הכל זורם: איכות המים בישראל

הנתונים שנאספו על ידי משרד הבריאות במהלך 2007 על איכות המים בישובים בישראל, מצביעים על ביצוע יעיל של בדיקות מיקרוביאליות ועל שיפור איכות המים מההיבט הזה. לעומת זאת, לא מתבצעות מספיק בדיקות למדידת איכותם הכימית של המים. הבדיקות שכן נעשו משקפות את השפעת הצנרת על איכות המים. בנוגע להפלרה, יש עלייה באחוז התושבים שמקבלים מים מופלרים אך יש גם מקום לשיפור רמת הפלואוריד במים.

המים המסופקים לישובים נדגמים באופן שוטף לגילוי חיידקים אינדיקטורים לגורמי מחלות. סוגי החיידקים, רמתם המותרת ותדירות הדיגום נקבעו בתקנות איכותם התברואית של מי השתייה, הקובעות דרישות מינימליות להיקף הדיגום. מספר הבדיקות המינימלי ותדירות הדיגום תלויים בגודל האוכלוסייה.

מעקב רציף אחר איכות המים המסופקים וביצוע הבדיקות נעשה באמצעות תוכנת ה"לימס" הנמצאת במעבדות לבריאות הציבור ובלשכות לבריאות הסביבה, ומתעדכנת מדי שנה בהתאם לצרכים המקומיים ולדרישות משרד הבריאות. תוכניות הדיגום כוללות נקודות מייצגות בכל ישוב ואתר, וכן דיגום באזורים "רגישים" ו/או נקודות "בעייתיות". המעקב היומיומי הרצוף בלשכות מאפשר לגלות אי ביצוע דיגום בזמן ולהתריע בפני ספקי המים, ואף לתקן את תהליך הדיגום.

בשנת 2007 נערכו 87,031 דגימות על פי תוכנית הדיגום. סך כל הבדיקות (שגרתיות, נוספות, חוזרות) שבוצעו הגיע ל-90,430. בשנת 2007 חלה עליה בהשוואה לכל השנים האחרונות במספר הדגימות שבוצעו ובאחוז הביצוע. עובדה זו יש לזקוף לטובת כל העוסקים במלאכה (ספקי המים, לשכות הבריאות והמעבדות), אשר למדו והתרגלו לעבוד בהתאם לדרישות התקנות ועם תוכנת ה"לימס", תוך הקפדה על נקודות הדיגום וימי הדיגום הנקובים בתכנית.

תוכנית הדיגום נקבעת כאמור בשיתוף עם הרשויות המקומיות ובידיעתן, והנושא נבחן בשנים האחרונות בקפדנות יתרה מתוך ידיעה כי קיימת חשיבות רבה לביצוע הדיגום בזמן. ברוב הרשויות (82%) רמת ביצוע הדיגום עולה על 90%. רמת הביצוע השגרתי אינה מספקת עדיין ב-13 רשויות מקומיות, שעשר מהן נמצאות במחוז הצפון ובהן רמת הביצוע נמוכה מ-75%.

בתקנות בריאות העם (איכותם התברואית של מי שתייה), מפורטות הדרישות המיקרוביאליות של איכות מים ראויים לשתייה:

א. בבדיקה מיקרוביאלית לא התגלה חיידק קוליפורם צואתי או יותר משלושה חיידקי קוליפורם בדוגמא של 100 מ"ל.

ב. בבדיקה מיקרוביאלית שבה התגלו בין אחד לשלושה חיידקי קוליפורם ב-100 מ"ל מים, יש לבדוק האם החיידקים ממקור צואתי. באם המקור צואתי, המים אינם ראויים לשתייה.

ג. ניתן לערוך בדיקה מיקרוביאלית חוזרת תוך 24 שעות מגמר הבדיקה החריגה. אם התוצאה החוזרת תקינה, המים יהיו ראויים לשתייה.

במעקב אחר הבדיקות נמצא כי רב הבדיקות החוזרות תקינות, ובמרבית המקרים שבהם התקבלו תוצאות חריגות מדובר ב"אירוע חולף". למרות שבדיקה תקינה לאחר 24 שעות אומרת כי המים ראויים לשתייה, סעיף ב' לתקנה קובע כי אין בביצוע בדיקה חוזרת לפטור ספק מים מלנקוט פעולות מיידיות לתיקון המצב. הכוונה היא שספקי המים יתייחסו ברצינות לכל תוצאה ויפעלו בזמן אמת בכל מקרה של תוצאה בלתי תקינה.

דגימות המצביעות על כך שהמים אינם עומדים בדרישת התקנות הוגדרו כדגימות חריגות המצביעות על זיהום. בשנת 2007 מתוך 87,031 בדיקות שבוצעו, מספר הבדיקות שהצביעו על זיהום היה 220 (0.25%). 99.75% מהבדיקות המיקרוביאליות שנערכו ברשויות המקומיות עמדו בדרישות התקנות, כשבכל הלשכות התקבלו שיעורי דגימות חריגות נמוכים מ-0.5%, פרט לנפת חדרה, שבה התקבלו 0.9%.

