשלוח תסחיפים.
התרופות כוללת זריקות תת עוריות ו/או טיפול פומי.

במצבים חמורים ומסובכים ביותר, קיימת אפשרות למתן זריקת (tPA) Tissue plasminogen activator - להמסת הקריש. לעתים נדירות יותר, נדרשת התערבות ניתוחית להסרת קריש הדם מכלי דם גדול.

הטיפול התרופתי הפומי ניתן לפחות 3 חודשים, עם אפשרות להארכת משך הטיפול (לפי הגורם לאירוע, מחלות הרקע של החולה וממצאי בירור מעבדתי). בחולים עם סיכון גבוה מאוד להישנות תהליך קרישתי, הטיפול התרופתי יינתן לזמן ממושך מאוד - ואפילו לכל החיים.

בכל מקרה, נשקל באופן פרטני לכל חולה - הסיכון להישנות אירוע קרישתי, לעומת הסיכון לדמומים.

האם קיים טיפול מניעתי?

באופן כללי, מומלץ לנהל אורח חיים פעיל ובריא. יש לטפל במחלות רקע, לשמור על משקל גוף תקין, להימנע משימוש בתרופות בעלות סיכון גבוה ליצירת קרישי דם וכו'.

לאנשים הנמצאים בסיכון מוגבר לפתח פקקת ורידים עמוקה ו/או תסחיף ריאתי, עקב אירוע קרישתי קודם, נטייה תורשתית לקרישיות יתר חמורה, או בגלל חוסר תנועה (טיסה ארוכה, רגל מגובסת, מגבלות תנועה לאחר ניתוח וכו') - מומלץ להתייעץ עם רופא, לגבי טיפול מניעתי בתרופות נוגדות קרישה, במצבים בהם הסיכון מוגבר להיווצרות קרישי דם.

ד"ר דורית בליקשטיין היא מומחית להמטולוגיה וקרישת דם, המכון ההמטולוגי בבית החולים בילינסון.

בואו לדבר על זה בפורום המטולוגיה.