מלחמה ביולוגית בדלקת מפרקים

דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis)) היא המחלה הריאומטית הדלקתית השכיחה ביותר, הפוגעת בכ-1% מכלל האוכלוסייה. שיעור החולים נראה נמוך כביכול, אך יש לזכור כי רק בישראל כ-70,000 אנשים לוקים במחלה - מספר לא מבוטל כלל ועיקר, לאור תוצאותיה הקשות של מחלה זו.

המחלה יכולה לפגוע בכל טווח הגילאים החל מילדות וכלה בגיל המבוגר, אולם היא שכיחה מאוד בקבוצת הגילאים 30-50, במיוחד בקרב נשים בהן שכיחות המחלה היא פי 3 מאשר בגברים.

המחלה בעלת ספקטרום פגיעה נרחב כמעט בכל מפרקי הגוף. בנוסף לכך עלולה המחלה לפגוע גם במערכות אחרות כמו עור, עיניים, לב וריאות כלי דם ועצבים.

דלקת מפרקים זו היא על רקע אוטואימוני, הווה אומר, מחלה בה הגוף נלחם כנגד עצמו כאשר הסיבות לתחילת תהליך זה אינן ברורות. בעבר הועלו תיאוריות רבות בקשר לתחילת המחלה הכוללות זיהומים, מצבי לחץ, שינויים הורמונאליים ועוד, כאשר במקרים רבים המחלה מתפרצת זמן קצר (כ-4-6 שבועות) לאחר הלידה.

הסימפטומים העיקריים האופייניים למחלה הם נפיחות מפרקים נרחבת והופעת נוקשות וקושי בתפקוד בעיקר בשעות הבוקר או לאחר מנוחה. נפיחות המפרקים כוללת מספר רב של מפרקים בכל הגוף, אך אופיינית בעיקר פגיעה בפרקי הידיים הקטנים, כפות הרגליים, ברכיים ומרפקים. יחד עם הנפיחות יש גם כאב ניכר ולעיתים תופעות של חום מקומי ואודם על פני המפרקים, כמו גם חום סיסטמי שיכול להגיע עד 38 מעלות ללא סימני זיהום נילווה.

הפגיעה במחלה היא בדרך כלל סימטרית, דהיינו משני צידי הגוף באופן מקביל. צורת פגיעה זו מבדילה את המחלה מדלקות מפרקים אחרות. נוקשות הבוקר היא כאמור קשה, יכולה להימשך אף שעות ארוכות וניתן להקל עליה בדרך כלל על ידי פעילות גופנית.

פרט לסימפטומים של כאבים ונפיחות, יש במחלה זו נזק מפרקי של ממש. מחקרים עדכניים שפורסמו בשנים האחרונות הראו כי עיקר הנזק המפרקי מתרחש בשנה הראשונה לאחר פרוץ המחלה. נזק זה גורם ל"כרסום" במפרקים המוביל בעקבותיו לעיוותים קשים ובלתי הפיכים. תהליך של שינויים בלתי הפיכים במפרקים - כבר בשלבים מוקדמים של המחלה - משאיר לנו "חלון הזדמנויות" צר המחייב הן אבחון מהיר ומוקדם והן טיפול מוקדם ואגרסיבי.

הטיפול המקובל בדלקת המפרקים כולל כבר בשלבי המחלה הראשונים מתן תרופות נוגדות דלקת המהוות למעשה תרופות המשנות את מהלך המחלה, ונקראות DMARDs. על תכשירים אלה נמנים מטוטרקסט, ערבה, סאלאזופירין, פלקווניל ועוד. תרופות אלה עוזרות באחוז לא מבוטל של החולים, אך בוודאי לא בכולם והפוטנציאל שלהן למנוע נזקים במפרקים הוא מוגבל.

העשור האחרון התברך בחידושים רבים בתחום הריאומטולוגיה, שהעיקרי בהם הוא גילוי התכשירים הביולוגיים השונים לטיפול במחלה. תכשירים אלה הם חלבונים המופקים מתאים חיים ותפקידם להילחם בצורה מדויקת ב"חלבונים הרעים" הנמצאים בגוף ואשר גורמים לדלקת.

בין התכשירים הנמצאים כיום בסל התרופות ישנה קבוצת נוגדי ה-TNF, עליהם נמנים הרמיקייד, אנברל ויומירה ותכשיר נוגדי תאי B - מבטרה. תכשירים ביולוגיים נוספים המיועדים להכללה בסל הם תרופת הסימפוני, המהווה גם היא נוגדת TNF; האורנסיה - העובדת במנגנון ייחודי של עיכוב כפול של הלימפוציטים מסוג T; והאקטמרה, העובדת במנגנון של עיכוב הציטוקין הדלקתי אינטרלאוקין 6.

יתרונם של התכשירים הביולוגים השונים הוא ביכולתם להאט באופן בולט את התקדמות התהליך הדלקתי ולשפר באופן דרמטי הן את הסימפטומים הקליניים והן את סימני הדלקת הבאים לידי ביטוי בבדיקות הדם.

העובדה שיש בידינו תרופות העובדות במנגנונים ביולוגיים שונים זה מזה נותנת לנו את האופציה להילחם במחלה בצורה יעילה ולנסות את התרופות השונות בהתאם לחומרת המחלה ולתגובה הקלינית הצפויה.

אין ספק ששימוש מוקדם ומושכל בתכשירים אלה גורם לשינוי פני המחלה, משפר את איכות חיי החולים ומחזיר אותם לתפקוד בצורה מהירה ויעילה. חשוב לזכור כי חלק גדול מהחולים הן נשים בגיל צעיר שעבורן המחלה מהווה בעיה רצינית של התמודדות בחיי היום יום.

למרות עלותם הגבוהה של תרופות אלה, חשוב לזכור כי החזרת החולים למעגל העבודה ולתפקוד בבית ובחברה שווה יותר הן מבחינה כלכלית והן מבחינה ערכית, וכי ההשקעה של המדינה בכסף בהכנסת כל התכשירים לסל התרופות משתלמת בסופו של התהליך.

פרופ' משה טישלר הוא מנהל מחלקה פנימית ב', בית חולים "אסף הרופא".

בואו לדבר על זה בפורום דלקות מפרקים.