אוסטאוארתריטיס - כשהסחוסים נשחקים

אוסטאוארתריטיס (OA) היא מחלת מפרקים ניוונית כרונית אשר באה לידי ביטוי בשחיקה של הסחוס במפרק אחד או יותר. הסחוס משמש לבידוד בין העצמות, למניעת חיכוך ולבידוד העומס במפרק. במצב של אוסטאוארתריטיס, המשטח החלק של הסחוס הופך מחוספס וגורם לגירוי במפרק. במצבים מתקדמים יותר, שבהם הסחוס נשחק למדי, נוצר חיכוך בין שתי עצמות המוביל לכאב ולהגבלה בטווח התנועה.

שחיקת סחוס יכולה להתרחש בכל מפרק, אך היא נפוצה יותר במפרקים נושאי משקל כגון הירך והברך. שחיקת סחוס נפוצה יחסית גם במפרקי כף היד ועמוד השדרה.

גברים ונשים כאחד לוקים במחלה במידה שווה כאשר בגיל הצעיר היא נפוצה יותר בקרב גברים ואילו מעל גיל 55 היא נפוצה יותר בקרב הנשים.

האם אני סובל מאוסטאוארתריטיס? הסימנים והסימפטומים
הסימנים והסימפטומים משתנים מאדם לאדם ומתפתחים לרוב בצורה הדרגתית. בעקבותיהם תיגרם פגיעה משמעותית בתפקוד אצל אחוז מסוים מהסובלים, בזמן שאחרים ידווחו על סימפטומים שהשפעתם קלה, למרות השחיקה הדרמטית המופיעה בצילומי הרנטגן ובאמצעי ההדמיה השונים. הסימנים והסימפטומים השכיחים:

^^כאב:^^ יופיע בזמן תנועה, לאחר פעילות ממושכת או לאחר פרק זמן של חוסר פעילות (אימוביליזציה) כגון ישיבה ממושכת. לרוב הכאב מחמיר במהלך היום. בדרגה גבוהה של שחיקה יתכן כאב גם במנוחה.
^^רגישות יתר:^^ במגע, לחץ קל או בזמן תנועה במפרק.
^^נוקשות:^^ מופיעה לרוב בבוקר או לאחר חוסר פעילות.
^^הגבלה בטווחי תנועה:^^ מתבטאת בסוף טווח כיפוף אך בעיקר ביישור המפרק. הגבלה במפרקים נושאי משקל כמו הירך, הברך או הקרסול עשויה להגביל באופן משמעותי את ההליכה.
^^שינוי במנח ציר הברך:^^ שינויים בציר הצדי של הברך.
^^חולשת שרירים:^^ כתוצאה מכאב, הגבלה בתנועה והימנעות מנשיאת משקל על הרגל.
^^פגיעה ביציבות המפרק:^^ עקב היחלשות השרירים סביב המפרק.
^^זיזים גרמיים:^^ יופיעו לרוב כנפיחות/בליטה קשה.
^^צליעה:^^ עם התקדמות שחיקת הסחוס, יכולה להופיע במקרים של מעורבות מפרקים נושאי משקל כגון הירך, הברך והקרסול.
^^נפיחות:^^ תוך או חוץ מפרקית.

הגורמים למחלת מפרקים ניוונית הינם לרוב אידיופטים ואינם ברורים.

אוסטאוארתריטיס ראשוני מיוחס לרוב לתהליך ההזדקנות. עם העלייה בגיל, גדלה כמות המים בסחוס והרכב החלבון משתנה. השימוש החזרתי במפרקים לאורך השנים גורם לגירוי ולתהליך דלקתי של הסחוס המתבטאים בכאב ובנפיחות מפרקית.

אוסטאוארתריטיס משני עשוי להופיע על רקע מחלות ופתולוגיות אחרות כגון משקל יתר, טראומה, ניתוח במפרק, דפורמציות מפרקיות מולדות, גמישות יתר או חוסר יציבות של המפרק, סוכרת, מחלת שיגדון (גאוט, gout) ועוד.

מטרת הטיפול באוסטאוארתריטיס לשפר ולשמר את תפקוד המפרק ואיכות החיים על ידי הפחתת הכאב וזירוז ריפוי הדלקת המקומית. מטרה נוספת היא הפחתת מידת העומס על האזור הפגוע והעברת העומס לאזור בריא יותר, על ידי שינוי מעבר הכוחות ביחס לציר הגפה התחתונה. הטיפול חייב להתחיל באופן שמרני ובהתאם לתוצאות יש לשקול התערבות ניתוחית בהמשך. לא קיים טיפול שביכולתו לעצור את התנוונות הסחוס או לתקן סחוס פגוע. הטפול יכול להיות שמרני או ניתוחי.

