הזכות למות בכבוד

שאלת הזכות למות בכבוד עולה לעל פי רוב בקנה אחד עם החולה הטרמינאלי אף על פי שלכאורה יש להתייחס למונח כללי יותר ולדון בו כזכות של כל אדם באשר הוא אדם!
כאשר אנו דנים בשאלת הזכות למות בכבוד אנו מניחים כי קיים במציאות דבר הקרוי "מוות בכבוד". אכן, אין הכבוד נתפס עם המוות אלא עם החיים וישנו מעיין אפרדוקס טרמינולוגי במטבע הלשון "הזכות למות בכבוד".

ניתן אולי לחשוב כי אותו מוות בכבוד, אינו אלא אחד משתי צורות של סיום החיים: המוות הטבעי, זה שמקובל לכנותו כ- 'Euthanasia פאסיבית', המוכתב על ידי המחלה המקננת בחולה, או המוות הלא טבעי, אשר מקובל לכנותו כ-
' Euthanasiaאקטיבית' ,הנגרם על יד אדם אחר, מתוך כוונה לזרז ולקצר את ההמתנה למוות הטבעי. ברור אפוא, כי המוות בכבוד, בהקשר לכל אחת משתי צורות המוות שהוזכרו לעיל, מכוון לחסוך מן האדם את הייסורים הכרוכים בציפייה למוות, ובכלל זה, הסבל, הכאבים, והפגיעה הקשה בתפקודיו הפיזיים והמנטאליים.

ה"מוות בכבוד" ביחס לכל אדם, ובמיוחד בבמקרים בהם מכורח הגיע אדם לשלבים האחרונים בחייו, אינו אלא מטאפורה, שכן, בדרך כלל, במקרה כזה האדם שוב אינו עצמו, צורת תפקודו נפגעת ואינה במיטבה כבר, מצבו המנטלי משתנה, ומרכז חייו בד"כ, יועתק למקום אחר. כל הוויתו שונה, וההתמודדות עם מחלתו או עם המוות עומדת בראש מעייניו.

אולם, אל לנו להיתפס למשמעויות מילוליות, טכניות של מטבע לשון זו, היות והיצמדות כאמור עשויה להחטיא את המטרה. תוכן המונח "מוות בכבוד" נוגע דוקא הגרעין אחר והוא דוקא החיים. חיי אדם, לקראת סופם ללא קשר לנסיבות, בשלב שבו המוות קרב ובא. זהו השלב שבו צפוי מהלך של מוות טבעי אך גם ייתכן שאת התהליך הנ"ל של מוות בכבוד ילווה שלב ארוך של כאבים, סבל ויסורים אשר ילוו בטיפולים שלעיתים הינם עקרים אך מאריכי חיים. אז תקום המשמעות למוות בכבוד. וכדברי דר' עמנואל גרוס במאמרו : "המוות בכבוד אינו אלא הפתרון המוסרי לחיים נטולי כבוד".


* . עמנואל גרוס " Euthanasia פסיבית היבטים מוסריים ומשפטיים", הפרקליט לט' (תש"ן-1989) 162.

המלחמה על "המוות בכבוד" אינה של נשוא המתת החסד בלבד אלא במקרים רבים גם של בני משפחתו ומקורביו ויקיריו. רבים בני המשפחה אשר סובלים יחד עם יקיריהם נוכח הסבל הנמשך העובר על יקירם ולעיתים מבלי לדעת מתי יבוא הקץ לסבל זה. גם מוקד חייהם של בני המשפחה ברוב המקרים עובר מערבולת קשה ואינו עוד כשהיה. הקושי בהתמודדות עם שלבי החיים האחרונים, במצבים בהם נדון על אדם לסבול סבל ארוך וממושך, שקיצו לא ידוע הינו כביר ובלתי ניתן לתאור ולפיכך מתעוררים צרכים המבקשים להביע לתודעה הציבורית והחוקתית את כל נושא המתת החסד.

עמותת לילך ידועה בפועלה הרב התחום ובתמיכתה הרבה בחולים ובני משפחותיהם של רבים המגיעים לקצה...
כמו כן יש לציין את פועלו של חבר הכנסת ד"ר רומן ברונפמן מסיעת יח"ד-הבחירה הדמוקרטית, אשר פועל באינטנסיביות לקידום כל נושא המתת החסד והמוות בכבוד במישור החוקי. הצעת החוק הפרטית של רומן ברונפמן שקרויה "הימנעות מהארכת חיים" הוגשה לכנסת כבר לפני יותר משנה. כבר אז ההצעה עברה בקריאה טורמית וכרגע היא נמצאת בשלבי ההכנה לקראת הקריאה הראשונה. מהותה של ההצעה היא לאפשר לחולה בעודו בריא בנפשו וחולה במחלה סופנית להשאיר הוראה כתובה שברגע שלא תהיה דרך להחלים מן המחלה, רשאי יהיה הרופא לנתקו ממכישירים מאריכי חיים. כפי שמסביר ח"כ ברונפמן - מטרתה של הצעת החוק היא להקטין כמה שניתן את סבלו של האדם ואת סבלם של בני משפחתו. לאדם במדינה דמוקרטית, סובר ח"כ ברונפמן, חייבת להינתן הזכות להחליט בעצה אם ברצונו להמשיך את חייו או להפסיקם. זוהי תפיסה של ליברליזם פרוגרסיב הרואה באדם - ריבון על חייו וגם, עם כל הצער, על מותו. הדיונים בועדה מיוחדת שהוקמה בכנסת לאחר אישורה של ההצעה בקראיה טורמית מתארכים וזאת מכיוון שמדובר פה בנושא רגיש ביותר, הנופל למחלוקת בין תפיסות עולם של חברי הכנסת. המפלגות הדתיות מגלות התנגדות חריפה להצעה בטענה שאין להתערב בדרכי האל.
נראה כי עוד ארוכה הדרך אל האושר... ועוד צפויים ימים ארוכים, מייגעים ולמודי סבל לחולים טרמינליים ולבני משפחותיהם מאחר וטרם הגענו לנחלה בכל הקשור לטיפול בנושא, אך התקווה כי גם כנסת ישראל תשכיל לומר את דברה בנושא רגיש זה עדיין קיימת.
במאמרים הבאים נגע בפנים שונות בנושא המוות בכבוד והמתת החסד על צדדיה הרבים.

בואו לדבר על כך בפורום רפואה ומשפט