מעביד לא אחראי לארוע לב של עובד

בית המשפט העליון קיבל את הערעור שהגיש המרכז הרפואי אסותא על פסק דינו של בית הדין לעבודה, וקבע כי המרכז הרפואי אסותא לא אחראי לאוטם שריר הלב שנגרם לטכנאי, וכי רק במקרים קיצוניים במיוחד, המעביד יהיה אחראי לאירוע לבבי שנגרם לעובד.

טכנאי הרנטגן הועסק משנת 1992 במרכז הרפואי אסותא כטכנאי MRI ו-CT. לטענתו, במהלך שנת 1996 פרץ סכסוך עבודה בין הטכנאים לבין הנהלת אסותא לגבי תוספת תשלום עבור עבודה במשמרות לילה, ובתקופה זו הוא היה הטכנאי היחיד שהמשיך לעבוד במשמרות לילה. לטענתו, בינו לבין הטכנאים האחרים נוצרו ריבים, מתחים ויכוחים יומיומיים על רקע עבודתו במשמרות הלילה.

ב-9 באפריל 1998, כאשר הטכנאי הגיע לעבודתו, פגשו אותו ארבעה טכנאים שתקפו אותו מילולית, וצעקו עליו בשל כך שהוא ממשיך לעשות תורנויות לילה, על אף שהוכרז סכסוך עבודה עם הנהלת אסותא. הוויכוח גלש ל"טונים גבוהים", כלל הטחות של מילות גנאי, צעקות ואיומים ולמחרת לקה הטכנאי בלבו.

בית הדין האזורי לעבודה הכיר בקשר הסיבתי בין אוטם הלב בו לקה הטכנאי לבין הוויכוח החריג בעבודה, והכיר בטכנאי כנפגע עבודה. הפיצוי שנפסק לטכנאי הועמד על 5,349,127 שקלים.

המרכז הרפואי אסותא הגיש ערעור על קביעה זו ופסיקת הפיצויים, וטען כי לא הוכח שהיתה התנכלות של הטכנאים כלפי טכנאי הרנטגן, לא הוכח כי היה בכלל סכסוך עבודה בין הטכנאים לטכנאי הרנטגן ובוודאי שלא "הוכרז" סכסוך עבודה; כמו כן, לא הוכח כי הנהלת אסותא ידעה על הסכסוך.
נטען, בין היתר, כי הטכנאי היה במצב נפשי מתוח עקב הליכי הגירושין מאשתו.

השופט עמית קיבל את הערעור של אסותא, וקבע כי המרכז הרפואי לא התרשל כלפי טכנאי הרנטגן. השופט ציין כי הטכנאי לא הצביע ולו על תקדים אחד של בית המשפט העליון או של בית משפט מחוזי, שבו הוכרה אחריותו של מעביד ברשלנות בגין אוטם לבבי בו לקה מי מעובדיו.

לא ניתן היה לצפות את המקרה

"בעולם אידילי", כתב השופט בפסק הדין, "העבודה השוטפת אמורה להתנהל ברוגע, בשלווה ובנחת. ...אלא שאיננו בעולם אידילי, ולא טבעו של עובד או מעביד זה כשל אחר. יש מרגיזים מחד ויש מורגזים מנגד, יש "הלוקחים" ללב ויש שאינם לוקחים ללב. רוצה לומר כי לחץ בעבודה, וויכוחים ומחלוקות, המביאים בעקבותיהם רוגז, כעס, חימה - בין כאלו שבאים לידי ביטוי חיצוני ובין "כבושים" בלבו של אדם - הם ביטויי רגש והתנהגות יומיומית, בבחינת "סיכון" רגיל ושכיח. אולם אירוע לבבי כתוצאה מרגשות אלו, אינו סיכון שכיח, ורק נזקים צפויים יכולים להיחשב כ"גורמי אשם" בשלב תיחום האחריות".

נקבע כי גם בהנחה שאסותא היה יכול לצפות כי יתעורר ויכוח נוקב בין הטכנאי לבין הטכנאים האחרים, המרכז הרפואי לא היה יכול לצפות, כי אותו ויכוח יביא את הטכנאי לרוגז ולהתרגשות כה חריגים, עד כדי אוטם שריר הלב. "בהיעדר יכולת לצפות את הליך הגרימה ואת סוג הנזק, אין להטיל 'אשם' על המערערת (אסותא)", פסק השופט.

בשולי פסק הדין ציין השופט, כי אין המשמעות היא שלא ייתכנו כלל מקרים בהם יימצא מעביד אחראי גם לאירוע לבבי שנגרם למי מעובדיו, אך מקרים אלו יהיו חריגים וקיצוניים במיוחד.

(ע"א 9073/09 אסותא-מרכזים רפואיים בע"מ נ' פלוני).

הקליקו על מידע בנושא זכויות עובדים.

בואו לדבר על זה בפורום זכויות רפואיות.