על דלקת מפרקים שגרונית

כ-1% מהאוכלוסייה לוקים בדלקת מפרקים שגרונית ושכיחותה בנשים גבוהה פי 3 מאשר בגברים. המחלה מופיעה בעיקר בגילאי 40 ומעלה, אך היא יכולה להופיע בכל גיל ועד עתה לא גילו מהם הגורמים להתפרצות המחלה.

דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis) היא מחלה אוטואימונית בה מערכת החיסון של הגוף תוקפת את המפרקים ורקמות נוספות, וגורמת לדלקת כרונית המלווה ברגישות ונפיחות במפרקים הנגועים. עם הזמן גורם התהליך הדלקתי להרס הסחוס המפרקי והעצמות הסמוכות ולהגבלה בתנועה, עד כדי פגיעה תפקודית משמעותית ונכות. המחלה היא רב-מערכתית ועלולה לפגוע גם באיברים נוספים בגוף כדוגמת הריאות, לב וכלי-דם, מערכת העצבים ועוד.

חומרת וקצב התקדמות המחלה שונים מחולה לחולה. מרבית החולים סובלים ממחלה בינונית עד קשה המתקדמת עם השנים. פעילויות יומיומיות פשוטות נעשות קשות יותר ויותר, עד כדי איבוד יכולת התפקוד התקינה. כמחצית מהחולים מאבדים את כושר העבודה שלהם תוך 10 שנים ותוחלת החיים מתקצרת ב-5-10 שנים בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.

כיום ידוע כי הנזק המבני הבלתי הפיך למפרקים יכול להתפתח במהירות ולהופיע כבר בשנה הראשונה למחלה. לפי מחקרים חדשים, אצל 70% מהחולים ניתן להבחין בנזק מבני חמור במפרקים בתוך 3 שנים. לאור זאת השתנתה בשנים האחרונות הגישה הטיפולית למחלה; אם בעבר היו מנסים להסתפק בטיפול סימפטומטי בלבד כדי לשפר את תסמיני החולים, הרי שהיום מקובל לטפל כבר בשלב מוקדם בתרופות שביכולתן לשנות את מהלך המחלה, ולמנוע את התפתחות הנזק הבלתי הפיך למפרקים.

תסמיני המחלה מתפתחים בהדרגה ויכולים לכלול:

1. תסמינים כלליים של דלקת כגון: חולשה, עייפות, תיאבון ירוד, ירידה במשקל וחום נמוך.
2. דלקת מפרקים סימטרית המתבטאת ברגישות ונפיחות מקומית במספר מפרקים.
3. נוקשות וקושי ממושכים בהנעת המפרקים בשעות הבוקר.
4. מעורבות של מערכות נוספות - הופעת גושים תת-עוריים באזורים אופייניים, דלקת של כלי דם באברים שונים, קרום הריאה, מעטפת הלב ועוד.

האבחון של דלקת מפרקים שגרונית מבוסס על התסמינים הקליניים האופייניים, בדיקות מעבדה שמצביעות על נוכחות תהליך דלקתי והדמיית הנזק האופייני למפרקים ברנטגן או אולטרה-סאונד.

בדיקות דם שמורות על קיום דלקת כוללות שקיעת דם מוחשת ועלייה בחלבון בשם CRP. אצל מרבית החולים בדלקת מפרקים שגרונית מתגלה בבדיקת דם גם נוגדן עצמי הקרוי Rheumatoid factor, המצביע על קיום מחלה אוטואימונית בגוף. בהדמיית המפרקים ברנטגן ניתן לראות פגיעה במבנה המפרקי התקין המתבטא בהרס הסחוס והעצמות סביבו, ובשלב מתקדם ייתכן גם עיוות קבוע של צורת המפרק וניוון השרירים סביבו.

