שבר במפרק הירך: חשיבות המניעה

העלייה בתוחלת החיים מלווה, מטבע הדברים, בתחלואה גבוהה בקרב האוכלוסייה המבוגרת. בקרב אוכלוסייה זו, ניתן להצביע על קבוצת סיכון המועדת לשברים במפרקי הירך שבאגן, הן על רקע הירידה בצפיפות העצם (תופעה שכיחה בקרב נשים, ובמידה פחותה - גם בקרב גברים); והן בשל הנטייה לנפילות, ככל שעולה הגיל.

במקרים רבים, התוצאה היא היווצרות של שבר במפרק הירך, שההחלמה ממנו מורכבת עבור האדם המבוגר - ובעלת השלכות פיזיות ומנטליות מורכבות על חייו, לרבות כאב, קושי תפקודי, חשש להתנייד ולצאת מהבית ודיכאון. אחרי כל אלה, יש להזכיר כי שיעורי התמותה לאחר שברים במפרק ירך באוכלוסייה זו מגיעים עד 30% בשנה הראשונה שלאחר השבר. לא בכדי!

קיימים שני סוגים עיקריים של שברים: שברים בחלק העליון (יחסית) של צוואר פרק הירך, המכונים Subcapital Fractures; ושברים בחלק התחתון של צוואר פרק הירך, המכונים Intertrochanteric Fractures. השכיחות של שברים אלה מאוד גבוהה - ובכל מחלקת אורתופדיה בארץ, מתבצעים מאות ניתוחי קיבוע ו/או החלפת מפרק מדי שנה.

מהם התסמינים של שבר במפרק הירך?

בדרך כלל, לאחר נפילה, הצד הפגוע יהיה כאוב מאד; לא ניתן יהיה לעמוד על הרגליים ולהתהלך; וברוב המקרים, תתלווה לכך דפורמציה (עיוות) של הרגל - קיצור של הגפה וסיבוב חיצוני. לכן, בכל מקרה נפילה של אדם מבוגר, המתלונן כי הוא איננו יכול לקום וללכת, יש לפנות מיד למוקד רפואי או למיון.

כיצד מתבצע האבחון של שבר במפרק הירך?

שברים אלה ניתן לזהות בקלות - בבדיקה פיזיקלית ובצילומי רנטגן.

מהן דרכי הטיפול בשבר במפרק הירך?

הטיפול מותאם לכל אחד מסוגי השבר - ומומלץ למהר לטפל בשבר, מהר ככל שניתן. באופן כללי, כאשר ניתן לבצע קיבוע פנימי של השבר, ייערך ניתוח וקיבוע על ידי ברגים ו/או מערכת הכוללת פלטה וברגים ו/או מסמר תוך לשדי. במקרים בהם לא נתן לבצע קיבוע, ייערך ניתוח של החלפת חצי מפרק ו/או החלפה מלאה של המפרק.

מהם הסיבוכים האפשריים, סביב שבר במפרק הירך?

מאחר שמדובר באוכלוסייה מבוגרת - מקרה של איבוד דם רב בנפילה בהחלט עלול להיות בעייתי ולגרום לאנמיה. ברוב המקרים, יינתנו בבית החולים מנות דם, עד לערכים יחסית תקינים של המוגלובין.

מעבר לכך, כמו בכל ניתוח, ייתכנו סיבוכי הרדמה; אבל, על פי רוב, כאשר מדברים על סיבוכי הניתוחים הללו - מקור הסיבוכים עלול להיות בעמדה לא טובה של קיבוע השבר או בכשל של מערכת הקיבוע. עוד ייתכנו קיצור משמעותי של הגפה, פריקה של המשתל, זיהום מקומי, פגיעה עצבית ועוד.
ברוב המקרים, עקב הפרש אורך גפיים שאינו זהה; ולעתים קרובות, בגלל כאב מסוים המגיע מהמפרק המנותח, רוב החולים יסבלו מצליעה מסוימת. עם הזמן, יתווסף לצליעה זו כאב גב תחתון - ולעתים תהיה לכך השפעה גם על מפרקים אחרים, כגון מפרק הברך באותו צד ו/או מפרק הירך של הצד הנגדי.

האם קיימים סיבוכים מאוחרים, לאחר ניתוח שבר במפרק הירך?

