הולדה בעוולה: התביעה נדחתה

בית המשפט המחוזי בחיפה דחה לאחרונה תביעת רשלנות רפואית, בגין "הולדה בעוולה", שהגישה בת 29 שנולדה עם תסמונת דאון, כשהיא סובלת מפיגור שכלי קשה.

בפסק הדין דנה השופטת שושנה שטמר בסירובה של הוועדה להפסקת הריון שבבית החולים "רוטשילד" בחיפה (היום "בני ציון"), להיעתר לבקשת אם התובעת, שהייתה אז בת 38 בהריון חמישי, לאפשר לה הפסקת הריון; בנוסף בדקה אם התרשלה הוועדה בכך שלא עקבה אחר ביצוע המלצתה לבדיקת מי שפיר, שהייתה עשויה לזהות מבעוד מועד את המחלה של הבת. בנוסף בחנה אם לתחנת "טיפת חלב" במקום מגוריה של האם, הייתה אחריות לעקוב אחרי המקרה.

לפי כתב התביעה, אם התובעת הגיעה לוועדה להפסקת הריון בהמשך להמלצה רפואית, אך שם התברר שגילה הוא 38 ולא 41 כפי שטענה, ועל כן בקשתה נדחתה. זאת משום שעל פי סעיף 316 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, הגיל שבו ניתן היה לאשר הפסקת הריון בשל גיל היה מעל גיל 40. בהמשך הופנתה האשה לבדיקת שקיפות עורפית על ידי אחות טיפת החלב, אך לא ביצעה אותה בפועל. לטענת האם, היא פנתה לבית החולים, אך זה סירב לבצע את הבדיקה, בנימוק שגילה גבוה מדי. למרות שאין תיעוד לכך, דברי האם נרשמו בכרטיס מעקב הריון בטיפת החלב שם הייתה מטופלת.

"נפלה בין הכיסאות"

כנגד בית החולים, הוועדה והמדינה, טענה התובעת, כי הוועדה התרשלה בכך שלא ביררה מהו הנזק הנפשי או הגופני לאם, שייגרם לה כתוצאה מלידת ילד נוסף, שכן היו לה כבר ארבעה ילדים ובעל זקן וחולה, ומצב נפשי זה היה יכול להוות עילה להפסקת ההריון. כמו כן התרשלה הוועדה בכך שהאם לא זומנה ליחידה להריון בסיכון גבוה בבית החולים לצורך בדיקת מי שפיר ולהמשך מעקב, ותחת זאת הוחזרה למרפאה במקום מגוריה עם המלצה להמשך טיפול ביחידה להריון בסיכון גבוה. כל זאת מבלי להסביר לאם, חסרת הידע וההשכלה, את חשיבות הבדיקה של מי השפיר. על בית החולים היה לצפות את האפשרות, שהאם "תיפול בין הכיסאות" ותחמיץ את המועד המאפשר הפסקת הריון.
כנגד המדינה, שהפעילה, כאמור, את התחנה של טיפת חלב, נטען כי עובדיה התרשלו, שכן בנסיבות הקיימות, חשוב היה להורות על ביצוע בדיקת מי שפיר מוקדם ככל הניתן. הרופאה בטיפת חלב הסתפקה בהפניית האם לבדיקת מי שפיר, מבלי להסביר לה את חשיבות הבדיקה ומבלי לקבוע מועד לביקורת חוזרת לבחינת תוצאות הבדיקה.

המדינה: "האחריות היא של האם"

הנתבעות טענו בתגובה שהנזק נגרם משום שהתובעת לא ביצעה את בדיקת מי השפיר כפי שהונחתה, וכי התרשלותה זו מנתקת את הקשר הסיבתי בין הנזק לבין מעשיהן או מחדליהן.

"הוועדה פעלה בסבירות ובהתאם לנהלים ולהנחיות שנהגו אז, בכך שסירבה לאשר את הפסקת ההריון, בכך שנתנה המלצות לאם להמשך ההריון (לערוך בדיקת מי שפיר) וכי לא היה זה מתפקידה לפקח על ביצוען על ידי האם", טענו הנתבעות בפסק הדין. כמו כן הוכחש כי האם פנתה אל בית החולים על מנת לבצע בדיקת מי שפיר וסירבו לה.

המדינה, כמפעילת התחנה של טיפת חלב טענה, כי רופאי התחנה ועובדיה פעלו בסבירות, שהאם היא זו שהתעלמה מההנחיות, לא הופיעה במועד להמשך ביקורת, וכי כאשר התייצבה, בהיותה כבר בסמוך לשליש האחרון של ההריון, היה זה מאוחר מדי לבצע בדיקות מי שפיר.

גם בהריון השישי, האם ויתרה על הבדיקה

לאחר בחינת חוות דעת רפואיות ועדויות, נדחתה התביעה. "כבר הבעתי דעתי, שהאם לא רצתה לעשות את הבירור של דקירת מי שפיר. היא רצתה להפסיק בזמנו את ההריון, אולם רצונה זה אין בו זהות לרצון לעבור את הבדיקה: מסקנתי הייתה שהיא לא התייצבה לעריכת הבדיקה; היא אף לא טרחה להגיע לטיפת חלב על מנת לברר אם יש אפשרות לערוך את הבדיקה. על הלך רוחה, ניתן ללמוד בדיעבד גם מהתנהלותה בהריון השישי, שאף בו לא הלכה לעשות בדיקת מי שפיר, על אף שנולדה לה כבר ילדה עם תסמונת דאון".

בואו לדבר על זה בפורום הריון ולידה - רשלנות רפואית.