פציעות ספורט: פגיעה בסחוס

הסחוס הוא מעין ציפוי קשיח וחלק, סביב קצות העצמות במפרקים. תפקידו לאפשר תנועה חלקה, בין חלקי המפרק, לספוג זעזועים ולהגן על העצם, שהיא הבסיס למפרק כולו. אנשים רבים העוסקים בספורט מקצועי או חובבני, סובלים מפגיעות סחוס שונות, העלולות לגרום לכאבים, פגיעה בתפקוד ואף לשחיקה מוחלטת ונזק חמור.

מהם הגורמים לפגיעות סחוס?

שני הגורמים העיקריים לפגיעות בסחוס הם חבלות (המכונות "פגיעות חדשות") ותהליך שחיקה ממושך.

פגיעות חבלה: פגיעות הנגרמות כתוצאה מהפעלת אימפקט חזק על המפרק (למשל לאחר נפילה או כתוצאה ממכה ישירה או חבלה סיבובית ) וחומרתן משתנה בהתאם לסוג המכה ועוצמתה.

פגיעה ממושכת: פגיעות קטנות, ממושכות ורבות, שגורמות לשחיקה של סחוס ונפוצות בעיקר אצל ספורטאים או אלו המעמיסים על המפרקים באופן מוגזם(סוגי עבודה שונים). באופן טבעי, עם השנים מתדלדלת רקמת הסחוס, בקצב שמשתנה בין אדם לאדם, עד כדי שחיקה הזהה לשחיקה שמתרחשת במחלת האוסטיאוארטרוזיס. שחיקה בגיל צעיר היא תוצאה של פקטור נוסף, כמו חבלה מתמשכת או מספר חבלות שחוזרות על עצמן, דהיינו ארועים הפוגעים בשלמות הסחוס.

כך למשל, הליכה של 10,000 צעדים ביום מומלצת לשמירה על בריאות הסחוס, אבל אצל ספורטאים כמו מרתוניסטים שמינון הצעדים היומי שלהם גדול בהרבה ובנוסף קיים האימפקט של הריצה הגדול מזה של ההליכה, מתחילה פגיעה מתמשכת בסחוס המפרקי, שאינה נראית או מורגשת, אך בטווח הארוך הפגיעה מחמירה - עד כדי שחיקה ניכרת של הסחוס, הגורמת לכאב ולהגבלה בתפקוד.

כיצד מתבצע האבחון?

האבחון הראשוני מתבצע על ידי שמיעת תלונותיו והבדיקה הפיזיקאלית של הנפגע. בשלב הבא, מבצעים בדיקות דימות כאשר בדיקת ה- MRI, היא היחידה שיכולה להראות באופן הקרוב ביותר למציאות את הפגיעה בסחוסים.

מהן דרכי הטיפול בפגיעות בחבלה חדה(ACUTE)?

פגיעה שטחית: כאשר הפגיעה שטחית והינה פגיעה סחוסית בלבד, ניתן להוציא את הגוף הסחוסי החופשי ולבצע טיפול המעודד בניית סחוס הנקרא מיקרושברים באזור לא גדול עד קוטר של 15 מ"מ התוצאות טובות, מעבר לזה נצפית הדרדרות בתוצאות באופן יחסי די מהירה. במקרים של פגיעת סחוס בשטח גדול יותר יש אינדיקציה לבצע השתלת סחוס.

פגיעה עמוקה: כאשר הפגיעה עמוקה, דהיינו קיימת גם פגיעה בעצם התת סחוסית, במקרה החד ניתן לנתח בהקדם ולהחזיר את החתיכה השבורה למקומה לקבע בעזרת מקבע נספג או שאיננו נספג. בד"כ קיימת החלמה טובה.

מה ההבדל בין עידוד יצירת סחוס לבין השתלת סחוס עצמית?

עידוד יצירת סחוס חדש: מנקים את המכתש שנוצר בסחוס, מטפלים במיקרו שברים על ידי קיחדוח תעלות בעצם במטרה להעביר תאים בעלי פוטנציאל לבניית סחוס ממח העצם לשטח הפנים של המכתש בסחוס. תהליך זה יוצר קריש דם, שבו מצויים התאים שיובאו ממח העצם - ויודעים לבנות סחוס חדש, במקום הסחוס שנפגע. הסחוס החדש שנוצר הוא אמנם סחוס צלקתי ואינו איכותי כמו הסחוס המקורי, אך מכיוון שמדובר באזור קטן, הטיפול נותן מענה טוב למספר שנים.

