הכל על תסמונת התעלה הקרפלית

כ-6% מהאוכלוסייה סובלים, על פי הערכות שונות, מתסמונת התעלה הקרפלית, הגורמת לתסמינים לא נעימים ואף עלולה לגרור הפרעה תפקודית - ולהוביל לפגיעה באיכות החיים. מהי תסמונת התעלה הקרפלית? מה גורם לה? מהם התסמינים המאפיינים אותה? ומהם הטיפולים העשויים לסייע? על שאלות אלה ושאלות נוספות, נשיב במאמר זה.

מהי תסמונת התעלה הקרפלית?

תסמונת התעלה הקרפלית היא מצב של פגיעה עצבית בכף היד, הגורמת לשלל תסמינים. התסמונת נובעת מלחץ מוגבר ומתמשך על העצב העובר בתעלה הקרפלית. התעלה הקרפלית ממוקמת באזור שורש כף היד ובתוכה עוברים גידים של כף היד ועצב מרכזי.

העצב העובר בתעלה הקרפלית הוא עצב ה-Medianus, העצב המדיאני, אחראי לחלק משמעותי של תחושה ותנועה בכף היד. במקרים מסוימים, נוצרת היצרות של התעלה הקרפלית. בשל היצרות זו - מופעל לחץ על העצב המדיאני, לחץ הגורם נזק מצטבר לעצב.

מהם התסמינים שחשים הסובלים מתסמונת התעלה הקרפלית?

אופי התסמינים וחומרתם - משתנה ממקרה למקרה; התסמינים תלויים כמובן בדרגת הפגיעה בעצב. התסמינים השכיחים כוללים עקצוצים באצבעות ובכף היד, מה שמכונה 'נמלול'. לעתים, נמלול זה, מלווה בכאב הקורן לכף היד או לכיוון האמה. תסמינים אלה מחמירים בעת אחיזת דברים, בעת ביצוע פעילות חוזרת ובלילות. בחלוף הזמן, כשנגרם נזק לעצב, מתפתחת גם הפרעה תחושתית קבועה - ואף פגיעה תפקודית ודלדול שרירי.

מהם הגורמים לתסמונת התעלה הקרפלית?

במרבית המקרים, הסיבה להתפתחות התסמונת איננה ידועה. עם זאת, זוהו גורמים פוטנציאליים - ובהם מקצועות מסוימים, הפרעות הורמונליות, נטייה לבצקות בגוף, בעיות כלי דם, מחסור בוויטמינים מסוימים ועוד. ידוע כי התופעה נפוצה יותר בקרב: בני 55 ומעלה, אנשים הסובלים מעודף משקל, אנשים הסובלים מדלקות מפרקים, אנשים העובדים במקצועות מסוימים (עובדי כפיים, קלדניות, עובדים שמשתמשים בעבודתם במכשירים רוטטים, כמו מקדחים ועוד).

מהו הטיפול במקרה של תסמונת התעלה הקרפלית?

לא כל המטופלים עם אבחון של "תסמונת תעלה קרפלית" זקוקים לטיפול. במצבים קלים, יש למצות את הטיפולים השמרניים הכוללים פיזיותרפיה, סד לילי, תרופות אנטי-דלקתיות, שינוי בהרגלי עבודה ועוד.

מטופלים עם תמונה של החמרה קלינית ובדיקות עזר המוכיחות לחץ משמעותי ומתקדם על העצב - זקוקים לטיפול כירורגי. לרשות הרפואה עומדות מספר שיטות טיפול ניתוחי. כל השיטות מתבססות על חיתוך רצועה כפית, הסוגרת את התעלה. חיתוך זה מביא להגדלת נפח התעלה - והפחתה בלחץ על העצב. השיטות השכיחות ביותר המיושמות כיום, לצורך שחרור התעלה הקרפלית, הן השיטה הפתוחה והשיטה האנדוסקופית.

כיצד מבוצע ניתוח תעלה קרפלית?

בשיטה הפתוחה, מבוצע חתך ביד, דרך חתך זה ניגשים לרצועה הכפית, לאחר חיתוכה חך העור נתפר. בשיטה האנדוסקופית, הניתוח מתנהל דרך חתך זעיר, דרכו מוחדרים המצלמה והציוד הניתוחי. בשתי השיטות הניתוח מבוצע בהרדמה מקומית. הפעולה הכירורגית נמשכת מספר דקות. השהייה בחדר ניתוח נמשכת בין 20- 25 דקות. במהלך הניתוח, מבוצע חיתוך של רצועה כפית, באופן שתורם להגדלת הקוטר של התעלה הקרפלית ולהסרת הלחץ מהעצב הסובל, באופן שיאפשר לו להתאושש. הרצועה שנחתכה נבנית מחדש באורך הנדרש.

מהן תוצאות הניתוח המיוחלות?

בעקבות הניתוח, המטופל חש הקלה בתסמינים. כל התופעות שאינן קבועות, כמו רדימות המופיעה מדי פעם תחלופנה. עם זאת, היעלמות התופעות הקבועות (כמו חוסר תחושה ודלדול שרירי) אינו ודאי - ותלוי ביכולת ההתאוששות של העצב.

