הקרנות: לא קיבלה מידע ותפוצה

חולת גזזת שעברה כיילדה טיפול בקרינה מייננת תפוצה על ידי המדינה בסך כ-240 אלף שקל, מכיוון שלא קיבלה את כל המידע הדרוש על ההקרנות. כך קבע אתמול (א') בית המשפט המחוזי בנצרת.

התובעת, בת 69 ילידת מרוקו, עברה בהיותה בת 8, טיפול בקרינה שייתכן שיש קשר בינו לבין הגידולים מהם היא סובלת כיום. את הטיפול קיבלה כחלק מההכנות לעלייה לארץ. לימים, נתגלו בגולגולתה גידולים לא ממאירים מסוג מנינגיומה, שסיכנו את חייה. הגידול הראשון התגלה בשנת 2002, בעקבות תסמינים קשים של כאבי ראש, טשטוש ראייה וירידה בזיכרון. בהליך זה תבעה את מדינת ישראל בגין תוצאותיהם של גידולים אלה, שמקורם בטיפול שקיבלה, בגין אי ידועה על הסיכון הכרוך בטיפול זה ועל אפשרות הטיפול המקדים בו. התובעת פנתה לוועדות שעל פי החוק לפיצוי נפגעי גזזת התשנ"ד 1994, ונקבעו לה 88% נכות לצמיתות בגין ליקוייה שונים שמקורם בהקרנות ופוצתה בהתאם לחוק זה.

המדינה טענה: "כבר פיצינו"

המדינה טענה כי למרות קיומה של פסיקה בנושא זה, היא אינה מנועה לטעון כיום כי לא התרשלה בהפרת חובת הגילוי וביקשה להפוך את הדיון לדיון עקרוני, על מנת להפוך את הפסיקה הקיימת באופן תקדימי. הנתבעת הסתמכה על חוו"ד מומחים שלפיה, בניגוד לפסיקה הקיימת, אין מקום ליידע את המטופלים בסיכוני התחלואה, וכי בכל מקרה, יצאה המדינה ידי חובת הידוע בין כך ובין כך, אין לקבוע כי המדינה התרשלה ביחס לתובעת.

השופט בנימין ארבל ציין כי נושא פיצוי נפגעי גזזת, אף אם מיצו את זכויותיהם על פי חוק הגזזת, עמד לא אחת לבחינת בתי המשפט. בתי משפט אלה הגדירו את חובת המדינה כלפי הנפגעים, תוך קביעה כי מכיוון שהוראות החוק מונעות כפל פיצוי, מנועים נפגעי הגזזת לתבוע את המדינה בגין כל נזקיהם, הנובעים מהטיפול בקרינה מייננת כנגד מחלת הגזזת, פרט לנזקים הנובעים מאי יידועם אודות הסיכון המוגבר ללקות במחלות, הקשורות ישירות בטיפול שקיבלו.

השופט ארבל ציין כי לטעמו יש לפרש את פסיקת בתי המשפט בנושא כך, שבחירתה של המדינה שלא ליידע את קבוצת המוקרנים, מהווה משום התרשלות כלפיהם ושיקוליה של המדינה לעשות כן, היו שיקולים פטרנליסטיים פסולים, כי חובת הגילוי קיימת גם ביחסי מטפל ציבורי ביחס לקבוצה רחבה יותר של מטופלים, העומדים בסיכון קונקרטי מוגבר לחלות במחלה, עקב טיפול שקיבלו בעבר וכי זהו תקדים מחייב.

עוד נקבע כי בנסיבות המקרה המדינה התרשלה כלפי התובעת, בכך שלא מילאה כלפיה את חובתה ליידע אותה ולהתריע בפניה בדבר הקשר בין טיפולי ההקרנות שניתנו לה לבין הגידולים. במחדל זה, לא נהגה המדינה כמי שאמונה על שלומם ובריאותם של אזרחיה, באופן סביר. על המדינה היה לנקוט אמצעים סבירים וזמינים על מנת להבטיח ולוודא, כי מלוא המידע בדבר הסיכונים האורבים לתובעת שמקורם בקשר שבין ההקרנות לגידולים יהיה בידיעתה. כן הבהיר השופט כי הדרך הראויה להעברת מידע זה היא באמצעות הרופאים המטפלים, תוך נקיטת אמצעי וידוא, בקרה ומשוב על הטמעת תהליך העברת המידע של הרופאים המטפלים ומשם אל המטופלים.

לא אובחנה במשך שנים

עוד קבע השופט ארבל כי כתוצאה מחוסר הידיעה, לא אותרה מחלתה של התובעת במועד. אף לא ניתנה תשומת לב הולמת לתסמינים שונים מהם סבלה משך השנים, ושייתכן שהיה לזהותם כסימני ההתפתחות הגידולים, כתוצאה מכך הוארך משך סבלה של התובעת, והוגדלו נזקיה כתוצאה מן האבחון המאוחר. כן נגרמה פגיעה באוטונומיה שלה. על כל אלה, יש לפצותה בגין נזקים לא ממוניים (כאב וסבל), הנובעים מהתרשלות זו ומפגיעה באוטונומיה שלה, בסך 200 אלף שקל ובצרוף שכר טרחת עו"ד בסך 43 אלף שקל בצירוף ריבית והצמדה כחוק.

בואו לדבר על זה בפורום רשלנות רפואית.