בהשתלת סחוס, נלקחת דגימת סחוס מהברך הפגועה ונשלחת למעבדה המגדלת את תאי הסחוס על מטריקס מיוחד ומטריקס זה המושתל בתאי סחוס מודבק לאזור הפגוע בברך.

במצב שבו קיימת פגיעה כרונית בעצם וסחוס והשטח הפגוע אינו עולה על 2 סמ"ר ניתן לטפל ע"י השתלת עצם וסחוס ממקור עצמי: ניתן לקחת שתל של עצם סחוס מאזור בריא בברך, אזור שאיננו נושא משקל, כך שאיננו משתתף פעיל בפעילות המפרק, ולהשתיל במקום האזור הפגוע. תאורתית ניתן להשתיל מספר שתלים כאלו, אך ככל שמספר השתלים גדל הסיכוי לאי הצלחה גדל ולכן במקרה זה (שטח פגיעה גדול) האינדיקציה הינה להשתלה של עצם סחוס מתורם.

השתלת עצם סחוס מתורם: במקרים בהם קיימת פגיעה סחוסית גרמית במפרק בעלת שטח גדול ניתן לבצע השתלה של עצם סחוס מתורם- אלוגרפט. צילום של הברך הפגועה נשלח לבנק רקמות, וכאשר נמצאת תרומה המתאימה בגודלה לברך הפגועה, ניתן לקחת מהברך התורמת שתל בכל גודל שנרצה ולהשתילו במקום האזור הפגוע. התוצאות טובות ונותנות שקט לשנים רבות. טיפול זה הינו טיפול טוב גם במקרים של "נמק" (avn or insufficiency fracture) של העצם התת סחוסית ומחליף הצורך בניתוח של החלפה של חצי ברך או החלפה שלמה של הברך.

מהן דרכי הטיפול בפגיעה ממושכת?

כאן אנחנו מדברים על שחיקת סחוס הנגרמת עקב סיבות שונות. הפקטורים המזרזים שחיקה של סחוס הינם: פקטורים מכניים, כגון לאחר כריתת מניסקוס , מאבדים את התפקוד של בולם הזעזועים של המניסקוס ומתחילה שחיקת סחוס באזור בו חסר המניסקוס, ציר גפה שאיננו תקין הגורם לעומס מוגבר על חלק אחד של המפרק, משקל עודף(bmi), סוג פעילות(סכוי גבהה יותר לפגיעות סחוס בפעילות עם איפקט גבהה ורוטציות של המפרק, גנטיקה. השחיקה באה לידי ביטוי קליני ע"י כאב ובהמשך עם התקדמות ה"מחלה" הפרעה בתנועה וירידה ביכולת התפקודית.

מספר טיפולים למצב זה:

טיפולי פיזיותרפיה לשיקום של הברך

כדורים נוגדי דלקת ונוגדי כאב

טיפול בחומצה היאלורונית: חומצה היאלרונית היא אחד ממרכיבי נוזל הברך, שמשמש כנוזל סיכה ומזין את הסחוס והמניסקוסים. עם הגיל, מתדלדלת כמות הנוזל ואיכותו יורדת. בטיפול זה, מזריקים חומצה היאלורונית למפרק; ובכך, משפרים את איכות הנוזל עם אפקט נוגד דלקת ומקלים על הסימפטומים. כ-70% מהאנשים נהנים מהטיפול למשך כחצי שנה, לאחריה ניתן לחזור עליו.

טיפול ביולוגי בפקטורי גדילה: בטיפול זה נלקח דם מהחולה ומופקים מהדם, למעשה מהטרומבוציטים או טסיות,פקטורי גדילה בכמות יחסית גדולה ומוזרקים למפרק הפגוע prp- platelates rich plasma .

טיפול משולב ג'ל של חומצה היאלורונית ופקטורי גדילה: טיפול שפותח ע"י חברת פרוקור בארץ, המשלב בין הטיפול בחומצה היאלורונית לבין הטיפול בפקטורי הגדילה. בניסויים שנעשו על בעלי חיים, נמצא שהג'ל ממלא את פגמי הסחוס והפקטורים עובדים במקביל על בניית הסחוס - ומביאים לשיפור ביכולת התפקודית וירידה בכאב.

