6 טיפים לשיחה עם לקויי שמיעה

כולנו "חוטאים" בזה: מודעים היטב לליקוי השמיעה של בן משפחה או חבר, יודעים שקשה לו מאוד להבין דיבור בסביבה הומה או רועשת, אבל "ברגע האמת", למשך זמן קצר, אנחנו עושים מאמץ לדבר ברור, אך מהר מאוד, זה פשוט נמאס ומעייף!! אז מה עושים? כיצד ניתן להקל על יקירנו, שאינם שומעים היטב ורוצים להיות מסוגלים להתערות במפגשים משפחתיים וחברתיים? כיצד נגרום להם שלא ירגישו מנותקים ויוכלו להמשיך ולהיות חלק מהמפגש והאינטראקציה?

1. לדבר "אחד אחד": כישראלים זה אולי קצת קשה לנו ומאתגר, אבל אין ספק שברגע שכולם מדברים יחד, נכנסים אחד לדברי השני או מעירים הערות ביניים, הדבר הופך לתוהו ובוהו שמיעתי עבור אדם אשר לוקה בשמיעתו, גם אם מדובר בליקוי קל!.

מסתבר שכאשר השמיעה היא טובה, המוח שלנו מסוגל לעבד דיבור גם שכשהוא מגיע ממספר מקורות שונים. היכולת הזו נפגעת כאשר הקלט השמיעתי הוא חסר או חלקי כמו במקרה של שמיעה לקויה.

2. לדבר לאט: או למעשה פשוט לא לדבר מהר! הכוונה היא בעיקר אצל אנשים מבוגרים וזקנים, אפילו ללא ליקוי שמיעה או עם ליקוי קל. מסתבר שעם העלייה בגיל, קצב ההבנה של דיבור דומה לקצב הדיבור עצמו. כלומר, צעירים מדברים מהר ומבינים דיבור מהיר, ולעומתם מבוגרים מדברים לאט יותר ומבינים דיבור בקצב איטי יותר. זוהי כמובן הכללה וישנם מיקרים יוצאי דופן, אך שימו לב שגם באופן בלתי מודע, כשאנחנו מדברים לאנשים מבוגרים או זקנים אנחנו אוטומטית מאטים את קצב הדיבור.

בנוסף, גם אנשים צעירים המתמודדים עם ליקוי בשמיעה לעתים מתקשים בהבנת דיבור מהיר, וזאת משום שכשמדברים מהר אנחנו למעשה "בולעים" או לא מבטאים חלק מההגאים; כשהשמיעה תקינה וככל שאנו צעירים יותר, מספיק רק חלק מהמסר האקוסטי והמוח עושה את ההשלמות על פי ההיכרות עם השפה ועם צליליה, על פי ההקשר של הנושא המדובר, ואפילו בסיוע של קריאת שפתיים.

חשוב להדגיש שהכוונה היא לדיבור איטי, אך לא איטי מדי וגם ללא הדגשה מיוחדת של תנועות השפתיים, כי אלו רק יפחיתו את מובנות הדיבור.

3. לדבר עם הפנים כלפי המאזין: אז כן, למרות שרובנו לא מודעים לכך, אנחנו ממש מצוינים בקריאת שפתיים! אפילו תינוקות קוראים שפתיים! מסתבר שסדר הרכישה של ההגאים בשפה, קשור גם למידת הנראות שלהם. הגה קדמי ונראה היטב כמו מ', יירכש לפני הגה אחורי, פחות נראה, כמו ג'.

מסתבר שכולנו (מלבד לקויי ראיה) בכל פעם שאנחנו מתקשים בשמיעת המסר הנאמר, אנחנו נעזרים באופן אוטומטי בקריאת שפתיים. לדוגמה: בסיטואציה של המולה רבה לפני תחילתו של מופע המוני כאשר בן הזוג ניגש לדוכן מכירת השתייה ושואל את בת זוגו מה תרצה לשתות, הוא ייעזר הן בתנועות ידיים מסמנות והן בהדגשת תנועות השפתיים כי ברור לו שהיא מתקשה לשמוע אותו בהמולה הסביבתית. הוא, מנגד, יוכל לראות בקלות את שפתיה ולהבין שהיא מבקשת "מיץ מנגו" ולא "מיץ אפרסק" כי הנראות של מילים אלה שונה מאוד (מוזמנים לנסות בבית). לקויי שמיעה נתקלים בהרבה יותר מצבים כאלה לאורך היום, והם משתמשים רבות ביכולת הזו של קריאת שפתיים, וחשוב לזכור זאת.

