כלכלת בריאות בשוק תחרותי

במהלך השנים האחרונות הפכה הרפואה למוצר צריכה לכל דבר ועניין. החולה הוא לקוח הדורש לקבל את המגיע לו, יחסי רופא-חולה כבר אינם יחסים פטרנליסטיים, והרופא אינו קובע עוד עבור החולה את דרכי הטיפול ללא התייעצות או קבלת אישור ממנו. כיום יש לשתף את החולה בתהליך קבלת ההחלטות ולהעניק לו את דרכי הטיפול המתאימות לו כלקוח. חוק זכויות החולה, אשר נחקק במהלך שנת 1996, העצים את כוחו של החולה כצרכן ואת זכויותיו כאשר ניסח את הסעיפים האלה:

א. חובת המטפלים לתת טיפול רפואי נאות ואיכותי.
ב. זכותו של החולה לקבל מידע ובכלל זה פנייה לחוות דעת רפואית נוספת.
ג. על המוסד ו/או המטפל להבטיח המשך טיפול רפואי.
ד. יש לקבל מהחולה הסכמה מדעת ומראש קודם לקבלתו את הטיפול רפואי (למעט קטין, אשר ההסכמה תתקבל מהוריו או מאפוטרופוס, ובמצבי חירום רפואיים). המטפל מחויב למסור לחולה את הליך הטיפול, מטרתו, התועלת הצפויה מהטיפול, הסיכויים מול הסיכונים הכרוכים בטיפול המוצע (וזאת לרבות תופעות לוואי, כמו כאב ואפילו נשירת שיער), טיפולים חלופיים כולל טיפול חדשני או לחלופין, משמעות הימנעות החולה מקבלת טיפול.

גם חוק ביטוח בריאות ממלכתי, שנכנס לתוקפו כשנה קודם לכן, לא הקל על עבודת הגורמים השונים. חוק זה קבע קריטריונים לסל שירותי בריאות, תוך הגדרת חובת קופות החולים לקבלת הפונים, אספקת השירותים והכל בשיקול רפואי מותאם. החוק ניסה להסדיר את חופש בחירת המטפל, דבר שאמור לעודד תחרות בין מוסדות. יחד עם זאת, החוק לא הגדיר מהו סף הסבירות לקבלת טיפול ו/או שירות איכותי, לזמן המתנה ו/או הגעה לקבלת הטיפול, למרחק נסיעה לקבלת הטיפול.

למחויבות לשירות כפי שצוין מעלה, מצטרף ממד מורכב ובעייתי נוסף, והוא משאבים מוגבלים. המדע מתקדם ומציע חדשות לבקרים טכנולוגיות חדשות, אך באותה המידה כלכלת בריאות היא שם נרדף לכלכלת מחסור, דבר המונע מהמערכת הציבורית לממן את אותם החידושים, בחלק מהמקרים גם משיקולים של חוסר הוכחת יעילות, תועלת ובטיחות באותן הטכנולוגיות. בשל כך, בעידן של מגבלות תקציב, על מערכות הבריאות לנהל את מקורותיהן באופן מושכל.

זה המקום לציין, כי בשוק הבריאות קיים כשל שוק מובנה, שאינו מאפשר לצרכנים וליצרנים לקיים מסחר הוגן ותקין. כשל זה נגרם בין השאר מכיוון שמדובר במוצר שהביקוש לו קשיח, כאשר בסיס הידע נמצא אצל המטפל הקובע את מידת הביקוש מחד ומציע את שירותיו מאידך (ביקוש נצרך). הדבר מקבל משנה תוקף כאשר למערכת השיקולים נכנס גם גורם כספי, המגביר את המתח והדילמה של הרופא כאיש מקצוע לבין רצונו להתפרנס בכבוד. בנוסף, הממשלה מעורבת במערכת כגורם שבבעלותו מוסדות בריאות, אך באותו הזמן באחריותה לעסוק בקביעת מדיניות, לפקח על המוסדות השונים ולפרוש רשת בטחון כלכלית לקופות החולים. מצב עניינים זה מוביל את משרד הבריאות, כמיניסטריון האחראי, לניגודי אינטרסים בין פעולותיו השונות.

באותה מידה שבה הרפואה הופכת כיום לשירות שנדרש ממנו לפעול בשקיפות ובדרישה לגילוי נאות, יש לזכור כי עדיין קיימים גורמים החוששים מפני תחרות וביקורת. הפרופסיה המקצועית, הדוגלת בעצמאות חבריה, חוששת שהצרכן יבחר את המטפל על פי מדדים המשקפים רמת תפקוד. תחרות חיובית גורמת למשמעת ולעבודה על פי נהלים ומדדים, אך באותה המידה גם ללחץ. התנגדותה של הפרופסיה לשקיפות ולגילוי נאות באה לידי ביטוי באצטלה של פגיעה בחופש המדע, אך קרוב לוודאי שהמניע האמיתי הוא החשש לפגיעה בעצמאותו של המטפל.

דווקא כיום יותר מתמיד, יש צורך באנשי מקצוע, שלהם רקע בתחומי הניהול והכלכלה. גורמים אלה יעסקו בהבטחת איכות הטיפול ושיפורו, תוך בחינת יעדים, עלויות, יעילות ותועלות אפשריות. פעילות גורמים אלו תעודד את הדברים הבאים:

הקטנת סיכונים למטופלים, למטפלים ולמוסדות וזאת תוך ניהול הסיכונים בהתאם. שיפור דרכי התקשורת בין הארגון, המטפל וה"לקוח". מתן מידע לצרכני הבריאות באופן רציף וזמין, תוך עידוד התחרות בין הגורמים השונים.
אפשרויות בחירה וקבלת החלטות טיפוליות באופן מושכל.
הגברת יעילותה של מערכת הבריאות.
השוואת חלופות טיפול תוך הגדרת מדדים לתוצאה.
תאגוד בתי-חולים על בעלויותיהם השונות.
תו תקן לאיכות (ISO 9002).
שיווק מוצרים לקבוצות אוכלוסיה "בריאות", המממנות שירותים אלו מכיסן הפרטי.

ירון בן-זכאי, M.H.A, הוא מרצה ויועץ בנושאי כלכלה וניהול במערכות בריאות.

בואו לדבר על זה בפורומים:

פורום רפואה ומשפט
פורום רפואת משפחה