שביתת המתמחים: מכתב פתוח למנכ"ל

פרופ' גמזו שלום,

בסוף השבוע נחשפתי לדרישתך להעברת מכתבי ההתפטרות של המתמחים מבתי החולים בהם הם עובדים אליך למשרד הבריאות. בתחילה נראתה לי הדרישה הגיונית.
כמנכ"ל משרד הבריאות הינך אמון על המערכת וברצונך להיות מעודכן במספר המדויק של המתפטרים. בהמשך הופיעה לי תהייה. מדוע לא ביקשת את המידע המספרי ממנהלי בתי החולים? מדוע רצית את המכתבים הפרטניים עצמם? האם בכדי שתוכל לראות את שמות המתפטרים? בשלב זה התחלתי להרגיש שלא בנוח. הרי לפחות למראית עין בקשה זו יוצרת אי נוחות במדינה דמוקרטית. השימוש היחידי בשמות המתפטרים הוא לצורך הפעלת סנקציות אישיות נגדם. הייתכן? הרי לא יכול להיות שמנכ"ל משרד הבריאות, שמכיר את כל חוליי המערכת ומבין שהדרישות שהציגו המתמחים הן מינימאליות לצורך החייאתה, ינסה לשבור את מחאתם.

לפני כשבוע משרד הבריאות הציג את ההישגים "הכבירים" במו"מ, קרי 1,000 תקנים לרופאים פרושים לשנתיים, הורדת התורנויות של המתמחים ל-6 בחודש ומענק לרופאים המעוניינים לעבוד בפריפריה. בעקבות כך, החלטנו הרופאים הצעירים, שלא ניתן את ידנו למצג שווא זה. כולנו מסכימים כי ההישגים הנ"ל חשובים ביותר וברוכים, אך הם חסרי משמעות כאשר אינם מגיעים במסגרת פתרון כולל. מאחר שרבים, ואפילו אתה, פרופ' גמזו, לא מבינים מדוע איננו מרוצים, אסביר לך.

הבעיה העיקרית של מערכת הבריאות כיום היא חוסר משווע של כוח אדם. חוסר זה יצר עומס בלתי נסבל של עבודה על כוח עבודה מצומצם שנמשך שנים. במצב זה נוצרה בנוסף גם זליגה של רופאים ואחיות אל מחוץ למערכת לעבודות מכניסות יותר ופחות עמוסות. כיצד ניתן לסייע למערכת להמשיך לעבוד? אנו כרופאים צעירים הצגנו שישה קווים אדומים שלדעתנו יאפשרו את המשך העבודה במערכת:

1. שכר שעה של 50 ¤ לשעה למתמחה מתחיל
2. 1,000 תקנים לרופאים
3. הורדת מספר התורנויות ל-6 בחודש
4. לא מוחלט לתורנויות מומחים
5. חיזוק היתרון היחסי של הרפואה בפריפריה
6. הסכם שמוגבל ל-4 שנים וכולל מנגנוני אכיפה ברורים.

כל אחד מהקווים האדומים הנ"ל נשען על משנהו כאשר המטרה הייתה לתת פתרון כולל, גם אם זמני, למערכת שמקרטעת כבר שנים רבות.

ללא העלאת שכר לשכר שעה מכובד (דומה לזה של עוזרת בית), לא יסכימו בוגרי פקולטות רפואה להיכנס למערכת ויעדיפו לפנות למקומות אחרים (לדוגמה, חו"ל). האם ניתן יהיה לאייש את 1,000 התקנים שניתנו ללא כוח אדם חדש? האם ניתן יהיה להוריד את מספר התורנויות החודשיות ללא רופאים צעירים? הבה נניח כי נצליח להוריד את מספר התורנויות ל-6 בחודש באופן פלאי. הרי כיום עיקר המשכורת של רופא מתמחה מורכבת מהתורנויות. מכאן שמשכורתו תיפגע באופן משמעותי ביותר (ירידה של כ-25%). האם ניתן לבצע זאת ללא תוספת משמעותית לשכר השעה?

האם היית מסכים אתה, פרופ' גמזו, להכפיל את מספר השנים שבהם תעשה תורנות תוך הבנה מלאה של הפגיעה הבריאותית והנפשית והפגיעה בחיי המשפחה שלך? לאחר ההסכם שנחתם בשנת 2000 הייתה רוח אופטימית בקרב הרופאים. מה הייתה התוצאה? הליך בוררות שנמשך 8 שנים שבסופו המערכת נמצאת באותו המצב שנמצאה בתחילתו. האם עלינו להסכים לתהליך נוסף שכזה או שעלינו ללמוד מטעויות העבר ולדרוש הסכם קצר יותר ובעל מנגנוני אכיפה?

עלינו לזכור שחובה עלינו לדאוג לחיזוק הרפואה בפריפריה והמענק שהושג חשוב מאין כמוהו. אך מאותן הסיבות שהזכרתי לעיל הסבירות לאיוש תקנים פנויים בפריפריה אינה גבוהה.

לאחר הסבר זה אני מקווה שברור כי "פריצת הדרך" במו"מ אינה אלא לעג לרש וספין תקשורתי.

אנו, הרופאים הצעירים, בחרנו לאחר "ההודעה הדרמטית" על ההתקדמות במו"מ שלא להיות חלק מפארסה זו והגשנו מכתבי התפטרות. המהלך התבשל בקרבנו במשך זמן רב ונעשה בכובד ראש, אך מאחר שלשיטתנו לא באמת חלה התקדמות כלשהי במו"מ לא יכולנו להמשיך ולספק שרות רפואי של מדינת עולם שלישי למטופלינו. אל תטעו, המהלך אינו נועד אך ורק להפעלת לחץ. אנחנו לא מוכנים לעבוד בתנאים שאינם תנאים ולסכן חיי אדם באופן יום יומי בגלל דורות של כשלים.

אני שוב חוזר אליך, פרופ' גמזו. כאשר קראו לנו צעירים, תמימים, מובלים, חסרי אורך רוח לא שמענו אותך יוצא חוצץ נגד כך. כאשר יצאנו לשביתה (שבהמשך נקראה פראית, למרות שממש לא הייתה כזו) מתוך כאב על הזנחה פושעת (שהינך חלק ממנה, כדאי לזכור) של המערכת לא שיבחת אותנו על האכפתיות. הינך איש מקצועי ולא פוליטי. מדוע אם כן תפסת את צידם של המעסיקים? מדוע אינך פועל לטובת המערכת? להזכירך, זוהי מערכת חיה ונושמת (אמנם בקושי), שמורכבת מיחידות בסיסיות שונות ואנחנו (הרופאים) הלב שלה. האם הלב יכול לפעום ללא חמצן?

ד"ר מיקי הייפלר הוא מתמחה במרכז הרפואי מאיר.