מות ערפאת: הרעלה או קונספירציה?

באחרונה פורסם תחקיר טלוויזיוני ברשת אל ג'זירה המעלה חשדות לפיהם ערפאת הורעל בפולוניום. תחקיר זה מעלה לא רק שאלות פוליטיות ודיפלומטיות בינלאומיות אלא גם שאלות רפואיות. מהו רעל הפולוניום? מה הוא מחולל בגוף? האם וכיצד הוא גורם למוות? האם הוצאת הגופה מקברה ונתיחתה עשויה להועיל באישוש או הפרכת תיאוריות רציחתו של הראיס הפלסטינאי? על שאלות אלה ואחרות יסייע לנו להשיב ד"ר דריו ורטניק, טוקסיקולוג פלילי-סביבתי-אנליטי, בוגר מכון ויצמן למדע, בעל תואר שני בכימיה ביולוגית, מעבדה רפואית וטוקסיקולוגיה משפטית.

עבודה טובה

אינני יודע כמובן אם אכן ערפאת הורעל באמצעות פולוניום", אומר ד"ר ורטניק. "אבל אם אכן קרה הדבר הרי שמי שבחר להשתמש דווקא בחומר הזה ביצע בחירה מצוינת. מדובר ברעל שקל מאד להחדירו לגוף, הוא הורג ביעילות ולרוב אינו מותיר עקבות. הפולוניום הוא יסוד רדיואקטיבי מתכתי למחצה בעל רעילות קטלנית ביותר. ניתן להחדירו לגוף באמצעות מזון או הזרקה לווריד, או תרסיס לאוזן וכדומה, ואז הוא מתפקד כרעל מסוג מתכת. רעלים מסוג מתכת, לאחר חדירתם לגוף, נישאים על ידי אנזימים מסוימים לאיברי הגוף השונים ומפסיקים את פעולתם, עד שנגרמת קריסת מערכות איטית אך גורפת שמובילה למוות. דרך נוספת להחדיר פולוניום לגוף היא באמצעות קרינה. קרינה מועברת בגלים ולכן ניתן להחדירה גם מרחוק ללא מגע עם הקורבן. כמו שאדם יושב בחדר סגור ושומע רדיו המועבר בגלי קול, כך גם קרינה מפולוניום עוברת דרך קירות וחודרת לגוף. כמות מזערית של פולוניום עלולה להפיץ קרינה קטלנית ביותר. הקרינה האלקטרומגנטית פוגעת ב-DNA של התאים וגורמת לתחלואה קשה ורבת היקף המובילה למוות. הנזק הנגרם ל-DNA בתאים לרוב הינו בלתי הפיך והקורבן הנחשף לקרינה נפטר מסרטן, כפי שקרה לרבים מנפגעי פצצת האטום בהירושימה".

אם אכן הורעל ערפאת באמצעות פולוניום, הרי שהוא לא יהיה האדם הראשון שמצא את מותו בעקבות הרעלת פולוניום. גם הסוכן הרוסי אלכסנדר ליטוויננקו הורעל ככל הנראה באמצעות החומר הקטלני. קשה מאוד לדעת אם אכן שני האישים הורעלו מפולוניום, מדגיש ד"ר ורטניק. השימוש בחומר הוא חדש יחסית ועדיין לא הוגדרה השפעתו המדויקת על גוף האדם. מדובר בחומר שמצוי בכורים גרעיניים וכמעט שאינו פוגע בבני אדם. יש הטוענים כי התחושות והתסמינים שחווה ליטוויננקו, כגון בחילות, אובדן שיער, בעיות מעיים וירידה במשקל זהים לאלה שחווה ערפאת בימיו האחרונים; אחרים מבטלים את הטענות בנחרצות. סביר שאם היה ערפאת מורעל בפולוניום בדיקות של רקמותיו ואף בדיקות דם ובדיקות של חפציו היו חושפים הימצאות החומר ברמה חריגה".

