צהבת - נתונים מהארץ ומהעולם

נגיפי הפטיטיס C והפטיטיס B מועברים מאדם לאדם בדרכי הדבקה שונות, שרובן ניתנות למניעה. מי שנחשף לנגיפים עלול לפתח מחלה כרונית וסיבוכים נוספים. ישנם טיפולים אנטי נגיפיים לשני סוגי המחלה, אך חיסון קיים רק נגד הנגיף מסוג B.

שכיחותו של הזיהום בנגיף ההפטיטיס C בעולם היא כ-2%, כלומר 170 מיליון אנשים. בכל שנה מתגלים בארה"ב 35,000 מקרים חדשים של זיהום, וההערכה היא שבארץ יש כ-70,000 חולים במחלה.

יש כמה דרכים להידבק בנגיף: על ידי מתן של דם ותוצריו - מנות הדם נבדקות משנת 1992, ועל כן הסבירות להידבק בנגיף ירדה דרמטית ל-1:100,000 מנות דם; בין מכורים לסמים המזריקים את הסם ישירות לווריד ומשתמשים באותה המחט; הנגיף עובר ביחסי מין, צורת הדבקה נדירה יחסית, 2.7% (בקרב מונוגמיים); העברה מאם לילוד, 4.6%.

לאחר החשיפה לנגיף, 86%-76% מהנחשפים יפתחו מחלה כרונית. 22% מהנחשפים יפתחו שחמת של הכבד (החלפת הרקמה הבריאה של הכבד ברקמה צלקתית שאיננה מתפקדת) תוך 20 שנה, ו-4% מתוכם יפתחו סרטן ראשוני של הכבד. שחמת הנגרמת על ידי זיהום בנגיף ההפטיטיס C היא הגורם העיקרי היום להשתלות כבד (35%), זיהום בנגיף ההפטיטיס C אחראי ל-300,000-250,000 מקרי מוות בשנה כתוצאה מסיבוכי המחלה.

מניעת התפתחות הסיבוכים הכרוכים בזיהום כרוני בנגיף מבוססת על מתן טיפול אנטי נגיפי - אין חיסון לנגיף. ידועים שבעה סוגים שונים של הנגיף. אצל 70% מכלל החולים הזיהום נגרם על ידי סוג מספר 1. לסוג אין, קרוב לוודאי, משמעות מבחינת ההשפעה על התקדמות המחלה, אך יש לו השפעה רבה על משך הטיפול ועל אחוזי התגובה לטיפול אנטי נגיפי: 50% מכלל החולים עם נגיף מסוג 1 ו-93%-80% מכלל החולים עם סוג 2 יגיבו לטיפול האנטי נגיפי. הטיפול בזיהום כרוני בנגיף כולל זריקות של חומר הנקרא פגאינטרפרון, הניתן אחת לשבוע בהזרקה תת עורית בשילוב עם טבליות של ריבאוירין הניתנות דרך הפה. גם משך הטיפול והתגובה אליו נקבעים על ידי סוג הנגיף: חולים עם סוג 1 צריכים להיות מטופלים בפגאינטרפרון וריבאוירין 48 שבועות. לעומת זאת, חולים עם הסוגים 2 ו-3 צריכים לקבל את הטיפול במשך 24 שבועות בלבד.

נגיף ההפטיטיס B אחראי לזיהום כרוני אצל 400 מיליון אנשים בעולם. בישראל נושאים את המחלה כ-90 אלף איש, 10% מתוכם סובלים מדלקת כרונית. זיהום בנגיף ההפטיטיס B אחראי ל-1,200,000-600,000 מקרי מוות בשנה כתוצאה מסיבוכי המחלה.

דרכי ההדבקה בנגיף הפטיטיס B דומות לדרכי ההדבקה בהפטיטיס C: על ידי מתן עירוי דם - ב-37 השנים האחרונות כל מנות הדם נבדקות לנוכחות הנגיף, כך שההדבקה בדרך זו היום נדירה ביותר; בין מכורים לסמים המשתמשים במזרקים לצורך הזרקת הסם ישירות לווריד ועושים שימוש רב פעמי וללא חיטוי במזרק; תיתכן הדבקה בקיום יחסי מין (הנגיף נמצא בכמות גדולה בנוזל הזרע ובנוזל הנרתיק); תיתכן העברה של הנגיף בזמן לידה מהאם לילוד.

רוב הנשאים של הנגיף, כולל אסיאתים, אפריקנים וחלק מהאנשים הגרים בארצות אגן הים התיכון, רוכשים את הזיהום בלידה או בין השנה הראשונה לשנה השנייה לחייהם. כ-90% מהנחשפים לנגיף סביב הלידה יפתחו מחלת כבד כרונית. לעומת זאת, רק 10%-5% מהמבוגרים יפתחו מחלת כבד כרונית לאחר החשיפה. 33%-25% מהחולים עם זיהום כרוני בנגיף ההפטיטיס B מפתחים שחמת הכבד וסרטן ראשוני של הכבד.

קיים חיסון יעיל ביותר כנגד נגיף הפטיטיס B. משנת 1992 נוהג משרד הבריאות לחסן את כל הילודים מיום לידתם כך שבמשך השנים כל האוכלוסייה תתחסן לנגיף.

הטיפול האנטי נגיפי הקיים היום מביא לדיכוי בשכפול של הנגיף, אך איננו מביא להיעלמות מוחלטת של הנגיף, זאת עקב יכולתו של הנגיף לעבור אינטגרציה לגנום של המארח ומציאותו באיברים אחרים שמחוץ לכבד (מח עצם).

יש כיום שש תרופות לטיפול בזיהום כרוני בהפטיטיס B, והן נחלקות לשתי קבוצות עיקריות: 1. הפג-אינטרפרון הניתן בזריקה תת עורית אחת לשבוע למשך שנה. 2. תרופות הניתנות דרך הפה: למיבודין (זפיקס), אדפוביר (הפסרה), טלבווידין (סביבו), אנטקביר (ברקלוד) וטנופוביר. לכולם פעילות אנטי נגיפית משמעותית (הפוטנטיות ביותר הן האנטקביר, טנופוביר והטלבווידין. ללמיבודין פעילות בינונית, ולאדפוביר פעילות נמוכה). תרופות אלה מדכאות את שכפול הנגיף וניתנות לאורך שנים. משרד הבריאות בארץ אישר ב-2009 את הכנסת התרופות טלבווידין (סביבו), אנטקביר (ברקלוד) לסל התרופות וזאת בנוסף על האישור הקיים כבר עבור התרופות למיבודין (זפיקס), אדפוביר (הפסרה) והפג-אינטרפרון. הטנופוביר לא הוכנסה עדיין לסל התרופות.

פרופ' זיו בן ארי היא מומחית למחלות כבד ומנהלת יחידה במרכז הרפואי רבין.

בואו לדבר על זה בפורום מחלות כבד - אבחון וטיפול.

לפרטים נוספים על טיפול חדש - ניסוי קליני לחולי צהבת (הפטיטיס) לחצו כאן.