פציעות ספורט: כך תטפלו

משחקי כדורגל וכדורסל חובבניים הם חלק מתרבות הפנאי בארץ. פעילויות אלה חשובות מבחינה בריאותית ותורמות לשיפור מצב הרוח וההרגשה הכללית. עם זאת, סיבוב לא נכון של הקרסול, ספרינט מהיר מדי, או נחיתה לא טובה: כל אלה עלולים לגרום לפציעות בדרגות חומרה שונות, החל מכאבים וכלה בביקור בחדר מיון.

כאב חד המופיע בצד החיצוני אמצעי של כף הרגל, לאחר נחיתה, כאשר הקרסול מסובב פנימה, יכול להיות הסימן לשבר בבסיס מסרק 5. הבליטה הגרמית באזור זה היא בסיס המסרק החמישי. בנקודה זו, מתחבר גיד האחראי לתנועת הפרונציה של כף הרגל. מכיוון שמנגנון הפגיעה הוא חבלה סיבובית לקרסול, לעיתים מבלבלים פגיעה זו עם נקע של הקרסול.

בפגיעה זו, הכאבים והנפיחות יהיו ממוקדים מעל בסיס המסרק, דבר אשר יבוא לביטוי בקושי בדריכה על כף הרגל.

כף רגל: נקע בקרסול?

נקע של הקרסול הינו אחת מחבלות הספורט השכיחות ביותר. מנגנון החבלה הינו הטיה של כף הרגל, לרוב בסיבוב פנימי. לאחר החבלה, תופיע נפיחות ורגישות, בעיקר בצדו החיצוני של הקרסול. טווח הסימפטומים יכול לנוע מכאב קל ועד חוסר יכולת לדרוך על הרגל, כתלות בדרגת הפציעה.

עקב: גיד אכילס?

כאב חד פתאומי המופיע בצד האחורי של השוק, מעל העקב, לעיתים עם קול קריעה, יכול להיות כתוצאה מקרע חריף של גיד האכילס. מנגנון הפציעה של קרע מסוג זה נובע לרוב ממעבר מעמידה לריצה מהירה, לדוגמה בהתקפה מתפרצת במהלך משחק.

לאחר הפגיעה, לפצוע יהיה קושי בביצוע כיפוף כף הרגל כלפי מטה. בנוסף, במישוש גיד האכילס, ניתן למשש מרווח בין שתי קצוות הקרע.

ברך: מתיחת רצועות?

הברך נושאת בעומס רב במהלך משחקי כדורגל וכדורסל. בניגוד לריצה, כאשר רוב הפעילות נעשית ב"קו ישר", במהלך משחקי כדור, נוסף עומס סיבובי אשר גורם לכוחות גזירה המופעלים על הברך.

אחד הסימנים הבולטים בפגיעות חריפות בברך הינה נפיחות. הנפיחות בברך, בפציעה חריפה, היא לרוב כתוצאה מדימום לברך - ולא כפי שלעיתים נהוג לחשוב כי מדובר ב"מים בברך".

הזמן החולף בין החבלה לבין הופעת הנפיחות יכול להצביע על סוג הפגיעה. נפיחות המופיעה באופן מידי, כלומר, מספר דקות לאחר החבלה, מצביעה על שבר תוך מפרקי.
נפיחות המופיעה בין חצי שעה לשעתיים תצביע על קרע ברצועה הצולבת הקדמית והופעת נפיחות אחרי למעלה משעתיים תהווה חשד לקרע במיניסקוס.

איזה עוד פגיעות חריפות עלולות להיות בברך? מתיחה של הרצועות הצדיות, הפנימית והחיצונית, MCL ו-LCL. המנגנון לפגיעות אלה יהיה בד"כ עומס צדי, לדוגמא, כאשר הברך מתקפלת כלפי פנים, או כלפי חוץ, מה שמביא למתיחה של הרצועה בצד הנגדי לכיוון העומס. במקרה נדיר, יופיע קרע מלא.

לרוב, מדובר במתיחה או קרע חלקי: במקרים אלה, הכאב והנפיחות יופיעו בצד הצדי של הברך, ולרוב לא יופיע נוזל תוך פרקי.

ברך: קרע של הרצועה הצולבת הקדמית?

