רפואה ומשפט: הזכות למות בכבוד

אחת הסוגיות האתיות הסבוכות ביותר שנדרש להן מדע הרפואה המודרני בעת הטיפול בחולים, היא הקונפליקט בין עקרון קדושת ערך החיים, המעוגן בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ומבטא זכות יסוד אוניברסלית המכירה בערך החיים, לבין עקרון כיבוד אוטונומיית הרצון של בני האדם, המעוגן גם הוא בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. עיקרון זה כולל בין השאר את זכותו של החולה לבחור מרצונו החופשי לסיים את חייו בכבוד מבלי שיוארכו באופן מלאכותי ולהחליט אם להמשיך לקבל טיפול רפואי במחלתו.

האיזון בין שני ערכים חוקתיים אלו מתבטא בחוק החולה הנוטה למות תשס"ו - 2005, שנכנס לתוקף ב-15 בדצמבר 2006. החוק מסדיר את הטיפול הרפואי בחולה הנוטה למות המבקש שחייו לא יוארכו עוד, ומעגן לראשונה באופן רשמי את זכותו של כל אדם לא רק לחיות בכבוד אלא גם להחליט, במגבלות הדין, על רצונו למות בכבוד.

נקודת המוצא של החוק היא כי חזקה על אדם שהוא רוצה לחיות, ולפיכך בכל מקרה של ספק תגבר קדושת החיים על רצון החולה לסיים את חייו. מנגד, החוק מאפשר להימנע ממתן טיפול רפואי לחולה, אך ורק אם הוא הביע את הסכמתו המפורשת על-פי הדרכים הקבועות בחוק שאין הוא רוצה שחייו יוארכו.

נשאלת השאלה מתי נכון לומר כי החולה "נוטה למות"? התשובה תלויה בהחלטת הגורמים הרפואיים המוסמכים לקבוע כי מחלתו חשוכת מרפא, ואף אם יינתן לו טיפול רפואי, תוחלת חייו אינה תעלה על 6 חודשים. החוק אוסר במפורש לעשות פעולות שכוונתן להמית את החולה או שיגרמו קרוב לוודאי למות החולה, גם אם נעשו מתוך חסד וחמלה - פעולה המכונה לעתים "המתת חסד", שהיא עבירה פלילית על-פי חוק העונשין. אלא שהחוק מציב תנאים מפורשים הנוגעים לטיפולים שניתן למנוע מחולה ה"נוטה למות", שהביע את רצונו שחייו לא יוארכו, כגון: הימנעות מטיפול בחולה בכל הנוגע לבעיות הרפואיות חשוכות המרפא, בצד מאמץ רפואי להעניק לו טיפול שיקל את סבלו וכאביו בתקופה זו.

חדשנות החוק מתבטאת גם בדרכים שבהן יכול חולה להביע את רצונו שחייו לא יוארכו. כך לדוגמה, כל אדם רשאי עוד קודם שחלה, להביע את רצונו בשאלת הטיפול הרפואי בו, אם יימצא בעתיד במצב "הנוטה למות", לרבות במתן הנחיות רפואיות מקדימות מפורטות לעניין טיפול רפואי עתידי, או במינוי מיופה כוח מטעמו שיהיה מוסמך להחליט בזמן אמת על טיפול רפואי שיינתן לו או יימנע ממנו. ההנחיות הרפואיות המקדימות כמו גם ייפוי הכוח ניתנים בכתב בלבד בטפסים מיוחדים המובאים בחוק, ובהם בין השאר יצהיר החותם שההנחיות או ייפוי הכוח ניתנים מתוך רצונו החופשי. הטפסים נחתמים בפני שני עדים בלתי תלויים והם עומדים בתוקף עד 5 שנים מיום החתימה, וניתן להאריך תקופה זו לתקופות נוספות בנות עד 5 שנים כל אחת.

פרטים נוספים על החוק - באתר האינטרנט של עמותת ליל"ך ובאתר האינטרנט של משרד הבריאות.

הכתבה פורסמה במכביתון.

בואו לדבר על זה בפורום רפואה ומשפט.