חיסון פסיכולוגי נגד טילים

המציאות הישראלית מאלצת גם את החוקרים בתחום פסיכולוגיית הילדים לחשוב על פתרונות יצירתיים, וכך נוצרה התוכנית בית ספרית לחיסון פסיכולוגי, אשר נוסתה בהצלחה אחרי מבצע "צוק איתן". תוצאות התכנית יוצגו בכנס מיוחד של מרכז אדלר לחקר ההתפתחות והפסיכופתולוגיה של הילד באוניברסיטת תל אביב, שייערך מחר (ה') וידון השפעת המצב הביטחוני על תושבי הדרום.

ככלל, ההנחה היא שיש קשר ישיר בין חשיפה של ילדים לאלימות פוליטית להשפעתה של האלימות הזאת על סיכוייהם לפתח שורה של תסמינים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים הכוללים דיכאון, חרדה, פאניקה, פוביה, התנהגות תוקפנית ומצוקה כללית. בניגוד לאמונה זו, מסבירה פרופ' מישל סלואן מבית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב שלאמונה הזאת אין ביסוס מחקרי.

"ההנחה הבסיסית של כל מחקר כזה היא שיש קורלציה ישירה בין חומרת האירועים לחומרת ההשפעה הפסיכולוגית על הילדים", מסבירה פרופ' סלואן, "אבל זה לא מצב בפועל. כך, למשל, במהלך האינתיפאדה השנייה חקרתי את השפעתה על ילדים ישראלים ופלסטינים, ובמקום עקומה ישרה מצאתי עקומת פעמון: חשיפה נמוכה לאלימות פוליטית מגבירה את ההשפעה הפסיכולוגית, ואילו חשיפה גבוהה יותר דווקא מחלישה את ההשפעה על הילד".

אילו ילדים יפתחו חסינות?

לאור הממצאים אלו הניחה פרופ' סלואן שישנם גורמים שממתנים את הקשר בין חשיפה לאלימות להשפעה. "לאורך זמן הילדים מפתחים חסינות לאירועים ומוצאים אסטרטגיות התמודדות, אלא שלא כל הילדים מצליחים בכך במידה שווה. לדוגמה, ילד עם דימוי עצמי גבוה יפתח חסינות טוב יותר מילד עם דימוי עצמי נמוך, אפילו אם שני הילדים נחשפו לאותה אלימות ממש". פרופ' סלואן זיהתה שלושה גורמים ממתנים שכונו "גורמי עמידות"; יכולת לגייס תמיכה חברתית, דימוי עצמי ותחושת מסוגלות עצמית. "ברגע שהצלחנו לבודד את גורמי העמידות החלטנו לחזק אותם באמצעות תכנית התערבות יעילה, מעין 'חיסון פסיכולוגי', על מנת למתן את הקשר בין החשיפה לאלימות להשפעות הפסיכולוגיות הקשות".

מיד עם תום מבצע צוק איתן העבירה פרופ' סלואן מספר שאלונים ל-494 ילדים בני 14-19 מאזור הדרום. שאלונים אלו כללו שאלון דמוגרפי, שאלון חשיפה לאלימות פוליטית, שאלון של סטטוס פסיכולוגי-פסיכיאטרי, וכן שאלון הבודק את שלושת גורמי העמידות, שפרופ' סלואן ביקשה להעצים באמצעות תוכנית בית ספרית. "הרעיון היה למקסם את גורמי העמידות באמצעות התערבות פסיכולוגית רחבת היקף. כשמדובר באסונות טבע או במלחמות, אין לנו את הלוקסוס לטפל בכל ילד וילדה. אנחנו רוצים לעזור להרבה מאוד ילדים בזמן קצר ובעלות נמוכה, והדרך הטובה ביותר לעשות את זה היא דרך בית הספר". לשם כך, פרופ' סלואן וצוותה הכשירו מחנכים להעביר לתלמידים שלהם משחקים המחזקים את האינטראקציה בין הילדים ואת האינטראקציה של הילדים עם המורים, ובכך מחזקים את היכולת של הילד לגייס תמיכה חברתית מהסביבה, את הדימוי העצמי של הילד ואת תפיסת המסוגלות העצמית שלו.

הילדים חולקו לשתי קבוצות דומות מבחינה מספרית וגם מבחינה גילאית, סוציואקונומית, מגדרית וכדומה. קבוצה אחת קיבלה את תכנית ההתערבות ואילו הקבוצה האחרת שימשה כקבוצת ביקורת. התוצאות היו מפתיעות; "קבוצת ההתערבות הראתה עלייה חדה ומובהקת בדימוי העצמי, במסוגלות העצמית וביכולת של הילדים לגייס תמיכה רגשית ונפשית, בעיקר מבית הספר", אומרת פרופ' סלואן. "ואילו בקבוצת הביקורת מצאנו דווקא ירידה בכל שלושת הפרמטרים. אפשר להבין את הירידה הזאת כמעין אכזבה, אולי לא מודעת, של הילדים מכך שהם לא הצליחו לגייס את כל התמיכה שהם היו זקוקים לה אחרי הטראומה".

חיזוקם של גורמי העמידות הללו הביאה לשיפור משמעותי במצבם הנפשי של הילדים. בסך הכל, הילדים בקבוצת ההתערבות הראו ירידה של 50% בהצגת סימפטומים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים של דיכאון, חרדה, פאניקה, פוביה, התנהגות תוקפנית ומצוקה כללית. "המחקר שלנו מדגיש את המרכזיות של בית הספר במתן מענה יעיל ורחב היקף בעתות משבר כמו מלחמה. לצערי אנחנו לא יכולנו לחזור לאותם ילדים ולערוך בדיקת מעקב, כך שאנחנו לא יכולים לומר בוודאות שהילדים האלה יהיו יותר חסינים אם וכאשר תהיה מלחמה נוספת, אבל אנחנו יודעים שההתערבות שלנו חיזקה אותם משמעותית בהתמודדות עם מאורעות 'צוק איתן'. בנוסף, המחנכים שעברו את ההכשרה שלנו רכשו כלים להתמודד עם טראומות דומות בעתיד".

בואו לדבר על זה בפורום פסיכולוגיה קלינית של הילד והמתבגר.