נעל ראשונה: מסע גדול, צעד קטן

אחת השאלות השכיחות ביותר, המטרידות הורים לתינוקות (במיוחד: הורים לילד ראשון...) - היא באיזה גיל מומלץ לרכוש את זוג הנעליים הראשון ("נעלי צעד ראשון"). התשובה לכך פשוטה: כל עוד ההתפתחות הפיזית והמוטורית תקינה והילד התחיל לעשות את צעדיו הראשונים בסביבות גיל שנה - ניתן להמתין עם רכישת הנעליים מספר חודשים עד חצי שנה. בחלוף כחצי שנה, לאחר המועד שבו הילד עשה את צעדיו הראשונים - מומלץ לגשת לחנות ולרכוש את הזוג הראשון.

הקונצנזוס בקרב אנשי המקצוע העוסקים בתחום הוא כי יש לתת לילד להתחזק, לחזק את כפות הרגליים ולחוש את הרצפה, באופן בלתי אמצעי; ולכן, אין סיבה לרכוש נעליים מיד עם הצעדים הראשונים.

מובן שהכלל הזה תופס רק במקרים שבהם לא מדובר על הליכה במקומות מסוכנים (כמו מדרכה לוהטת ביום קיץ חם), אלא רק במקומות מוגנים כמו רצפת הבית. במצב תקין, רוב הילדים יתחילו ללכת בין גיל שנה לגיל 18 חודשים (שנה וחצי). לכן, אם הילד החל ללכת בגילאים אלה, נראה שההתפתחות שלו תקינה - ואין למהר לרכוש נעליים.

באיזה מצבים מומלץ לרכוש נעלי צעד ראשון, בשלב מוקדם יחסית?

ישנם ילדים הסובלים מבעיות חוסר יציבות וחוסר ביטחון בהליכה. בעיות אלה שכיחות, למשל, בקרב ילדים הסובלים מגמישות יתר במפרקים. במצבים אלה, ההמלצה היא לרכוש נעליים - עוד לפני שההליכה מתייצבת. זאת, מכיוון שהנעליים יכולות לסייע לילד לרכוש יציבות - ולשפר את המסלול ההתפתחותי התקין.

כך, לדוגמה: אם מדובר בילד בן שנה וחצי, המבצע ניסיונות הליכה, אך איננו מצליח ללכת בצורה סדירה, מבלי לייצב את עצמו בעזרת הידיים - בדרך כלל, ההמלצה תהיה לספק לו נעליים, על מנת לסייע לו לרכוש יציבות.

חשוב לציין שגם אם הילד איננו הולך בצורה תקינה בגיל שנה וחצי, עדיין לא צריך למהר לפסוק כי קיימת בעיה כזאת או אחרת. יחד עם זאת, הורים לילדים בני שנה וחצי, שעדיין אינם הולכים ללא סיוע - מומלץ כי יפנו עם הילדים שלהם, לבדיקת התפתחות אצל אורתופד ילדים, ליתר ביטחון.

כיצד יש להרגיל את הילד לנעול נעליים?

בשלב הראשון, מומלץ לנעול את הנעליים משך שעה עד שעתיים ביום בלבד, על מנת שהילד יתרגל לתחושה. יש לנעול את הנעליים בשעות שבהן הילד פעיל יחסית וכשהוא נמצא זמן רב במצב עמידה.

הורים רבים לילדים שהתקשו בהליכה, מדווחים כי זמן קצר לאחר שהחלו לנעול נעליים (שעתיים ביום) - ניכר שיפור משמעותי, ברמת היציבה ובמרחק ההליכה. לאחר שההליכה מתייצבת באמצעות הנעליים ובעיית חוסר הביטחון בהליכה נפתרת, ההליכה הופכת לטבע שני - והיציבות תישמר גם כשהילד ילך יחף.

לאחר שהילד מתרגל לנעליים (ובמובן מסוים שוכח מקיומן...) - ניתן להשאיר את הנעליים על הרגליים, למשך זמן רב יותר. עם זאת, חשוב לזכור שכדאי לאפשר לילד להתרוצץ בסביבה בטוחה כשהוא יחף; וכי אין צורך ואף לא מומלץ להשאיר את הנעליים על הרגליים לאורך כל שעות הפעילות. הליכה ברגל יחפה נחשבת בריאה מאוד לרגליים המתפתחות - ולכן יש לאזן בין משך הזמן שבו הילד הולך בנעליים, למשך הזמן שבו הוא הולך יחף.

