ארגונומיה: צמצום נזקי הנהיגה לגוף

נהיגה כרוכה בסיכונים ארגונומים, שהם סיכונים הקשורים בתחום הנדסת האנוש. נהגים סובלים יום יום מפגיעות מיותרות הקשורות בישיבה ברכב. ישיבה ממושכת במכונית יכולה לגרום נזק לטווח ארוך לצוואר, גב תחתון, זרועות וכתפיים, או לחילופין להפרעה לזרימת הדם ולעומס על העיניים. ליקויים ארגונומים עשויים לגרום לעומסים מצטברים על הגוף ונגרמים ממכלול של גורמים, ביניהם מבנה תא הנהג, תנאי תאורה, תנועת הרכב, צורת מכשירי ההיגוי, התאמת המכשור לממדי גופו של הנהג, הרגלי נהיגה, זמן הנהיגה ועוד. קיים קשר ישיר בין סיכונים בטיחותיים לליקויים בהנדסת אנוש של הרכב, בהתאמת הרכב לנהג ובהרגלי הנהיגה.

בכתבה שהתפרסמה ב- Times הבריטי בנובמבר 2007 נאמר שפגיעות בשלד ובשרירים הן הפגיעות הנפוצות ביותר המתרחשות בעבודה בבריטניה ועלותן למדינה היא יותר מ-200 מיליון פאונד. נהגים היושבים יותר מ-20 שעות בשבוע ברכב נמצאים בקבוצת הסיכון לסבול מפגיעות אלו. עוד נאמר שנהיגה יותר מארבע שעות ביום או יותר מ-40,000 ק"מ בשנה מעלה עד פי שישה את הסיכוי להזדקק לחופשת מחלה עקב כאבי גב תחתון לעומת כאלו הנוהגים פחות.

ארגונומיה הוא המדע העוסק בהפקת המרב מביצועיו של האדם בכל משימותיו, על ידי הבנת יכולותיו ומגבלותיו, הן הפיזיות והן המנטליות למול המטלה המבוצעת, הסביבה שבה הוא שוהה וכלי העבודה הנמצאים בשימושו. מבחינתנו הדבר אומר הצלחה בשילוב הצרכים של הנהג עם עיצוב הרכב: להבטיח שהכול תואם למידותיו, אין הפרעה לשדה הראייה, אין בלבול בתפעול הרכב וכמות השגיאות היא מינימלית. הנחת העבודה של הארגונומיה אומרת שאי התאמה בין הנהג לרכב עשויה לגרום לחוסר נוחות שתשפיע על ביצועיו ובהכרח תפגע בבטיחותו. לדוגמה, נהג הסובל מכאב גב בגלל מושב שאינו מותאם למידותיו עשוי ללקות בעצבנות ובאי שקט, להגבלה בתנועות הרגלים ולשינוי בזווית הישיבה. לכל אלו משמעות ביכולות של הנהג להתרכז בנהיגה ולהגיב נכון בשעת הצורך. דוגמה נוספת: נהג הסובל מכאבים כרוניים בכתף עקב אי התאמת מקום ההגה לגופו עשוי להתקשות בפעולות היגוי הדורשות סיבוב גדול של ההגה.

הבעיות העיקריות הקשורות לישיבה ממושכת ברכב כוללות בעיות צוואר, גב וכתפיים, הפרעה לזרימת הדם ברגליים ובאזור האגן. כמו כן נגרמות פגיעות גב הקשורות לשינוע משאות מיד לאחר היציאה מהרכב. האוכלוסיות החשופות לפגיעות הם נהגי משאיות ואמבולנסים, נהגים המפעילים ציוד כבד, נהגי אוטובוסים ומוניות, מלגזנים, מפעילי ציוד חקלאי, נהגים העוסקים בשילוח, אנשי מכירות וכל מי שעיסוקו מצריך ישיבה ממושכת. האזור החשוף ביותר לפגיעה הוא הגב התחתון. הדבר נובע מתנוחת עמוד השדרה בישיבה ומהחשיפה לוויברציה.

