קיבוע בניתוחי גב: השאלות החשובות

ניתוחי עמוד שדרה הם הניתוחים הנפוצים ביותר בישראל. בכל יום, מבוצעים בישראל בין 20 ל-30 ניתוחי עמוד שדרה. חלקם הקטן הוא כתוצאה מחבלות ומשברים. רוב הניתוחים מתבצעים בשל תחלואה של עמוד השדרה.

מטרת הניתוחים העיקרית היא לאו דווקא קיבוע של החוליות, אלא שחרור הלחץ של העצבים שעוברים בתוך עמוד השדרה - ומניעת התזוזה של אותה חוליה, ביחס לחוליות אחרות. במקרים רבים, על מנת לשחרר את הלחץ העצבי בצורה טובה, לאושש את העצבים - ולאפשר להם תפקוד תקין - יש צורך בהסרת חלקים נרחבים, בעיקר חלקים אחוריים, מהחוליה אותם הם מייצבים. על מנת למנוע את תזוזתה של החוליה המטופלת, מבצעים קיבוע.

מהו קיבוע בעמוד השדרה?

קיבוע הוא פרוצדורה כירורגית (ניתוחית), בה מוחדרים ברגים לשניים או יותר מהחוליות - ומחוברים על ידי מוטות. החומר הפופולרי של הברגים הוא טיטניום, גם מכיוון שהוא שקוף למכשירי MRI (בניגוד לפלדה בה השתמשו קודם); וגם מכיוון שהטיטניום מתפשט ומתכווץ כמו עצם, כך שהמטופל לא סובל מכאבים במקום, למשל בעת חילופי עונות.

מתי כדאי לקבע?

בשונה מניתוחי עמוד שדרה כתוצאה מחבלה או משבר, ניתוחים לתיקון עקמת או ניתוחים כתוצאה מספונדילוליסטזיס (החלקה של חוליה), בהם הקיבוע הכרחי לאחר שחרור הלחץ העצבי, בניתוחי גב כתוצאה מתחלואה של עמוד השדרה - הקיבוע הוא בחירה.

כאמור, הקיבוע חשוב על מנת למנוע תזוזה עתידית של החוליה שטופלה. כך, למשל, במקרי היצרות של תעלת השדרה המותנית (התעלה בה עוברים העצבים שמגיעים לרגליים), צריך להוריד את כל החלק האחורי של החוליה, על מנת להשיג שחרור טוב של העצבים.

כתוצאה מכך, לא נשאר אלמנט שמייצב את החוליות, פרט לדיסק הקדמי, שקרוב לודאי מנוון ואיננו מתפקד כראוי. אם לא נבצע את הקיבוע, יסבול המטופל מכאבי גב קשים; ובשלב כלשהו גם תחליק החוליה - והמטופל יסבול שוב מכאבים ברגליים.

דוגמא נוספת היא ניתוח בגלל פריצת דיסק, שגרמה לסימני דלקת בחוליות שמעל ומתחת לדיסק הפרוץ, כתוצאה מהמכניקה הפגומה שגרמה מלכתחילה לפריצת הדיסק. אם נוציא רק את הדיסק, בלי לבצע קיבוע, יש סיכון גבוה לפריצת דיסק חוזרת - והמטופל יישאר עם כאבי הגב שלו, מכיוון שלמעשה לא טיפלנו במקור הבעיה, שהיא המכניקה הפגומה.

מטופלים רבים חוששים מקיבוע, מתוך הנחות שגויות הנוגעות לסיכונים ולתפקוד לאחר הניתוח. נביא כאן את החששות הנפוצים.

האם הקיבוע ימנע את האפשרות להתכופף?

הנחה זו שגויה ביסודה. ראשית, עצם הבעיה מגבילה את יכולת הכיפוף, כך שעצם הקיבוע איננו משנה כלום. עם התנהלות נכונה ושיקום מתאים לאחר הניתוח, יכול המטופל לקבל חזרה את טווח התנועה שלו. שנית, גוף האדם יודע לפצות על מגבלות גופניות, כך שגם כשאנחנו מוגבלים בטווח הכיפוף, אנחנו עדיין יכולים להגיע למטה, בזכות הפעלה של מפרקי הירכיים.

כאן חשוב להבהיר כי קיבוע של החוליה המתנית 5 לעצם הזנב מאפשרת טווח תנועה זהה לטווח התנועה של אנשים שנולדו עם חוליה זו מחוברת לעצם הזנב; קיבוע של חוליות 4-5, שהן חוליות התנועה העיקריות, פוגע רק בכ-10% מטווח התנועה; וקיבוע של החוליות הגבוהות יותר, איננו משפיע על טווח התנועה, מפני שכמעט ואין תנועה באזורים אלה; ולכן: החשש לפגיעה ביכולת ההתכופפות ובטווח התנועה - איננו מוצדק.