הפגיעה הבלתי הפיכה במפרקים האופיינית למחלה יכולה כאמור להתקדם במהירות, להופיע כבר בשנה הראשונה ולהתפתח להפרעה תפקודית משמעותית ללא קבלת טיפול הולם. התרופות לדלקת מפרקים שגרונית אינן מרפאות בדרך כלל את המחלה, אולם כאשר הן ניתנות בשלב התחלתי, הן בולמות את התהליך הדלקתי הכרוני וכך מונעות את הנזק הקבוע למפרקים. לפיכך, קיימת חשיבות רבה לטיפול מוקדם ומקיף בדלקת מפרקים שגרונית. מעבר לשיפור הרגשת החולה באמצעות הפחתת הכאב והנפיחות במפרקים, מטרת הטיפול לטווח ארוך הנה לשמר את מבנה ותפקוד המפרקים וכך למנוע התפתחות פגיעה תפקודית קבועה ונכות.

ניתן להבחין באופן כללי בין שתי קבוצות של תרופות המשמשות לטיפול בדלקת מפרקים שגרונית:

- תרופות המפחיתות את התהליך הדלקתי ומשפרות את תסמיני המחלה והרגשת החולה, הכוללות סטרואידים ותרופות נוגדות דלקת לא-סטרואידליות. השיפור הסימפטומטי הינו מהיר, אך התרופות אינן עוצרות את התקדמות המחלה והנזק המפרקי.

- תרופות המשפיעות על מהלך המחלה עצמו, למשל: מטוטרקסט, פלקווניל, סלזופירין ועוד. תרופות אלה אינן משפיעות מיידית, כי אם רק כעבור מספר חודשים מתחילת נטילתן, אך הן יכולות להשיג הפוגה חלקית או מוחלטת בתסמינים של המחלה ולבלום את התקדמותה. עם זאת, יש להמשיך וליטול אותן באופן קבוע מאחר ובהפסקתן התהליך הדלקתי עלול להתחדש.

בשנים האחרונות נוספו טיפולים תרופתיים ביולוגיים חדשים. תרופות אלה, הניתנות בעירוי או בהזרקה תת-עורית, משמשות לטיפול בחולים שלא הגיבו לתרופות הקלאסיות מקבוצה זו. למרות שקיימות תרופות רבות לטיפול בדלקת מפרקים שגרונית, כ-30% עד 40% מהחולים אינם מגיבים לאורך זמן בצורה מספקת לטיפולים השונים או שאינם יכולים לסבול את תופעות הלוואי שלהם; כתוצאה מכך, קיים צורך בפיתוח תרופות הפועלות במנגנונים חדשים, אשר תיתנה מענה טוב למחלה, גם בחולים העמידים לטיפול שלא הגיבו לטיפולים הקיימים.

הוצאת תאי הדם הלבנים מסוג B מהגוף יכולה לעצור את הדלקת הכרונית והתפתחות הנזק המפרקי. התרופה מבטרה, המשמשת מזה עשור לטיפול במחלות המטולוגיות, היא נוגדן חד-שבטי הנקשר לחלבון המצוי על פני תאי B וגורם להשמדתם על ידי מערכת החיסון של הגוף. סילוק תאי ה-B גורם לבלימת הדלקת במפרק, לשיפור איכות חיי החולה והחשוב מכל - מניעת התפתחות הנזק המבני הקבוע למפרקים והפגיעה התפקודית לטווח ארוך.

יעילות ובטיחות התרופה בטיפול בחולי דלקת מפרקים שגרונית הוכחה במספר מחקרים שנערכו בשנים האחרונות; אחד המחקרים כלל 500 חולים בעלי מחלה עמידה לטיפול, אשר לא הגיבו לטיפול קודם בתרופות קלאסיות ובמעכבי TNF. מתוצאות המחקר עולה כי בחולים שטופלו במבטרה (בשילוב עם התרופה המקובלת מטוטרקסט) חל שיפור משמעותי במצב המחלה. בנוסף, הודות להשפעה ארוכת הטווח שלה, אין צורך ליטול אותה באופן כרוני. הטיפול כולל מתן שני עירויים בלבד הניתנים בהפרש של שבועיים האחד מהשני. התגובה המושגת לטיפול נמשכת בדרך כלל חודשים רבים ויכולה להמשך אף שנה ויותר. במידה שהמחלה מתלקחת שוב ניתן לחזור על הטיפול ויעילותו נשמרת ואף גוברת עם המתנים הבאים.

בואו לדבר על זה בפורומים הבאים:

פורום דלקות מפרקים
פורום ראומטולוגיה