טיפול שמרני כולל את המרכיבים הבאים:

^^מנוחה יחסית^^ - מנוחה מפחיתה את העומס על המפרק, מקלה על הכאב ומורידה את הנפיחות.
^^פיזיותרפיה^^ - לאבחון מקור הכאב וההגבלה. מטרת הטיפול היא להפחית את הכאב, להגדיל את טווח התנועה במפרק ולחזק את השרירים.
^^תרגול^^ - לחזק את השרירים סביב המפרק, למנוע קשיון מפרקי ולשפר ולשמר את תנועתיות המפרק. מומלץ לשחות, מאחר שהפעילות מתבצעת ללא נשיאת משקל והעומס על המפרקים מינימאלי. פעילויות מומלצות נוספות כוללות הליכה ורכיבה על אופניים. יש להימנע מתרגול המעורר את הכאב או מחריף אותו.
^^ירידה במשקל^^ - משקל עודף מגביר את העומס על המפרקים הנושאים משקל, כגון הברכיים והירכיים.

טיפול תרופתי: שילוב טיפול להפחתת כאב כגון Acetaminophen, משחות המכילות Capsaicin, תרופות אנטי דלקתיות ותוספי מזון כמו גלוקוזאמין.

במידה ולא חלה הטבה משמעותית בטיפול השמרני, ניתן לשקול התערבות על ידי זריקות כגון זריקות קורטיזון אשר מפחיתות כאב במהירות ומשמרות תפקוד. הזרקות חוזרות מזיקות לרקמה ולעצמות והשימוש בהן צריך להיות מושכל ומוגבל (לא יותר מ-4-3 זריקות בשנה) בהמלצת הרופא המטפל. אפשרות נוספת היא זריקת חומצה היאלורינית המעלה את הצמיגיות של הנוזל המפרקי ובכך משפרת את הסיכוך במפרק.

טיפול ניתוחי: טיפול ניתוחי מתאים רק למטופלים עם שחיקת מפרקים חמורה המשפיעה על התפקוד היומיומי, ושאינה מגיבה לטיפול שמרני. האפשרויות הן: החלפת מפרק, הטריה וניקוי המפרק ואוסטאותומיה - הסרת עצמות וארגונן מחדש.

כאשר קיים חשד להימצאות המחלה, יש לברר לגבי משך הסימפטומים ואופיים ולבצע בדיקה פיזיקאלית של המפרק הכאוב וסביבתו. על מנת לאבחן טוב יותר נעזרים בבדיקות הבאות:

צילומי רנטגן, בדיקות דם, בדיקת הנוזל המפרקי וארתרוסקופיה. אין לאבחן על פי צילום בלבד. מאחר שצילום הרנטגן הוא בדיקה פשוטה, זמינה ולא פולשנית, משתמשים בה הרבה לקביעת אבחנה של אוסטאוארתריטיס. בדיקה זו אינה מספיקה כדי לקבוע אבחנה. בקרב 80% מהאוכלוסיה מעל גיל 55 תופיע תמונה רנטגנית אופיינית לאוסטאוארתריטיס: שינויים ניוונים, אוסטאופיטים והיצרות של המרווח המפרקי, וכן שכיח שיהיו תלונות על כאבים, הגבלה בתנועות המפרקים וחולשת שרירים באותה קבוצת גיל.

חשוב לזכור שלא כל מטופל בעל תמונה רנטגנית מתאימה אכן סובל מאוסטאוארתריטיס. לכאבים, חולשה והגבלות בטווחי התנועה קיימים הסברים אחרים רבים ומגוונים: דלקת, טראומה למפרק, זיהום, מחלות אוטואימוניות ומחלות פרקים אחרות. לכן, בטרם קביעת אבחנה של אוסטאוארתריטיס, יש לקחת בחשבון את ההיסטוריה הרפואית של המטופל ומשפחתו, לשים לב היטב לאופי התלונות שלו, לבצע בדיקה פיזיקלית מלאה למטופל ולהשתמש בבדיקות עזר נוספות. כיום ברשות הרפואה המודרנית כלי אבחנה נוסף, זמין, שאינו פולשני או מערב קרינה מסוכנת ומיותרת - מעבדות לניתוח הליכה ותנועה.

ניתוח הליכה ותנועה (Gait and Motion Analysis) עוסק בבדיקת הניידות של גוף האדם. זוהי הבדיקה המקיפה ביותר לכל סטיית הליכה או סימפטום המופיע בזמן תנועה. הבדיקה מאפשרת לראות במדויק את תנועות הנבדק בכל מפרק ומפרק, את הסטיות מהנורמה בתבנית התנועה ואת ההבדלים בין צד ימין לשמאל. כמו כן, הבדיקה יכולה להסביר כיצד מפרק אחד משפיע על מפרקים נוספים בגוף.