הנתונים מראים כי עדיין מתמשך השיפור באיכות המיקרוביאלית של מי השתייה המסופקים ברשויות המקומיות בישראל. שיעורי הבדיקות הארציות שהצביעו על זיהום ירדו בעקביות מ-6.5% ב-1991 ל-0.25% בשנת 2007. העלייה הניכרת באיכות המים התרחשה הודות לשיפור בהתייחסות ובמקצועיות של עבודת ספקי המים ברשויות ובחברת "מקורות", וכן להגברת הפיקוח על מתקני החיטוי ושיפור מיומנויות הדיגום.

העובדה כי איכות מים ירודה עדיין מתקבלת, מצביעה בדרך כלל על קשיים כלכליים ו/או ארגוניים בהנחת/שיקום תשתיות, בהקמתם ובהפעלתם של מתקני טיפול ובנקיטת האמצעים הדרושים להבטחת איכות מי השתייה המסופקים בישובים אלו.

בהתאם לתקנות בריאות העם (איכותם התברואית של מי השתייה), ספקי המים נדרשים לבדוק את מערכת האספקה שלהם למרכיבים כימיים. הדרישה לביצוע בדיקות אלו ברשת האספקה נועדה לעקוב אחר תרומה אפשרית של מערכות ההובלה לאיכות המים, שיכולה לנבוע מכמה סיבות: איכות ירודה של הצנרת, גיל הצנרת, חומרי טיפול במים, משטר החיטוי ותוצרי לוואי, משטר אספקת מים המתחלף בין מקורות שונים (עיליים ומי תהום) ועלול לשנות את מצב איזון המים ולגרום לקורוזיה ולדליפת חומרי הצנרת אל מי השתייה.

בין השנים 2002 ו-2006 בוצעו 1,219 בדיקות למתכות ברשת מתוך 2,052 שהיו מתוכננות לשנים אלו (כ-60%). רק הישובים במחוז תל-אביב ובנפת פתח תקווה עמדו בדרישת התקנות, ובולטים הישובים בנפת צפת, מחוז ירושלים ונפת חדרה, שבהם נעשו בדיקות בפחות מ-30% מהישובים. השיעור הנמוך של ביצוע הבדיקות מראה על מודעות נמוכה אצל ספקי המים לדרישת תקנות אלו. על ספקי המים מוטלת החובה להיערך לביצוע דיגום זה בהקדם במטרה לדעת מה מצב הצנרת ברשת האספקה שבאחריותם ולהגיב לבעיות במערכת בזמן.

בשנת 2007 בוצעו 3,294 בדיקות לרמת העכירות ברשת האספקה. יודגש כי בכל השנים המספר הגבוה של הבדיקות שבוצעו בארץ (ובפרט במחוז ירושלים) מושפע בעיקר מרמת הביצוע הגבוהה בעירית ירושלים. השנה חלה ירידה במספר הבדיקות שנערכו בארץ בהשוואה לשנים האחרונות. שיעורי הדיגום לעכירות מאוד לא מספקים במחוזות הדרום ואשקלון, ובנפות נצרת וכינרת.

רשות המים הארצית (חברת מקורות) מבצעת את הבדיקות לטריהלומתנים (תרכובות לוואי רעילות) בצמתים מרכזיים לאורך המוביל הארצי, ובנקודות נוספות ברשת על פי דרישת משרד הבריאות. בשנת 2007 נעשו בממוצע כ-70 בדיקות בחודש, ב-15 נקודות לאורך המוביל הארצי וב-9 חיבורי צרכן מייצגים בערים שבהן קיים חשש לעליה בריכוז הטריהלומתנים בגלל השהות הממושכת של המים. בתקנות נקבעה לכל הפרמטרים הכימיים הרמה המרבית המותרת ולחלקם גם הרמה הרצויה. להלן הפירוט של רמה מרבית מותרת לשבעת הפרמטרים שנבדקו ברשת: עופרת - 10 מקג"ל; ברזל - 1000 מקג"ל; כרום - 50 מקג"ל; נחושת - 1400 מקג"ל; אבץ - 5000 מקג"ל; עכירות - 1 יע"ן, יחידות עכירות נפלומטריות; טריהלומתנים - 100 מקג"ל.