ובנוסף, בגלל המבנה של אפרכסות האוזניים שלנו, המסר השמיעתי המגיע מקדימה הוא בעל עוצמה חזקה, כך שקל יותר לשמוע הגאים שהם חלשים יותר ואשר "נבלעים" כאשר הדיבור נשמע מאחור, או מהצד.

סיטואציה שכיחה בה מתעורר הקושי הזה ביתר שאת, הוא שיחה תוך כדי נסיעה משותפת ברכב. תארו לעצמכם סבתא אשר מדי שבוע מסיעה עם נכדתה בת השמונה לחוג. זהו הזמן השבועי שלהן לשוחח זו עם זו, זמן שאמור להיות איכותי ונעים. אולם הסבתא, אשר יושבת מקדימה שומעת שהילדה מדברת אליה, אולי מצליחה לשמוע ולהבין חלק מהנאמר, אך חלק רב מן המסר נעלם ואינו נקלט אצל הסבתא, הן בשל עוצמת הדיבור החלשה של הילדה, הן בגלל דיבורה המהיר יחסית והן כי היא אינה רואה את שפתיה ולא יכולה להיעזר בקריאת השפתיים. הסבתא אולי תבקש פעם או פעמיים מנכדתה, שתחזור על דבריה, אך בסופו של דבר האינטראקציה הזו עלולה להיפגם ולהיפסק פשוט כי זה מעייף ומרגיז את שתי שותפותיה.

4. לדבר במשפטים קצרים ובמילים פשוטות ויומיומיות: שוב, בסיטואציה הזו של לנסות להבין דיבור על רקע המולה דיבורית אחרת, המסר השמיעתי שנקלט הוא פעמים רבות חלקי או חסר. המוח שלנו ינסה לעשות "השלמות" באמצעות ניחוש. הניחוש יהיה קודם כל לפי ההקשר השפתי של המשפט ולכן המשפט עצמו צריך להיות יחסית קצר ועם מבנה ברור ושכיח שקל לנחש את המשכו. קל לו יותר לבצע ניחוש למילים, שהן נפוצות יותר בשפה. לדוגמא, קל מאוד להשלים את המלים שהושמטו במשפט הבא: "תרצי לקנות ____ צהובה או ______ לבנה"? בסיטואציה של עמידה ליד מקרר מוצרי החלב בסופר.

5. עדיף לנסח מחדש את המשפט מאשר לחזור עליו. יש להניח שדבר מה במשפט הנאמר לא היה ברור למאזין לקוי השמיעה ולכן חזרה עליו לא תעזור מן הסתם. עדיף לנסח מחדש את המשפט תוך שימוש במילים קצת אחרות או מבנה אחר של המשפט. לדוגמא, אם משפט השאלה "מה שלומך?" לא הובן, ניתן לשאול מיד גם "מה העניינים?" או "איך אתה מרגיש?". באופן זה, של ניסוח מחדש, נשמר המהלך הטבעי והזורם של השיחה מבלי ליצור תחושה מעיקה של חוסר תקשורת ורוגז הנובע מכך.

6. להפנות את תשומת הלב של המאזין לפני תחילת הדיבור. אפשר למשל לקרוא בשם, או לגעת בו קלות. בדרך זו, המאזין לקוי השמיעה יהיה קשוב ומוכן לקליטה שמיעתית, ויוכל לשמוע ולהבין את תחילתם של הדברים אשר מופנים אליו מבלי לפספס.

ובנוסף, כדאי גם להקפיד על הכללים הפשוטים האלה:

לא לכסות את הפנים ואיזור הפה עם הידיים, על מנת להקל על קריאת השפתיים.

לא לדבר אל לקוי השמיעה בעת אכילה או לעיסה. כלל זה חשוב הן על מנת להקל על קריאת שפתי הדובר אבל גם על מנת למנוע עיוות בהגיית אותיות מסוימות (חישבו למשל כמה קשה להבין ילד שמדבר עם אוכל בפה).

לוודא שפני הדובר מוארות מספיק כך שניתן לראותם בבהירות.

אם אתם חשים תסכול כשאתם מנסים לדבר אל יקירכם לקוי השמיעה, נסו להבין עד כמה זה מתסכל עבורו או עבורה. בדיוק כפי שלכם חשוב להיות מובנים ולהעביר מסר, כך גם ללקוי השמיעה חשוב להבין, לקלוט ולהיות מעורב. המחיר של קושי בשמיעה הוא קושי בתקשורת הבסיסית והיומיומית עם הקרובים והיקרים ועם החברה כולה, ואם מישהו שאתם אוהבים סובל מבעיית שמיעה הדבר החשוב ביותר הוא לעודד אותו לבצע בדיקת שמיעה ולהתאים בהקדם מכשירי שמיעה.

תמר גלבגיסר היא קלינאית תקשורת מחברת שטיינר מכשירי שמיעה