נקודת תורפה: דלקת בגיד אכילס

מקור הביטוי עקב אכילס במיתולוגיה היוונית ומשמעותו נקודת תורפה. הגיבור אכילס הוטבל בנהר הסטיקס בינקותו, כך שגופו הפך בלתי פגיע, פרט לעקב - שבו אחזה אמו כאשר טבלה אותו. העקב היה החלק הפגיע היחידי בגופו של אכילס, נקודת התורפה שלו. בעת מלחמת טרויה אכילס נורה בעקבו בחץ ומת. כך נפל גיבור שנחשב בלתי מנוצח על ידי פגיעה פשוטה. אמנם גיד אכילס המחבר בין השוק לכף הרגל הוא הגיד הגדול ביותר בגוף האדם, אך הוא גם הגיד שנקרע בשכיחות הגבוהה ביותר, ודלקת בגיד אכילס היא בעיה נפוצה למדי. לכוכב הכדורגל, דייויד בקהאם, שקרע את גיד האכילס, פציעה שככל הנראה תמנע ממנו לשחק במונדיאל, יש בוודאי עניין לדעת כיצד ניתן לטפל בבעיה.

גיד אכילס מורכב למעשה משני שרירי השוק האחורית (gastrocnemius and soleus muscles) שמתאחדים בגובה של כ-15 ס"מ מעצם העקב, סובבים סביב צירם ב-150-30 מעלות ומתחברים לעצם העקב (קלקנאוס). אספקת הדם לגיד אכילס מגיעה מהשרירים המעורבים ומאזור החיבור לעצם. אזור בעייתי מבחינת אספקת הדם נמצא במרחק של 6-2 ס"מ מהחיבור לעצם העקב. בשל כך אזור זה בעייתי וחשוף יותר לפגיעות של מיקרו-טראומה חוזרת, גירויים ושינויים ניווניים ברקמת הגיד המלווים בהצטלקות והחלמה בעייתיות. בזמן ריצה, למשל, נמדדו על הגיד עומסים של פי 10 ממשקל הגוף. דלקת בגיד אכילס נפוצה בקרב ספורטאים וגם אצל מי שאינם עוסקים בספורט.

ישנם מספר גורמים לדלקת בגיד אכילס: הגברה מהירה מדי של מהירות הריצה או המרחק, תוספת של עלייה או מדרגות לתוכנית האימונים, חזרה מהירה מדי לאימונים אחרי הפסקה, פציעה שנגרמה ממאמץ מתפרץ כגון ספרינט, שימוש יתר כתוצאה מחוסר גמישות של גיד אכילס והשריר, מנח ומבנה כפות הרגליים, מחלות סיסטמיות המשפיעות על רקמת הגיד (סוכרת, בלוטת התריס), מחלות סיסטמיות המטופלות בסטרואידים (אסתמה, זאבת, לאחר השתלות איברים).

תלונות המתאימות לדלקת בגיד אכילס יכללו כאב אחרי מאמץ שמחמיר בהדרגה, נוקשות בגיד אכילס בבוקר או אחרי ישיבה ממושכת, נפיחות וכאב באזור חיבור גיד אכילס אל העצם מאחורי העקב, כאבים מפושטים או מקומיים, לעיתים חמורים, לאורך גיד אכילס למשך מספר שעות לאחר ריצה.

כאבים באזור גיד אכילס יכולים להיות תוצאה של גורמים נוספים, כמו קרע חלקי או מלא של הגיד. לעיתים יש צורך בביצוע אולטרה-סאונד, ובכל מקרה יש להיבדק על ידי רופא כדי להגיע לאבחנה.

הטיפול בגיד אכילס תלוי בחומרת התהליך הדלקתי, הוא הדרגתי ונחלק לשלושה סוגים.

טיפול שמרני: מנוחה שמשמעותה הפסקה מוחלטת של ריצה למשך תקופה שנעה בין שבועיים לחודשיים. ניתן להתאמן בספורט אירובי אחר כדוגמת שחייה; תרופות נוגדות דלקת; מדרסים עם הגבהה לעקב; חבישה ייעודית לגיד אכילס; תרגילי מתיחה של גיד אכילס ושרירי השוק; פיזיותרפיה; מנוחה מוחלטת לגיד אכילס על ידי שימוש במגף או בגבס למשך חודשיים; יש להימנע מהזרקה לאזור גיד אכילס בשל סיכון מוגבר לקרע של הגיד. ניתוח הוא לעיתים המוצא האחרון.

טיפול בגלי הלם: הוכח כיעיל מאוד לטיפול בבעיה זו. הפרוטוקול הטיפולי כולל שישה מפגשים אחת לשבוע עם אחוזי הצלחה טובים. ככלל, ככל שמקדימים לטפל בדלקת ומדלגים על השלבים הרשומים מעלה, משיגים תוצאה טיפולית טובה יותר. לעיתים, במקרים עיקשים, קשים וממושכים, יש צורך לשלב את הטיפול בגלי הלם באמצעים הרשומים מעלה. היום הטיפול מוכר על ידי מרבית חברות הביטוח כ"מחליף ניתוח" נוכח התוצאות הטובות מאוד.

הטיפול הניתוחי: ככלל, יש למצות את הטיפול השמרני בטרם פונים לטיפול הניתוחי. נהוג לנתח כאשר הטיפול השמרני נכשל, כאשר יש גירוי מתמיד של הגיד לעיתים עם בליטת עצם וגם עיבוי של מעטפת הגיד.

בניתוח מורידים את הגורמים המגרים את הגיד, כדוגמת בליטת העצם, את העיבוי בגיד, ומתקנים את הקרעים בגיד. לאחר הניתוח הרגל מושמת בגבס ודרושה תקופת החלמה ממושכת לשיקום, להגמשה ולחיזוק גיד אכילס ושרירי השוק.

בואו לדבר על זה בפורום רפואה שלמה - רפואה פנימית עם רפואה משלימה וביולוגית.