נמצאה השפעה משמעותית של הצנרת על איכות המים במקומות נקודתיים. ב-18 ישובים נמצאו חריגות בשלוש מתכות: עופרת, ברזל ואבץ. בדרך כלל ממצאים אלו הביאו את הרשויות לנקיטת פעולות מתקנות: שטיפה מאסיבית של מערכת המים ואף החלפה של חלקי צנרת ישנם וקורוזיביים. ואכן, כל הבדיקות החוזרות שבוצעו לאחר פעולות אלו נמצאו תקינות. לתשומת לבם של ספקי המים, יתכן מאוד שהסיבה שגרמה לבדיקות החריגות קשורה בדיגום שאינו על פי הנוהל או בבחירת נקודות דיגום לא מייצגות. ישובים שבהם נמצאה עלייה ניכרת בריכוזי המתכות נדרשים לבצע בדיקות מקיפות לבחינת מקור הבעיה ועוצמתה, ובמקרים מסוימים נדרשה החלפת הצנרת. ברוב דגימות המים בארץ (96.5%) רמת העכירות שנמדדה הייתה נמוכה מ- 1.0 יע"ן, וב-81.3% מהן רמת העכירות לא עלתה על 0.5 י.ע.ן.

בשנת 2007 משטר החיטוי במוביל הארצי היה רק באמצעות כלור חופשי, ומי המוביל סופקו לצפון הארץ ומרכזה, ולא הגיעו כלל למחוזות הדרומיים. בתחנות הדרומיות ריכוזי הטריהלומתאנים נמוכים מאוד, בשונה מכל השנים הקודמות, שבהן היו מגיעים לריכוזים גבוהים ואף חריגים בדרום הארץ. כתוצאה ממאמץ שנעשה לקיצור זמני השהיה של המים במערכות האספקה, ניתן לראות כי ריכוז הטריהלומתאנים בממוצע חודשי גם בצפון ובמרכז לא חרג, כאשר בשלוש תחנות בלבד (עפולה, חיפה ותחנת זאב) נמדד ריכוז מקסימלי גבוה מ-100 מקג"ל. במקרים שבהם נמצאו ריכוזים גבוהים, משרד הבריאות נתן הוראה לרשויות לרענן את המים במאגרים ולהזרים מים טריים יותר למערכת. בבחינת הממוצעים החודשיים של הערכים שנמדדו בכל נקודות הדיגום במערכת הארצית ובערים מייצגות בשנת 2007, ניתן לראות כי לא נמצאו ערכי ממוצע חריגים מדרישות התקן.

מי תהום ומים עיליים המשמשים לשתייה בארץ באופן טבעי עניים בדרך כלל ביון הפלואוריד. במהלך שנת 2007 נתנה הנהלת משרד הבריאות גיבוי מוחלט להמשך ההפלרה לאור הידע הקיים, ובמקביל יזמה הקמת ועדה למעקב אחר תוצאות ההפלרה ויעילותה, ועדה שהחלה בעבודתה. היקף ההפלרה ארצי המשיך לעלות (ב-7%) ומקיף נכון לדצמבר 2007 כ-72% מהאוכלוסייה. ההתקדמות הייתה באזור ירושלים, בית שמש, צפון רמת הגולן והגליל התחתון. תרומה מיוחדת ומקיפה באזור גוש דן, המרכז ודרומה ניתנה על-ידי הפעלה מחודשת של מתקן ההפלרה בתחנת זאב בראש העין, הנקודה הדרומית של המוביל הארצי. ראויים לציון הפעלת ההפלרה מתחנת כיסלון (לכיוון ירושלים) וחידוש ההפלרה בבת-ים. עיריות פתח תקווה, רעננה, נתניה, כפר סבא, רחובות ונס ציונה מעכבות את ההפלרה של הקידוחים בבעלות מקומית.

חברת "מקורות" שבאחריותה הפלרת המים המסופקים ממתקן ההתפלה בפלמחים בוחנת אפשרות הפלרה עם תוסף אבקתי (NaF). הפרויקט משמש פיילוט בקנה מידה גדול שיבחן שיטת הפלרה אלטרנטיבית למים מותפלים.

בעקבות כניסת התקנות המחייבות הפלרה בכל מערכות המים הגדולות בארץ, על משרד הבריאות האחריות לדאוג לניטור רמת פלואוריד במים, ולספק לכל דורש מידע הנוגע לריכוזי הפלואוריד במים המסופקים.

ריכוז נמוך מ-0.7 מג"ל נמצא ב-1,701 בדיקות - 56.6% מסה"כ דגימות שהתבצעו. ריכוז בטווח 1.4-0.7 מג"ל נמצא ב-1,296 בדיקות - 43.7% מסה"כ הדגימות שהתבצעו. ריכוז גבוה מ-1.4 מג"ל נמצא בחמש דגימות מים חד פעמיות. בכל הישובים למעט אחד ריכוז הפלואוריד בממוצע שנתי לא עלה על 1.2 מג"ל. ב-127 מתוך הישובים שנבדקו (כ-25%) ריכוז הפלואוריד במי הרשת נע בטווח של 1.4-0.7 מג"ל, ירידה משמעותית מהשנים הקודמות. ירידה זו נזקפת בעיקר לבעיות באספקת החומצה הפלואורוסיליצית שנמשכו כחצי שנה (מרץ עד ספטמבר 2007), וגרמו לעצירה כמעט מוחלטת של הפלרה בכל המתקנים בארץ.

בואו לדבר על זה בפורום מחלות זיהומיות.