לשם הבנת הבעיה יש לתת הסבר קצר על האנטומיה של עמוד השדרה: עמוד השדרה בנוי מ-33 חוליות המחוברות ביניהן על ידי רצועות, שרירים ודיסקים. ניתן להבחין במבט צידי על אדם עומד בשלוש קשתות הדומות לאות-S לאורך עמוד השדרה. כל שינוי בקשתות יכול להגביר לחץ על עמוד השדרה באזורים השונים ולאורך זמן לגרום לנזקים. מעבר מעמידה לישיבה מתרחש סיבוב של האגן לאחור, והקשת הנורמלית בעמוד השדרה התחתון מתבטלת, מה שגורם לעליית הלחץ על הדיסק בחלקו הקדמי, מתיחת יתר של הדיסק בצידו האחורי ומתיחה של הרצועות הקדמיות. לחץ ממושך מהסוג הזה יכול להוביל להיחלשות של הדיסק, לגלישה של הדיסק ממקומו ("בלט דיסק") או ליציאת הנוזל מתוכו ("פריצת דיסק"). מחקרים מפורסמים שהתבצעו בשנים 1975 ו-1999 הצביעו על עלייה משמעותית בעומסים על הגב התחתון. עליית העומסים מתרחשת כאשר אין אנו מקפידים לשמור על הקשתות הנורמליות, בעיקר אם מדובר על תנוחה קבועה לאורך זמן. חשוב לציין, ששינוי בקשת אחת ישפיע בהכרח גם על הקשתות האחרות, ולכן קיימות השפעות מזיקות גם בעמוד השדרה הצווארי.

אם לישיבה מתווסף גם מרכיב של וויברציה, הדבר עשוי לזרז התפתחות פגיעות. הוויברציה הופכת להיות גורם משמעותי כאשר החשיפה אליה ממושכת ובעיקר כאשר תדירות הוויברציה החיצונית יוצרת את תופעת הרזוננס. רזוננס (תהודה) הוא מצב המתקבל כאשר כוח חיצוני פועל בתדירות קרובה לאחת מתדירויות התנודה הטבעיות של המערכת (במקרה שלנו, הגוף). התוצאה של מפגש תדירויות דומות היא ויברציה גדולה שהשפעתה על רקמות הגוף עשויה להיות מזיקה. בנסיעה על כביש או על גבי משטחים מחוספסים מתקבלת תופעת הרזוננס. חשיפה לוויברציה ממושכת גורמת להתעייפות מהירה יותר של שרירי הגב, גם כאשר העבודה שלהם מינימלית, לירידה בהגנה על יציבות עמוד השדרה ולנזק בתוך הדיסק.

בטרם נכנסים לעיצוב הפנימי של הרכב יש להחליט האם הרכב עונה על הצרכים שלי כנהג: האם המבנה הפנימי של הרכב מתאים למידותיי? האם גובה הרכב וגודל תא המטען מתאימים להעמסה ופריקה בנוחות? נכון הוא שבמקרים רבים אין לנהג אפשרות בחירה, אבל לעיתים ניתנת הבחירה, ובמצב כזה יש לבצע הערכה מוקדמת בטרם קנייה. כמו כן, אם אנו מעוניינים ב"שיתוף פעולה מהרכב", על הנהג תחילה לקחת אחריות גם על עצמו: שמירה על כושר גופני, ביצוע בדיקות גופניות תכופות, שינה מספקת ושמירה על הרגלי נהיגה נכונים. נדרשים כאן שיתוף פעולה ועידוד של המעסיק ומתן התנאים הנכונים לכך. הדרכה ספציפית של המעסיק לגבי האספקטים הארגונומיים והקשר הישיר או העקיף למניעת תאונות דרכים תהווה נדבך חשוב בהטמעת הרגלי נהיגה נכונים ובריאים.

