בימ"ש: רף גבוה יותר לרופא הסביר

מהו הסטנדרט הרפואי שיש לדרוש "מהרופא הסביר"? האם יש לקבל את העמדה לפיה אילוצי המערכת והמציאות בשטח מכתיבים את הסטנדרט של הטיפול הרפואי, או שמא, יש מקום להציב רף גבוה יותר של רפואה?

שאלה זו נידונה השבוע בבית משפט השלום בבאר שבע בתביעת נזיקין שעניינה רשלנות רפואית, שהוגשה נגד בית החולים סורוקה. התובע טען כי נפל בשנת 2000 בעת שחזר מעבודתו והגיע למיון בסורוקה. בתעודת השחרור של התובע מבית החולים, החתומה על ידי מתמחה לקראת קבלת תואר מומחה באורטופדיה נכתב בין היתר כי "בצילום אין עדות לשבר או פריקה, הסתיידות". בדיעבד התברר, שאבחנה זו הייתה שגויה, שכן לאמיתו של דבר, התובע אובחן כסובל מנקיעה אחורית של כתף שמאל ועבר, כחודש אחרי התאונה, ניתוח בהרדמה כללית בו תוקן הליקוי שנגרם בנפילה.

עילתה של התביעה היא אותה אבחנה שגויה על פיה נטען כי הרופא בחדר המיון יכול וצריך היה, בהתבסס על צילומי הרנטגן שנעשו, לאבחן שבפניו נקיעה אחורית של הכתף, והיה עליו להציע טיפול מיידי.

כבוד השופט ישעיהו טישלר פסק כי בית החולים סורוקה התרשל בכך שקבע ביום 23.6.00 "שאין לראות שבר או פריקה". לדבריו "אין לקבל טענה של מוסד רפואי, כאילו המגבלות הטבעיות הקשורות בתפקודו של רופא זוטר הן חלק מאילוצי המערכת ושצריך להשלים איתן. קיימת צפייה סבירה, שגם אם רופא זוטר טעה, המעטפת המגוננת עליו והמבקרת את עבודתו, תדע לתקן טעות בתוך זמן סביר. פשוט הוא בעיני, שהציפייה שצילומי רנטגן יפוענחו באופן נכון, היא צפייה סבירה".

מאידך, קבע השופט כי לא התקיים קשר סיבתי בין רשלנותו של בית החולים לבין מרבית נזקו הנטען של התובע. לתובע, בכל זאת, נגרם נזק יחסית מצומצם, המתבטא בסבל מיותר שנגרם לו בתקופה של חודש. שאר נזקו הנטען של התובע, אינו נובע מרשלנותו של בית החולים. כיוון שמדובר בנזק שאינו ממון שנגרם בתקופת זמן מוגדרת בלבד קשה להעריכו. על כן פסק כי הפיצוי הראוי על כאב וסבל זמני שכזה הוא בגבולות 10,000 ¤.

בנסיבות העניין, כשעיקר התביעה נדחה, וגם בהתחשב בכך, שהתובע האריך את הדיון שלא לצורך לא נפסקו לתובע הוצאות.

בואו לדבר על זה בפורום רשלנות רפואית.