כיצד מתאימים את הנעל הראשונה?

שאלה שכיחה נוספת, שהורים לילדים - בדגש על הורים לילד ראשון - שואלים: כיצד מתאימים את הנעל הראשונה? בנושא הזה, לא מדובר ב"תורה מסיני": הנעל הראשונה לא צריכה להיות קשה או נוקשה מדי; וגם לא רכה מדי. ה"סוד" הוא לבחור לילד נעליים שהיינו רוצים לנעול בעצמנו. הנעל צריכה להיות קלה יחסית ופשוט להגן על הרגל.

במצבים מסוימים, יהיה צורך להתאים לילד נעליים מיוחדות, המתאימות לפתולוגיות ספציפיות. כך, למשל: ישנן נעליים הנקראות "נעלי ציר ישר", המתאימות עבור ילדים הסובלים מסטיות משמעותיות של כפות הרגליים כלפי פנים או כלפי חוץ. לרוב, מצבים אלה מאובחנים בתקופת הינקות - אך ישנם מקרים שנותרים בלתי מאובחנים, המתגלים רק לאחר תחילת ניסיונות ההליכה.

האם נעל בלתי מתאימה עלולה לגרום לבעיות?

בניגוד אלינו, המבוגרים, שעשויים לסבול מבעיות גב, כתוצאה מנעילת נעליים בלתי מתאימות - בילדים קטנים, לא קיימת סכנה כזו. בהחלט יתכנו כאבים, אם הנעל איננה מתאימה לילד, אך לרוב מדובר בכאבים מקומיים בכפות הרגליים, שהינם תוצאה של נעל קטנה מדי, הלוחצת על הרגל.

אם הילד מבטא סבל, בתגובה לנעילת הנעליים - ומבקש להוריד אותן תוך זמן קצר, יש לבדוק האם הוא סובל מאדמומיות או מרגישות למגע, בנקודות הלחץ. ילדים קטנים מתקשים למקד את התלונות שלהם - ולכן צריך לשים לב האם כאשר הילד נועל נעליים, הוא מבקש (למשל) שירימו אותו על הידיים, בתדירות גבוהה יותר, בהשוואה לשעות שבהן הוא הולך יחף. במקרה שהילד מבקש "על הידיים" בשעה שהוא נועל נעליים, תופעה זו עלולה להיות תוצאה של נעליים קטנות מדי - לוחצות ומכאיבות.

באיזה מצבים מומלץ לפנות לבדיקת אורתופד ילדים?

להלן מספר מצבים, המצדיקים פנייה לאורתופד ילדים, לצורך אבחון בעיות הליכה:

סטייה משמעותית של כפות הרגליים, כלפי חוץ או כלפי פנים - כפי שציינו, במצב שבו כף הרגל קשתית מאוד ופונה כלפי חוץ או פנים, בזווית לא תקינה, ניתן להתאים לילד "נעלי ציר ישר", שנראות כמו נעליים הפוכות. במקרים שבהם הבעיה לא אובחנה במהלך הינקות, המצב יבלוט מאוד בתחילת ההליכה.

צליעה - ילד שצולע באופן מובחן, צריך להגיע ללא דיחוי לאורתופד ילדים, לבדיקת הליכה. באופן כללי, אם הילד לא מצליח לרכוש יציבות בהליכה מספר חודשים לאחר הצעד הראשון - הרי שמומלץ לגשת איתו לבדיקה אצל אורתופד ילדים.

כפות רגליים שטוחות - כפות רגליים שטוחות הן בעיה המאובחנת לרוב בגיל שנתיים עד שלוש, אם כי ישנם ילדים שניתן לזהות אצלם את הבעיה כבר בתחילת ההליכה, בגיל שנה עד שנה וחצי. בעיה זו באה לידי ביטוי בהתעקמות של הנעליים בהליכה. בהחלט ייתכן שהתעקמות הנעליים היא תוצאה של נעליים גדולות מדי, שבהן כפות הרגליים נעות בחופשיות רבה מדי, אך בכל מקרה - מצב זה מצדיק בדיקה אצל אורתופד ילדים, על מנת לשלול פתולוגיה כזו או אחרת. כל מנח בלתי תקין של כפות הרגליים מצדיק פנייה לאורתופד ילדים. במקרים רבים, הפתרון לבעיות אלה פשוט - ומבוסס על התאמת מדרסים אורתופדיים או רכישת נעליים מיוחדות, המאפשרות לפצות על הסטייה של מנח כף הרגל.

