קרע רצועה צולבת קדמית: מדריך

הרצועה הצולבת הקדמית (ACL - Anterior Cruciate ligament) הינה בעלת חשיבות בעיקר אצל אנשים פעילים בספורט - מכיוון שהיא תורמת תרומה מכרעת לתנועה יציבה וחלקה של הברך, מונעת תחושת אי-יציבות ומעידות של הברך ותורמת להגנה על הסחוס של המפרק ועל הסהרונים (מניסקוסים).

תרומת הרצועה הצולבת הקדמית ליציבות הברך מתבטאת באופן הברור ביותר, בעת פעילויות הכוללות שינויי כיוון חדים, בעת עצירה פתאומית ובעת נחיתות (כפי שמתבצע תדיר במקצועות כדור ובאתלטיקה).

מהי שכיחות הפציעות ברצועה הצולבת הקדמית? כיצד הפציעה ברצועה באה לידי ביטוי?

בארצות הברית יש כ-200 אלף מקרי קרע רצועה צולבת קדמית מידי שנה. ייתכן כי יש עוד מקרים רבים, אשר אינם מופיעים במערכות תיעוד רפואיות. בדרך כלל, קרע של הרצועה מתבטא בתחושת רעש או קרע פנימי, המופיע בעת עצירה מהירה או נחיתה. במרבית המקרים, קרע ברצועה הצולבת הקדמית - מוביל לנפיחות מהירה במפרק הברך, כאב עז בברך, קריסה של הספורטאי למשטח וחוסר יכולת להמשיך את העיסוק בספורט. על פי רוב, יהיה קושי אף בהליכה בשלבים הראשונים והדבר יתבטא בצליעה. במקרה כזה, חשוב לפנות בהקדם לאבחון רפואי מתאים.

מתי כדאי לעבור ניתוח? מתי אפשר להסתפק בשיקום - ללא ניתוח?

על סמך מחקרים נרחבים, אשר בוצעו לאורך השנים, מקובל כיום לומר כי בקרב ספורטאים צעירים - העוסקים בפעילות עם שינויי כיוון ושינויי מהירות חדים - ניתוח לשחזור הרצועה הצולבת הקדמית, מוביל במרבית המקרים לתוצאות טובות יותר, עם סיכון מופחת לפגיעות נוספות בברך. זאת, בהשוואה לניסיונות טיפול שאינו טיפול ניתוחי.

עם זאת, יש לזכור כי במקרים מסוימים - ניתן להציע טיפול לא-ניתוחי. כך, למשל: במקרים בהם מדובר באנשים עם דרגת פעילות גופנית נמוכה יחסית, אנשים בעשור החמישי ואילך - אשר אינם עוסקים בפעילות עם שינויי כיוון חדים, מקרים בהם מדובר בקרעים חלקיים ברצועה, המאפשרים שמירת יציבות יחסית של הברך, או אנשים עם גורמי סיכון רבים לעבור ניתוח (מחלות כרוניות קשות, חוסר יכולת - מסיבות כלשהן - לבצע את תהליך השיקום הממושך לאחר הניתוח וכו').

לכן, טרם המלצה על ניתוח, יילקחו בחשבון כלל הגורמים - הן חומרת הפציעה והן המאפיינים של המטופל - על מנת לקבל החלטה, אם רצוי לבצע התערבות ניתוחית או שמא עדיף להסתפק במעקב, ללא ניתוח; וביצוע פיזיותרפיה וחיזוק השרירים ובקרת היציבות - כשלב טיפולי ראשון.

מה מתבצע בניתוח?

על פי רוב, ניתוח לשחזור הרצועה הצולבת הקדמית - מתבצע בטכניקה העושה שימוש בגיד הנלקח מאזור הברך המנותחת. הגידים הנפוצים ביותר, בעזרתם מתבצע שחזור הרצועה, הינם: חלקו המרכזי של גיד הפיקה; או גידי מיתר - הנמצאים אחורית לברך.

במקרים מסוימים, ניתן אף לעשות שימוש בשתל גיד הנלקח מתורם, אשר מגיע מבנק רקמה ועובר תהליך חיטוי והכנה של הגיד. כך, הגיד מושתל בתוך הברך - בטכניקה ארתרוסקופית ומועבר באותו "נתיב", בו הייתה ממוקמת הרצועה הצולבת המקורית אשר נקרעה, תוך כדי העברתו בתעלות זעירות בתוך עצם השוק ועצם הירך.