מדובר בפציעה שאינה נובעת מחבלה ישירה (לא משחקן יריב), אלא לרוב, בזמן שינוי כיוון בריצה. לעיתים בזמן החבלה, שומעים צליל של קריעה (כמו פאפ). יופיע כאב מיידי וקושי בדריכה על הרגל. הפצוע יזדקק לעזרה בירידה מהמגרש. הנפיחות באזור תגיע, לרוב, כחצי שעה לאחר החבלה ולא באופן מיידי.

ברך: קרע חריף במיניסקוס?

גם קרע במיניסקוס מתרחש לרוב כתוצאה מתנועות סיבוביות ופתאומיות. הפציעה תהיה מלווה בהופעה מיידית של כאבים. זמן הופעת הנפיחות הינו לאחר שעות. במקרים מסוימים, יכולה להיות בעיה של "נעילת ברך", הנגרמת כתוצאה מקרע במיניסקוס, בצורת "ידית הדלי".

ברך: פריקת פיקה?

פציעה אופיינית לצעירים, ביחוד אלה הסובלים מגמישות יתר. לאחר החבלה, ייראה עיוות של הברך: במקום מיקומה הטבעי בקדמת הברך, הפיקה תמצא בצידה החיצוני של הברך.

בפציעה מסוג זה, בדרך כלל הפצוע יתקשה לעמוד בכוחות עצמו או להזיז את הברך. אין לנסות להחזיר את הפיקה, אלא יש לטפל בכאב ולפנות את הפצוע לקבלת טיפול רפואי.

השחזור ייעשה לרוב במיון באופן פאסיבי, בעיקר תוך מתן משככי כאבים.

ירך: קרע בשריר?

הפציעה האופיינית של הירך "על המגרש" היא קרע חריף של שריר או גיד. השרירים שנקרעים בשכיחות גדולה יותר הם שריר המיתר (בחלק האחורי של הירך) או שריר הארבע-ראשי (בחלק הקדמי). הקרע לרוב הוא קרע חלקי הנובע ממעבר מהיר מעמידה לריצה מהירה. לרוב יופיע כאב חריף, מלווה בנפיחות. הפצוע יצליח לרדת בכוחות עצמו מהמגרש והטיפול יהיה סימפטומטי.

מהו הטיפול הראשוני המומלץ בפציעות השונות?

רוב הפציעות שתוארו יצריכו בדיקה ע"י רופא, לרוב בחדרי מיון או במוקדי רפואה דחופה. מבחינת הטיפול הראשוני במגרש, כמובן שלמניעה יש תפקיד עיקרי. חימום נכון, משחק בתנאים סביבתיים נאותים ושמירה על כושר גופני יכולים להוריד את שכיחות הפציעות.

עקרונות הטיפול

1. הפסקת הפעילות: בחלק מהפציעות, כאשר מדובר בקרע חלקי של שריר או נקע קל, השחקן ישאף לסיים את המשחק. במקרה כזה, תיתכן החמרה של הפציעה עד לכדי קרע מלא של הרצועה או השריר.

2. מנוחה: לאחר הפציעה, יש להימנע מהנעת האיבר הפגוע. לדוגמה, יש לתמוך בפצוע, על מנת שלא ידרוך על הגף הפגוע. ניתן אף לקבע את המפרק הפגוע.

חבישה: חבישת האזור הפגוע תוריד את הנפיחות ותעזור בקיבוע האיבר, ולכן, במידה ויש תחבושת אלסטית בנמצא, מומלץ לחבוש את האיבר טרם הפינוי.

4. קירור מקומי: מכיוון שרוב הפציעות ילוו בנפיחות מקומית, אשר לרוב מחמירה את הכאבים, קירור של אזור הפגיעה יוריד את הנפיחות ואת רמת הכאב. מומלץ להימנע מקירור ישיר של העור.

5. הרמת האיבר הפגוע: יש להרים את האיבר הפגוע מעל "גובה הלב". בתנוחה זו, המילוי הוורידי יורד בעזרת כוח המשיכה, מה שמביא להטבה בנפיחות.

6. טיפול בכאבים: רוב הפציעות החריפות מלוות בכאבים. לכן, במידה ויש בנמצא תרופות נוגדות כאב (לדוגמה: רקוסט), ניתן לתת אותן לפצוע.

בכול מקרה, אין באמור במאמר זה תחליף לבדיקה על-ידי רופא.

הכותב הוא אורטופד מומחה, מרכז רפואי רמב"ם

בואו לדבר על זה בפורום רפואת ספורט לבריאים ונכים.