העניין תלוי, כמובן, בסוג הניתוח שבוצע. בניתוחי החלפה מלאה של מפרק, אם הניתוח בוצע כראוי, לא אמורים להיות סיבוכים - בשנים הראשונות שלאחר הניתוח. בניתוחי החלפת חצי מפרק, תיתכן הופעה של כאבים במפרק הירך. ולכן, אם לאחר תקופה סבירה, המטופל איננו מסתדר, יש לחשוב על ניתוח חוזר, עם החלפה מלאה של המפרק.

בניתוחים בהם בוצע קיבוע, תיתכן היווצרות שינויים ניווניים במפרק. אם לאחר איחוי השבר - וכחלוף פרק זמן - המטופל אינו מסתדר, יש לערוך ביקורת וצילומים עדכניים, כדי לראות האם יש צורך בביצוע ניתוח החלפת מפרק. במצבים שלאחר קיבוע שברים, ברוב המקרים, יעברו שנים עד להיווצרות השינויים הניווניים.

מה כולל תהליך השיקום לאחר שבר במפרק הירך?

למרות שההתאוששות מהניתוח היא עניין אינדיבידואלי, מומלץ לעבור למוסד שיקומי, לפני שחוזרים הביתה. מרבית קופות החולים עובדות עם מוסדות שיקומיים - ולכן כדאי, לקראת סוף האשפוז, כי העניין יסודר כבר ברמת המחלקה המארחת.

האם ניתן למנוע שבר במפרק הירך?

כלל ידוע הוא כי מניעה טובה ועדיפה, על פני טיפול במחלה או בפתולוגיה (לאחר שנוצרו). וכמובן: מניעה גם הרבה יותר חסכונית.

זוהי אפוא רשימת ההמלצות הכלליות - למניעה של שבר במפרק הירך.

נשים לאחר גיל הבלות חייבות לעבור בירור לגבי צפיפות העצם - ולהתחיל טיפול מונע, בהתאם להוראות המקובלות. אני מזכיר כי פעילות גופנית כנגד משקל טובה הרבה יותר לעליית צפיפות העצם -מאשר נטילת תרופות ייעודיות. בכל מקרה, הטוב ביותר הוא שילוב של תרופות עם פעילות גופנית.
יש להקפיד על נעליים טובות ומתאימות - ובעיקר על תמיכה ויציבה, שאינה כרוכות בסיכון לנפילות.

בנוסף, יש להקפיד כי בבית המגורים לא יהיו מכשולים בדרך, בעיקר בדרך לשירותים, כאשר קמים בלילה (שלא יהיו שטיחים או שטיחונים). מומלץ לוודא כי יש תאורה מספקת, כאשר קמים בלילה (או בכל שעה), כדי לא להיתקל במכשולים בדרך. יש להקפיד לשים ידיות לתפיסה - בשירותים ובמקלחת. במידת הצורך, יש להרחיב את המקלחת, כדי שניתן יהיה להתקלח בישיבה.

יש לוודא איזון תרופתי: לדוגמה, חולי סוכרת וחולים הסובלים מלחץ דם גבוה עלולים לסבול מסחרחורת או מ"הרגשה לא טובה", כאשר הם יוצאים מאיזון, מה שחושף אותם לסכנת נפילה. הדבר נכון גם לגבי חולי לב, עם או בלי הפרעות קצב - וכל חולה שמחלתו עלולה להוציאו משיווי משקל ולגרום לנפילה.

כל מי שהליכתו אינה יציבה אמור להשתמש באביזרי עזר, כגון: מקל הליכה, מקל 4 נקודות, הליכון, קב קנדי, כיסא גלגלים וכו'.

לסיכום: שברים בפרק הירך, באוכלוסייה המבוגרת, הם בבחינת בעיה כלל עולמית קשה. המסקנה הברורה והמתבקשת: מניעה של נפילה והיווצרות שבר - היא תמיד האופציה הטובה יותר. אם כבר נגרם השבר - התערבות ניתוחית מהירה וחזרה לניידות והליכה היא מתכון חשוב, למניעת עלייה בשיעור הסיבוכים והתמותה. כפי שצוין לעיל, כדאי לאמץ חלק ניכר מההמלצות - הן לפני אירוע נפילה והן לאחר אירוע שכזה.

ד"ר צבי גורן הוא מומחה בכירורגיה אורתופדית ורפואת ספורט, משפטן.

סייעה בהכנת הכתבה: מארי-רוז גוטמן, כתבת zap doctors.