תלונות על כאבים - תלונות על כאבים בשלב התחלת ההליכה, מצדיקות פנייה לבירור אצל אורתופד ילדים. ישנו מגוון רחב ביותר של גורמים, העשויים להוביל להתפתחות כאבים בזמן ההליכה, החל מנעליים לא מתאימות, דרך בעיות שרירים ודלקות מפרקים וכלה בבעיות שכלל אינן קשורות להליכה עצמה. אורתופד ילדים מסוגל לבצע בחינה אובייקטיבית ולהבחין בין בעיות מפרקים, בעיות שרירים, בעיות מערכתיות וכו'.

מהם כאבי גדילה?

כאבי גדילה הם כאבים המופיעים מדי פעם (ולא מדי יום ביומו), ללא כל סיבה ברורה שניתן להניח עליה את האצבע. הכאבים מופיעים "יש מאין" - וחולפים באופן עצמוני, ללא כל טיפול. מדובר בכאבים שלא ניתן למקד אותם באופן מדויק. לרוב, למעשה, ההורה לא יוכל לספר לרופא המטפל באיזה חלק של הרגל הכאבים מופיעים. כשהורה מגיע לאורתופד, עם ילד בגיל תחילת ההליכה המתלונן על כאבים - קודם כל, יהיה על הרופא לבדוק האם קיימת אדמומיות ברגליים, האם קיימת נפיחות, האם הילד סובל מחום מערכתי או מקומי והאם הכאבים חולפים לאחר עיסוי והרגעת הילד.

מה יש לעשות, במקרה שהכאבים אינם חולפים?

קיימים מקרים שבהם ההמלצה הינה להתקדם בבירור - ולגשת עם הילד לביצוע בדיקות דימות ובדיקות דם. בין היתר, מדובר במקרים הבאים: מצבים שבהם הכאבים אינם חולפים והתלונות נותרות יציבות (או אף הולכות ומתגברות, לאורך הזמן); הכאבים מופיעים באופן יומיומי; ובעיקר: במקרים שבהם ניתן לזהות הגבלה בתנועת המפרק - ולמקם את הכאבים, בצורה מדויקת יחסית.

בבדיקות הדם, נחפש סימנים לדלקת או עדות למחלה מטבולית או זיהומית כלשהי; וכן נחפש סמנים לתהליכים גידוליים.

במקרים שבהם בדיקות הדם יעלו חרס - ולא נמצא עדות לפתולוגיה בבדיקת הרנטגן הבסיסית, ייתכן שיומלץ להורים לפנות עם הילד לבדיקת MRI. זאת, כמובן, כל עוד התסמינים ממשיכים וההתרשמות הקלינית אכן מצדיקה בדיקת MRI.

אם יש עדיין קושי למקם את הבעיה באופן מדויק, ייתכן שבמקום MRI - יומלץ לבצע בדיקת מיפוי עצמות. חשוב לציין שמדובר במקרים חריגים ונדירים בלבד. ברוב המוחלט של המקרים, מתברר כי מדובר בכאבי שרירים, נעליים בלתי מתאימות או תסמינים של עייפות בלבד. השאיפה היא שלא לפספס את המקרים הבודדים - שבהם מקור הכאבים בפתולוגיה, שיש לטפל בה.

לסיכום: רוב הילדים יתחילו ללכת בסביבות גיל שנה עד 18 חודשים. ילדים שעדיין אינם הולכים ביציבות יחסית, לאחר גיל שנה וחצי, ילדים הסובלים מצליעה, מכאבים או ממנח או מבנה לא תקין של כפות הרגליים - מומלץ כי יגשו לבדיקה אצל אורתופד ילדים, לשלילת או אבחון בעיות רפואיות הדורשות טיפול.

ד"ר ליונל קופליוביץ' הוא מנהל מרפאת אורתופדיית ילדים, במרכז הרפואי "מעייני הישועה".

סייע בהכנת הכתבה: עודד פשטצקי, כתב Zap Doctors.