טיפול ביולוגי בפקטורים אנטי דלקתיים (אורטוקין) :

טיפול שהומצא בגרמניה בסוף שנות התשעים, ובעל תוצאות טובות מוכחות. בטיפול זה, מפיקים מדם החולה פקטורים אנטי דלקתיים בכמות הגדולה פי 140 ממה שהגוף יודע לייצר בעצמו, יחד עם פקטורי גדילה - ומזריקים למפרק.
כאשר קיימת פגיעה בסחוס המפרקי היא מלווה בתהליך דלקתי במפרק הבאה לידי ביטוי בנוזל דלקתי מוגבר במפרק. בנוזל זה ישנם חלבונים הפוגעים בסחוס ובעצם שמתחתיו - וגורמים להרס איטי וממושך. הטיפול בפקטורים האנטי דלקתיים מונע מאותם חלבונים את יכולת הפעילות שלהם; ובכך, מונע הרס של סחוס ועצם במפרק ומבחינה קלינית מקל על הכאב וגם מונע התדרדרות במצב המפרק.

טיפולים בתאי גזע: תאי גזע מופקים, בין היתר, מרקמת השומן, ומח העצם, אלו מקורות בעלי עושר תאים רב. תאים אלו, יודעים להפעיל תאים שתפקידם לבנות סחוס, או רקמות פגועות אחרות במפרק וכן הינם בעלי אופי אנטי דלקתי, ולכן מונעים כאב ומשפרים את התפקוד. הטיפול הינו חדשני והתוצאות מצוינות ותופעות הלוואי אפסיות. ניתן לטפל בתאי גזע בכל המפרקים.

החלפת מפרק: במקרים שבהם עבר המפרק שחיקה קשה של הסחוס עם פגיעות עצם נלוות , ניתן לבצע החלפת מפרק בהליך ניתוחי. האפשרויות הן לבצע החלפה רק של חלק מהמפרק (בברך לדוגמא ניתן להחליף חצי ברך אן רק את מפרק הפיקה) או החלפה של כל הברך. התוצאות אמנם טובות, אך אורך החיים של המפרק המושתל מוגבל, ניתן אמנם לבצע החלפה חוזרת של המפרק אך עם סכויי הצלחה פחותים וסכויי סיבוכים גבהים יותר מהחלפה ראשונית ולכן נמנעים מלבצע אותו אצל אנשים צעירים.

כיצד ניתן למנוע פגיעות סחוס?

על מנת להימנע משחיקה ומפגיעות בסחוס, יש לבצע עבודת הכנה ולחזק את השרירים הספציפיים שסביב המפרקים הרלוונטיים לספורטאי. כך, למשל, אצל טניסאים יש לחזק את השרירים שסביב מפרק המרפק, הכתף והגפיים התחתונות; כדורגלנים צריכים לחזק את שרירי הצוואר והגפיים התחתונות וכו'. הכנה ספציפית טובה טרום עונה תוריד את מספר הנפגעים.

מחקר נורבגי בחן את שיעור הפגיעות ברצועה הצולבת הקדמית (שיכולה להיות מלווה בפגיעת סחוס), בשתי קבוצות כדורגל נשים. בקבוצה אחת, עברו השחקניות הכנה רגילה של הגוף לפני עונת המשחקים; ובקבוצה השנייה, עברו השחקניות הכנה ספציפית למניעת פגיעות. התוצאות הראו כי בקבוצה שעברה הכנה ספציפית, שיעור הפגיעות בעונה היה נמוך באופן ממשמעותי מאשר בקבוצה השנייה.

לכן, למניעת פגיעות סחוס, דרושה שמירה על תפקוד שרירי טוב עם הכנה ספציפית טרום עונה לספורטאים המקצועיים, שמירה על משקל גוף או BMI בגבולות הנורמה ביצוע פעילויות ספורט במינון הנכון ופניה מוקדמת לגורם רפואי כאשר תפקוד המפרק איננו תקין.

ד"ר רון ארבל הוא מנהל השירות לרפואת ספורט בבי"ח איכילוב ומנהל המרפאה לפגיעות ספורט, ושיחזורים ביולוגיים של מפרקים במרכז רפואי רמת אביב.

בואו לדבר על זה בפורום פגיעות סחוס.

סייעה בהכנת הכתבה: יערית טרבלסי, כתבת Zap Doctors.