מטרת ניתוח שחזור רצועה צולבת קדמית היא כי לאחר שיקום (מספר חודשים עד כשנה) - השתל יהווה תחליף לרצועה הצולבת אשר נקרעה; ויאפשר למנותח לשוב לפעילות הכוללת שינויי כיוון חדים, עם תחושת יציבות וביטחון בתנועות הברך.

בנוסף, הניתוח נועד לאפשר יציבות של הברך - באופן שימנע פגיעות נוספות בסחוס ובסהרונים (מניסקוסים), אשר עלולות להיגרם אם הברך אינה יציבה והמטופל סובל ממעידות חוזרות.

מה מועד הניתוח המיטבי?

במרבית המקרים, מועד הניתוח המיטבי יהיה כאשר חלפו מספר שבועות מהפציעה (4 עד 12 שבועות), מכיוון שבמועד כזה הנפיחות של הברך כבר אינה ניכרת ואין חום מקומי של המפרק.

מחקרים הראו כי ניתוח במועד מוקדם מאוד לאחר הפציעה, כאשר יש נפיחות ניכרת וחום מקומי - עלול לסכן את המטופל, בהיווצרות של הידבקויות לאחר הניתוח. זהו מצב בלתי רצוי בעליל.

מה קורה במסגרת תהליך השיקום, לאחר הניתוח?

חשוב להבין כי ניתוח לשחזור רצועה צולבת קדמית - מוצלח ומדויק ככל שיהיה - מהווה רק שלב ראשון בתהליך ההחלמה. השלב הבא הוא השלב הממושך, האורך בין חצי שנה לשנה, אשר במהלכו מתרחשים בתוך מפרק הברך תהליכים ביולוגיים, המאפשרים לשתל הרצועה להתחבר לעצם הירך ולעצם השוק, להתעטף ברקמה חיונית אשר אליה מתחברים כלי דם וקצות עצבים זעירים וכן לעבור שינויים נוספים - עד אשר השתל מקבל צורה בוגרת וחזקה, לאחר כמעט שנה מהניתוח.

במקביל, יש צורך לחזק את שרירי הברך והירך. בתהליך הממושך הזה, חשוב מאוד לבצע תהליך שיקומי - אשר בו לא יתבצעו תרגילים, העלולים לפגוע בשתל הרצועה. מצד שני, חיוני להתקדם בחיזוק שרירי הברך והירך.

תהליך זה מחייב שיתוף פעולה מיטבי, בין הרופא המנתח - לבין הפיזיותרפיסט המשקם והמאמן של הספורטאי. עבודת צוות כזו היא הבסיס לתהליך מוצלח, אשר בסופו ניתן לצפות במרבית המקרים לחזרה לספורט מלא.

כמו כן, חשוב לדעת כי במקרים אשר בהם יהיה צורך לבצע תוך כדי הניתוח גם תפירה של קרע מניסקוס או טיפול בפגיעות נוספות, ייתכנו שינויים בפרוטוקול התהליך השיקומי. הרופא המנתח חייב להבהיר את השינויים הללו לצוות השיקום - על מנת להשיג את התוצאה הרצויה: חזרה מיטבית לספורט, בסוף התהליך - עם סיכון נמוך ככל האפשר לפציעה חוזרת בברך המנותחת.

לסיכום: נפצעתם בברך בעת פעילות ספורטיבית? יש לפנות בהקדם לאבחון. במקרה שמדובר בקרע ברצועה הצולבת הקדמית, קרוב לוודאי שיש צורך לעבור ניתוח. מומלץ לבצע את הניתוח במהלך חלון הזדמנויות קצר - 4-12 שבועות לאחר הפציעה. ניתוח במועד ותהליך שיקום איכותי - יאפשרו לכם לחזור לפעילות ספורטיבית.

ד''ר יפתח חצרוני הוא מומחה בכירורגיה אורתופדית; מנהל השירות לפציעות ספורט וכירורגיה ארתרוסקופית במרכז הרפואי "מאיר" וחבר המשלחת הרפואית של ישראל למשחקים האולימפיים: לונדון 2012, ריו 2016.