עקבות בשלד

יש מחלוקת סביב השאלה האם בוצעו בדיקות כאמור ומה משקפות תוצאותיהן. בכל מקרה, האלמנה סוהא ערפאת דורשת לבצע נתיחה לאחר המוות בגופתו של בעלה המנוח, הקבורה מתחת לאדמה כבר מספר שנים. האם בדיקה שכזו אכן יכולה לעזור? ורטניק: נתיחת גופתו של ערפאת עשויה לעזור גם בשלב זה, אך רק במקרה שבו הרעלת פולוניום (אם בוצעה כזאת), נעשתה בצורתו כמתכת ולא באמצעות קרינה. לפולוניום יש נטייה להחליף את הסידן בגוף ולשקוע בעצמות ובשיניים. על כן, גם אחרי שנים רבות בקבר, ולמרות שלא נותרה רקמה חיה בגופה, הרי שעצמותיו ושיניו עשויות להעיד האם הן ספוגות בפולוניום או לא. עם זאת, גילו המבוגר של ערפאת שהותיר את גופו באופן טבעי ללא סידן רב בעצמות עלול להפריע לתוצאה ולא לשקף את המציאות לאשורה. בפועל, תוצאתה של בדיקת הימצאות הרעל בעצם עלולה להיות שלילית, אף שבפועל כן היתה הרעלה ששרידיה לא שקעו בעצמותיו של ערפאת בשל גילו המופלג".

ומה אם ההרעלה נעשתה באמצעות קרינה? "שרידי הקרינה נותרים בעצמות כמה שנים לאחר המוות וניתן למדוד את כמות הקרינה שפולטות עצמותיו של ערפאת. אולם חלפו המון שנים מאז וייתכן כי רמת הקרינה שנותרה נמוכה, על כן, גם כאן, רמת קרינה נמוכה לא יכולה להבטיח במאת האחוזים כי ערפאת לא הורעל. בנוסף לכך, אני מניח שמי ששאף להרעילו באופן שלא יותיר עקבות עשה, מה שנקרא, עבודה יסודית. כלומר הקרין קרינה ממוקדת ומועטה לאזורים קריטיים הנפגעים במהירות ופגיעתם פוגעת בתפקוד הגוף. כך, למשל, מעט מאוד קרינה לבלוטת התריס עלולה לשבש לגמרי את תפקודה ומספיקה כמות קטנה שתתנדף מהר ולא תותיר שרידים שנים רבות. אותו דבר גם לגבי המוח. לפולוניום קרינה כל כך חזקה שמספיקה מעט מאוד קרינה למוח, כזו שתתנדף מהר אך תגרום נזק קשה מאד למוח ותוביל למוות. אם אכן בוצעו הרעלות כאלה, עצמותיו של ערפאת לא יקרינו רמה חריגה וניתן יהיה להסיק בטעות שלא היתה הרעלה, למרות שבפועל אולי היתה הרעלה שבוצעה באופן 'חכם' ו'נכון' לשיטת מחסליו. הפולוניום הוא חומר אידיאלי בהיותו רוצח שקט ובטוח שקל לטשטש את שרידיו".

מוות ודאי

יעילות החיסול באמצעות פולוניום נובעת גם מהאפקטיביות הרבה של הרעל, שבשונה מרעלים אחרים, לא ניתן לנטרל את השפעתו. לדברי ורטניק, אם היה מתגלה שערפאת נחשף לחומר, בין בצורתו כחומר רדיואקטיבי, ובין בהיותו מתכת, לא ניתן היה לעשות דבר כדי להצילו. לכל היותר, ניתן היה לנסות ולעקוב אחר התפתחות הגידולים הסרטניים בגופו ולהילחם בהם כדי להאריך במקצת את תוחלת חייו של הראיס.

לאור דבריו של ורטניק, נראה כי גם נתיחה לאחר המוות לא תספק תשובה חד-משמעית וברורה לשאלה האם ערפאת הורעל או שמא מת מוות טבעי כתוצאה ממחלה.

בואו לדבר על זה בפורום מחלות זיהומיות.