חוק החולה הנוטה למות לא מיושם

סקר ישראלי חדש מצא כי בישראל לא מיישמים את חוק החולה הנוטה למות שחוקק בשנת 2005. לפי החוק, חולים סופניים שנותרו להם 6 חודשים להמשיך לחיות, זכאים להחליט מבעוד מועד על טיפול רפואי, להימנע מקבלת טיפול רפואי ולהפסיק מתן טיפול רפואי שכבר החל. מטרת החוק היא לאזן בין קדושת החיים, לבין רצונו של אדם ואיכות החיים בימיו האחרונים.

לפי הסקר, שבוצע על ידי פרופ' בן קורן, מנהל מכון הקרינה במרכז הרפואי איכילוב ופרופ' שי וקסלר, מומחה ברפואת ילדים והפרעות אכילה בבית חולים הדסה הר הצופים, רק כרבע מהרופאים (26%) ידעו כי האחריות להצגת חוק החולה הנוטה למות למטופל מוטלת עליהם. רק 28% מהרופאים הבינו שהחוק מופעל כאשר הזמן המשוער לחולה הוא 6 חודשים לחיות. לדברי 88% מהרופאים הם לא הציגו את החוק בפני החולים כתוצאה מחוסר זמן.

חוק החולה הנוטה למות מפרט את זכויות החולה שיש לו עד כשישה חודשים לחיות, לפי הערכות הרופא הבכיר שאחראי לטיפול בו. החוק מרחיב את הזכות לסרב או להסכים לטיפול, על ידי כך שהוא מאפשר לאדם להביע רצונו מראש לגבי טיפול רפואי עתידי בו, אם וכאשר ייקבע שהוא חולה הנוטה למות.

הסקר בוצע בקרב 100 רופאים ישראלים בבתי חולים בישראל, והתפרסם לאחרונה בכתב עת American Journal of Clinical Oncology. מאה הרופאים שענו על הסקר התבקשו לענות בין היתר על השאלות הבאות; האם הרופא מציג בפני המטופל את קיום החוק ומיידע אותו על זכותו החוקית שלא להאריך את חייו?

אם לרופא יש את הידע הנדרש להבנת החוק על השלכותיו והמשמעויות הכוללות בו? ואם הרופא אינו מיישם את החוק, מה הגורם שמונע ממנו לעשות זאת?

לגבי השאלה מדוע הם אינם מעלים בפני המטופל את החוק, 88% מהרופאים ענו שזאת כתוצאה מחוסר זמן. בנוסף לנתונים שעלו מהסקר, סיפרו הרופאים כי מרביתם נמנעים מלנהל את השיחה על החוק כתוצאה מחוסר נוחות ונעימות, זאת על אף שהחוק דורש אחרת מהם.

לדברי פרופ' קורן, "מדובר בחוק נאור ומתקדם שחשוב ליישמו במערכת הבריאות, אבל בפועל אין אכיפה שלו בארץ. יש צורך לעשות הסברה בקרב הממסד הרפואי על היתרונות של ניהול שיחות בסוף החיים עם החולה ומשפחתו שכן מדובר בתהליך מזכך שלעתים רבות מאפשר פרידה נאותה ושלווה יותר של החולה ממשפחתו ומהעולם".