יכולת התאוששות העצב תלויה בחומרת הנזק ובמשך הזמן במהלכו סבל העצב. כל התסמינים שחווה הסובל מתסמונת התעלה הקרפלית מעידים על סבל של העצב; וככל שהסבל נמשך זמן רב יותר, כך הפגיעה בו קשה יותר - ופוחתת יכולתו להתאושש. עוד חשוב לציין כי תוצאות הטיפול הכירורגי צפויות להיות יעילות פחות בקרב אוכלוסייה מבוגרת מאד.

אם לא מובטח שיפור בתופעות הקשות, מדוע בכלל כדאי לעבור את הניתוח?

ראשית, כי קיים סיכוי טוב שיהיה שיפור - גם בתופעות הקשות; וכי העצב ישתקם. שנית, יש להבין כי מטרת הניתוח בראש ובראשונה - הינה לעצור את הנזק הנגרם לעצב, בעקבות הלחץ בתעלה. ברגע שמבינים שזוהי מטרת הניתוח, ניתן להסיק שאחוזי הצלחתו גבוהים בהחלט, משום שמטרה זו מושגת - בכל הניתוחים.

ובכל זאת, מה שונה בין שתי שיטות הניתוח?

בניגוד לשיטה הפתוחה, חתך הגישה בניתוח האנדוסקופי, נמצא מחוץ לשטח המגע של כף היד ומאפשר חזרה מהירה יותר לפעילות היום יומית. החתך הקטן של השיטה האנדוסקופית מאפשר רחצה כבר למחרת היום ושימוש חופשי ביד עד סף הכאב.

סיבוכים: בידיים מנוסות, בשתי שיטות הניתוח, אחוז הסיבוכים נמוך - ועומד על פחות מ-6% סיבוכים מידיים. אחוז החזרה של התופעות, בטווח ארוך, עומד על 0.3% במאמרים עדכניים; ועד 12% במאמרים הישנים. אחוז הסיבוכים הכרוכים בריפוי העור גבוה יותר בשיטה הפתוחה; ואילו שטפי דם תת עוריים שכיחים יותר בשיטה האנדוסקופית.

החלמה: לאחר הניתוח, היד נתונה בחבישה מרופדת. בשיטה האנדוסקופית, ניתן להוריד את החבישה למחרת היום - ולהתרחץ באופן חופשי. הוצאת התפרים נעשית לאחר שבוע עד שבועיים. למנותחים בשיטה האנדוסקופית אין לרוב צורך בטיפול פיזיותרפי או טיפול במסגרת ריפוי בעיסוק, הנדרשים יותר בשיטה הפתוחה.

התאוששות והחזרה לשגרה לאחר הניתוח: השיטה האנדוסקופית מאפשרת שימוש מלא ביד, תוך מספר ימים. דרגת העומס המותרת תלויה במידת הכאב הסובייקטיבית. השיטה הפתוחה מצריכה הגנה על אזור הניתוח, לתקופה ממושכת יותר.

לאור האמור, נראה כי השיטה האנדוסקופית עדיפה על פני השיטה הפתוחה?

לא בהכרח. קשה לומר מראש. ככלל, בטווח הארוך, שתי השיטות מביאות לתוצאה זהה.

אמנם בטווח המיידי השיטה האנדוסקופית מאפשרת חזרה מהירה יותר לפעילות - ואינה מצריכה טיפול שיקומי ממושך; והיא גם מתאימה יותר לאנשים שאינם יכולים להימנע משימוש ביד המנותחת (למשל: מפאת תפקידם, או בהיותם מרותקים לכיסא גלגלים או זקוקים לקביים); אבל, יש לזכור את החיסרון של הניתוח האנדוסקופי: נדרשת מומחיות גבוהה, כדי לבצע אותו כראוי.

בפועל, רק רופאים בודדים בארץ הינם בעלי ניסיון מספיק לביצוע הניתוח בשתי השיטות; ולפיכך, אין להחליט מראש איזה ניתוח עדיף למטופל. לשם הבחירה, על המטופל להתייעץ עם הרופא לגבי שיטת הניתוח העדיפה. אם הרופא איננו מומחה לשיטה האנדוסקופית, הוא בוודאי יעדיף את השיטה הפתוחה. חשוב לזכור כי אמון ברופא המנתח והיכולת לסמוך עליו - משפיעים מאוד על הצלחת הניתוח; ולפיכך, רצוי לאמץ את המלצות הרופא, גם במחיר שיקום ארוך יותר. אם בכל זאת, המטופל יעדיף ניתוח בשיטה אנדוסקופית, יש לוודא כי למנתח יש המיומנות והניסיון הנדרשים לניתוח בשיטה אנדוסקופית.

ד"ר אליהו אדר הוא מומחה לכירורגיה אורתופדית וטראומטולוגיה, מנהל לשעבר של מחלקה אורתופדית, מנהל מרפאה פרטית בחולון, מנתח בבית חולים אסותא.

סייעה בהכנת הכתבה: נגוהה שפרלינג, כתבת zap doctors.