המגבלות לאחר הניתוח הן בעיקר הצורך להימנע מיצירת עומסים על הגב; הרמת משקלים עד 5 ק"ג לנשים ועד 7 ק"ג לגברים; הימנעות מעבודה פיזית מאומצת והימנעות מפעילויות שעלולות לגרום חבלה או להאטה פתאומית לגב (עצירה פתאומית). מעבר לכך, אדם לאחר קיבוע יכול להתנהל כרגיל. אין שום הגבלה, לרבות הגבלה על פעילות גופנית או על הריון ולידה.

האם קיבוע מחייב ניתוח נוסף כעבור מספר שנים?

הנחה זו נכונה באופן חלקי. אצל כ-10% מהמנותחים לאחר הקיבוע, גובר העומס על החוליות - מעל או מתחת - ויש צורך בניתוח נוסף, כעבור 5-10 שנים. אולם, כאמור, מדובר רק בכ-10% מהמנותחים; וגם עבורם, 5-10 שנים ללא סבל, מהוות סיבה טובה מספיק לבצע קיבוע.

האם קיימים סיבוכים ניתוחיים?

כמו כל ניתוח, גם בניתוחי קיבועים עלולים להיות סיבוכים, אבל שיעור הסיבוכים בניתוחי קיבוע נמוך מאוד - בעיקר כאשר מדובר במנתח עמוד שדרה מיומן. הסיבוך הנפוץ ביותר הוא החדרת הברגים במיקום שגוי, כאשר מספר הברגים שמוחדרים באופן שגוי עומד גם הוא על פחות מ10%, מתוכם רוב רובם של המיקומים השגויים, הם החוצה לשרירים - ולא פנימה לתעלה ולעצבים, כך שהנזק שנגרם אינו פגיעה עצבית, אלא רק תפיסה חלשה יותר.

מה בנוגע להיקף הניתוח וזמן ההחלמה?

בניגוד לדעה הרווחת - הניתוח הוא ניתוח קצר, המצריך אשפוז בן 48 שעות בלבד; וכבר לאחר מספר שעות, ניתן לרדת מהמיטה. ברוב המקרים חוזרים לאורח החיים הרגיל ולעבודה, בטווח של כחודש וחצי לאחר הניתוח; וזמן ההחלמה המלאה נע בין 3 לבין 6 חודשים.

מה בנוגע לתהליך השיקום?

תהליך השיקום לאחר הניתוח כרוך בעיקר בפיזיותרפיה ובביצוע תרגילים יומיומיים, מספר פעמים ביום, לאורך תקופה. שלב השיקום הראשון, מתום הניתוח - ועד שלושה חודשים לאחריו, הוא שלב בו לא עובדים על טווחי תנועה ושרירי גב, על מנת לתת לקיבוע ליצור חיבור טבעי בין החוליות.

על מנת שזה יקרה, צריך שיהיו כמה שפחות עומסי מתיחה, כמו כיפוף, בין החוליות - ולכן בתקופה זו השיקום מורכב בעיקר מהליכה סדירה, במטרה להגיע להליכה של שעה, 3 פעמים בשבוע. לאחר 3 חודשים, עוברים לעבוד על חיזוק שרירי הגב וטווחי התנועה (כיפוף).

לפני שמחליטים על הליך של קיבוע, מומלץ לשאול את הרופא מהי הסיבה בעטיה הוא חושב שיש צורך גם בניתוח קיבוע, בנוסף לקומפרסיה (שחרור לחץ).

בנוסף, מומלץ לבדוק האם המנתח עומד להשתמש בקיבוע קבוע או בקיבוע דינמי - סוג קיבוע חדש יחסית, שמבטיח ניתוח קטן יותר והקטנת הסיבוכים האפשריים, תוך שמירה על טווח תנועה גדול ואפקטיביות כמו של קיבוע קבוע. אולם, בפועל, עד היום טרם הוכחו האיכויות המדוברות של טכנולוגיות הקיבועים הדינמיים השונות; ופעמים רבות, מטופלים מגיעים לאחר תקופה, על מנת להחליף את הקיבוע הדינמי בקיבוע קבוע.

דבר נוסף שחשוב לדעת הוא כי יש פערים גדולים מאוד בין המנתחים השונים, לגבי מהלך התאוששות וזמן ההחלמה. לכן, כדאי לבדוק מהו זמן האשפוז, מהו צפי תקופת ההחלמה, מהו השלב בו מתחילים פיזיותרפיה, האם יש צורך בחגורת גב וכו'.

ד"ר גד ולן הוא מנתח עמוד שדרה במרכז הרפואי רמת אביב ובמרכז הרפואי מדיטון באר שבע.

סייעה בהכנת הכתבה: יערית טרבלסי, כתבת zap doctors.