בנהיגה, כמו במטלות אחרות, הישיבה היא התנוחה המובילה והעומס הביו-מכני על הגב הוא עובדה מוגמרת. אלא שברכב, שלא כמו בעבודות אחרות, היכולת שלנו לבצע שינויי תנוחה מוגבלת הרבה יותר ואינה תלויה רק בנהג עצמו. מכאן, שלהתאמה מוקדמת של הרכב לנהג חשיבות גדולה במיוחד. הארגונומיה באה לעזרת הנהג בדרכים הבאות: תכנון גישה נוחה בכניסה לרכב וביציאה ממנו, מתן מרווח מתאים לנהג בתוך הרכב, עיצוב אמצעי ההיגוי והבקרה בתוך הרכב (כולל מראות ודוושות), עיצוב ארגונומי של המושב, תכנון מיקומם וגודלם של מקומות האחסון, בקרה של השפעות סביבתיות (אקלים, תאורה, אוורור), תכנון דפוסי נהיגה ( מנוחות, תרגילים), תכנון שדה ראייה אידיאלי בנסיעה לפנים ולאחור, כללי התנהגות מחוץ לרכב (פריקה והעמסה, החלפת גלגל וכד'), המלצות כלליות בתחום השינה והתזונה.

לצורך ביצוע יישומיה, בעיקר אלו העוסקים בתכנון פנים הרכב, מסתייעת הארגונומיה במידות אנטרופומטריות של אוכלוסיית היעד. מידות גובה, רוחב, משקל, מוטת ידיים, היקף כף היד וכד', נלקחות מטבלאות סטטיסטיות המסכמות נתונים אלו לגבי אוכלוסייה בכל מדינה (בישראל אין טבלאות כאלו). בשיקולי התכנון של מבנה הכיסא, מרחק ההגה, מיקום הדוושות, המראות ועוד אמורה להיות התאמה ל-90% מהנהגים (נשים וגברים כמובן), כך שהנהגים שמידות גופם חריגות זקוקים להתאמות ארגונומיות מיוחדות.

כפי שהארגונומיה משלבת בין צרכיי הנהג ועיצוב הרכב, קיימת התייחסות רבה להפחתת הסיכונים הארגונומים הקשורים לתנאי הסביבה, כגון חשיפה לוויברציות, רעש מזיק, טמפרטורה גבוהה, השתקפויות וסנוור. הפחתה של גורמי סיכון אלו תלויה על פי רוב בתכנון הבסיסי של הרכב, ולנהג יכולת שליטה מוגבלת במניעתם. אחת הדרכים הפשוטות להתמודדות היא להקטין את זמן החשיפה, במילים אחרות, לבצע הפסקות תכופות יותר, לבצע תרגילי שחרור, "לתחזק" את הגוף לאחר שעות הנהיגה הרבות ובכך למזער את הנזקים.

הטו את משענת הגב לזווית של 110 מעלות. רק לאחר שהתאמתם את המשענת סדרו את מראות הצד.
שבו עם העכוז צמוד ככל הניתן למושב. שימו לב שבזמן לחיצה על הדוושות הגב לא מתרחק ממשענת הכיסא.
התאימו את גובה המושב כך ששדה הראייה יהיה אידיאלי. דאגו שהירכיים לא יפריעו לתנועת ההגה.

כשהרכב בעצירה שנו מעט את זווית משענת הגב על מנת לחלק את הלחץ על הגב. בזמן הנהיגה כווצו את שרירי הבטן למספר שניות. כיווץ הבטן יגרום לתנועה בעמוד השדרה התחתון וימנע פגיעה מצטברת.

מרחק ההגה מהגוף - הושיטו יד ישרה לפנים. שורש כף היד צריך להיות מונח על ראש ההגה ("שעה 12"). גובה המושב - בהתאם לגובה הנהג. יש להקפיד על שדה ראייה מרבי דרך השמשה הקדמית ושההגה לא יסתיר את לוח המחוונים. אחת לשעה מומלץ לעצור במקום בטוח ולבצע תרגילי מתיחה לגב, לצוואר ולכתפיים.

צביקה כץ הוא יועץ ארגונומי ופיזיותרפיסט B.P.T, בעל תואר שני מוסמך בבריאות בתעסוקה מטעם אוניברסיטת ת"א במסלול גהות תעסוקתית, מנכ"ל "ארגוטיים - יעוץ ופתרונות ארגונומים בע"מ".

בואו לדבר על זה בפורום ארגונומיה.