אוסטאוארתריטיס גורם לשינויים במנח המפרקים והגפיים וכך למעשה גורם לשינויים, תיקונים ופיצויים אשר באים לידי ביטוי בתבנית ההליכה. שינוי במפרק אחד משפיע על תנועותיהם של מפרקים סמוכים. התפתחות של אוסטאוארתריטיס במפרק הברך גורמת לשינויים בתנועות של מפרק הירך, ומאידך, שינוי באנטומיה של מפרק הירך בעקבות ניתוח להחלפת מפרק למשל, עשוי להיות גורם מזרז לאוסטאוארתריטיס בברך. בעזרת בדיקה מקיפה של תנועות המפרקים ניתן לאבחן במדויק את מיקום הפתולוגיה ואת הגורמים המאיצים את התפתחותה, או "נקודות חולשה" אשר עשויות לגרום להופעה של אוסטאוארתריטיס. במסגרת מחקר בוצעה בדיקת ניתוח הליכה תלת ממדית על 45 נבדקים, ונמצא כי קיימות תבניות תנועה השונות מהנורמה באגן ובירך אצל נבדקים עם אוסטאוארתריטיס בברכיים.

לצורך אבחון מדויק חשוב להבין את המכניקה של המפרקים, לאבחן את ציר התנועה תוך כדי הליכה, ובכך לזהות את האזור המועמס באופן מדויק. למשל: במידה ואזור הפגיעה הוא הברך, חשוב לאבחן האם מדובר במפרק הברך הפנימי, החיצוני או הקדמי. בנוסף, על ידי אבחון וניתוח תנועה אפשר לזהות גורמים נוספים שיכולים לתרום ולגרום לעומס על המפרק הפגוע, כמו הבדל באורך רגליים (לפני ואחרי החלפת מפרק), חולשת שרירים, כאב ממקור של רקמה רכה, תבנית הליכה לא תקינה ועוד.

על פי תוצאות הבדיקה אפשר לבנות תוכנית טיפולית לתיקון המנחים והתנועות האבנורמליות במפרקים. תיקון תבניות התנועה הלקויות יפחית את העומס מהאזור הפתולוגי על ידי תרגול וחיזוק, בנית מדרס או שינוי בזוית הנעל, מתן הגבהה וכו'.

מטרת האבחון על ידי ניתוח תנועה היא זיהוי הגורם לשחיקה בסחוס (מעבר לסיבות הקשורות בהזדקנות) והטיפול הוא תיקון הביומכניקה הלקויה, ואינו טיפול סימפטומטי בלבד.

במהלך הבדיקה מודבקים סמנים מחזירי אור על מפרקיו של הנבדק, כך שבזמן תנועה, הליכה או ריצה, הסמנים נקלטים על ידי מערכת מצלמות אינפרא-אדום מיוחדות אשר ממוקמות סביבו. מערכת המצלמות קולטת את הסמנים בקצב גבוה של 120 תמונות בשנייה, המאפשר דיוק מרבי בקליטת הנתונים אשר מועברים למחשב בעל תוכנה מיוחדת. תוכנת המחשב מעבדת את תנועות הסמנים במרחב לדמות תלת ממדית המייצגת את תנועותיו של הנבדק ברמת דיוק של 0.17 מ"מ. תנועות הגוף מתורגמות לערכים מספריים וגרפיים, בעזרתם ניתן לאתר את מקור הבעיה ועל ידי כך למעשה, להביא לפתרונה.

לפני הבדיקה הדינאמית של קליטת הסמנים, הנבדק עובר בדיקה קלינית מלאה הכוללת ראיון לגבי סימפטומים, היסטוריה רפואית ובדיקה פיזיקלית ליציבה, מנח כפות רגלים, אורך רגליים, רוחב מפרקים, טווחי תנועה בכל מפרק, כוח שרירים ועוד.

האבחון משלב ממצאים קליניים, הערכה ביומכנית וממצאי סטיות הליכה המאפשרים את חשיפת המקור לסימנים ולסימפטומים. לפיכך, קיימת היכולת להתאים את הטיפול האופטימלי לנבדק. חשוב לציין כי ידע והבנה בביומכניקה של גוף האדם הם כלים יעילים ביותר באבחון של אוסטאואתריטיס מאחר והם מאפשרים את חשיפת המקור לפתולוגיה ובכך, ניתן הטיפול אשר יכול למנוע או לעכב התחלה או החרפה של סימפטומים.

בואו לדבר על זה בפורום הליכה וניתוח תנועה.

קרדיט תמונות: סאם ח'מיס.