מחלות מפרקים: תלונות ותסמינים

מקצוע הריאומטולוגיה הנו אחד מהמקצועות שעדיין מבוססים בעיקר על קבלת אנמנזה מלאה מהחולה ובדיקה גופנית מדוקדקת. הקפדה וביצוע מלא של אלה יאפשרו, בחלק גדול מן המקרים, להגיע לאבחון מדויק ללא צורך בבדיקות מעבדה. בדיקות העזר המעבדתיות השונות ושימוש באמצעי הדמיה כגון צילומי רנטגן (כולל בדיקות טומוגרפיה ממוחשבת), מיפוי עצמות, בדיקת תהודה מגנטית (MRI) ובדיקות אחרות, חשובות אף הן מאחר שהן עוזרות לאשש את האבחנה הקלינית הראשונית. יש מחלות ריאומטיות שבהן האבחנה מתבססת אך ורק על הבדיקה הגופנית ותלונות החולה, בעוד כל בדיקות המעבדה (כולל אמצעי ההדמיה השונים) תקינות. מכאן שלא תמיד יש התאמה בין חומרת המחלה לבין תוצאותיהן של בדיקות המעבדה. המחלה יכולה להיות קשה ובדיקות המעבדה תקינות לחלוטין ולהפך.

לשמיעת תולדות המחלה (אנמנזה) ותלונות החולה יש חשיבות מרובה. לעתים ניתן לקבוע אבחנה ודאית רק על סמך נתונים אלו. הרופא הפיקח יודע להקשיב בתשומת לב ובסבלנות לסיפור המחלה המלא. מובן שעליו לשאול את החולה, במידת הצורך, שאלות מכוונות בקשר למחלתו, היכולות לתרום מידע נוסף ולעזור בקביעת האבחנה. מאחר שחלק מהמחלות מערבות מספר מערכות נוסף על הפגיעה במערכת השרירים והשלד, האנמנזה חייבת לכלול גם תלונות ותסמינים שמקורם בליקוי תפקודי במערכות האחרות. הפגיעה במערכת אחרת יכולה להיות הגורם להופעת דלקת המפרקים. לדוגמה, דלקת מפרקים יכולה להתחיל לאחר זיהום בדרכי השתן או במערכת העיכול, וחולים הסובלים ממחלת העור ספחת (Psoriasis) יכולים לפתח במרוצת הזמן דלקת מפרקים ייחודית. על הרופא להציג לחולה גם שאלות באשר לעיסוקו ומוצאו, שכן יש מחלות האופייניות למוצא אתני או לעיסוקים מסוימים. לדוגמה: קדחת ים תיכונית (FMF - Familial Mediterranean Fever) פוגעת בעיקר ביהודים לא אשכנזים, ועובדים החשופים לחומרים כימיים מסוימים, כגון דבקים וממיסים אורגניים, יכולים ללקות במחלת הסקלרודרמה. חשוב לשאול גם בקשר למחלות מפרקים במשפחה, מאחר שיש מחלות מפרקים המופיעות בשכיחות גבוהה יותר אצל בני משפחה בעלי מבנה גנטי מסוים, שאותו ניתן לקבוע בנקל. לדוגמה, כאשר אב המשפחה לוקה בקשחת השלד (Ankylosing Spondylitis), הסיכוי של אחד מילדיו שהנם נשאים של הגן HLA - B27 לחלות במחלה יהיה גבוה פי 90 מאשר סיכוייהם של אלו שאינם נשאים של גן זה.

בקרב האוכלוסייה הכללית שכיחות גם מחלות מטבוליות כגון מחלת הסוכרת ואחרות, שהלוקים בהן סובלים ממחלות עצם ומדלקות מפרקים בשכיחות יתר בהשוואה לאוכלוסייה הבריאה. גיל החולה חשוב גם הוא מאחר שיש מחלות מפרקים המופיעות רק לאחר גיל מסוים או כאלו שלא סביר שיופיעו לאחר גיל מסוים. שני המינים יכולים להיפגע בכל המחלות הריאומטיות, אבל יש מחלות השכיחות יותר באחד מהמינים ואחרות שבהן השכיחות בשני המינים זהה.

כאב. כאב מפרקי, ובלועזית ארתרלגיה (Arthralgia), הוא התסמין העיקרי והחשוב ביותר. הסיבות להופעת הכאב המפרקי רבות, והחולה מתקשה לעתים להצביע על מיקומו המדויק. הוא אינו יכול להבדיל אם מקור הכאב הוא בעיה בתוך המפרק עצמו או באחת הרקמות שבסביבתו (גיד, רצועה, שריר או בורסה). הגירוי שנוצר עקב הפגיעה במפרק, שנחשב לאיבר פנימי, מועבר על ידי סיבי עצבים לאזור מיוחד בקליפת המוח, ושם הוא מתורגם לתחושת כאב. אזור זה קטן הרבה יותר ומפותח פחות מהאזור האחר בקליפת המוח, המתרגם את הגירויים שמעבירים סיבי עצב המגיעים מאיברים חיצוניים, כגון רקמת העור. כתוצאה מההבדל בין אזורי המוח הללו, אנו יכולים להצביע בעיניים עצומות ובדיוק מרבי על מיקומו של פצע בעור, ולעומת זאת אין ביכולתנו למקם במדויק את מקום הפגיעה באיבר פנימי, כגון מפרק, לב, מעי וכדומה.

הכאב אינו ממוקם בהכרח אך ורק באזור המפרק, אלא יכול להקרין (להפציע) למקומות מרוחקים ואפילו להופיע רק או בעיקר בהם. לדוגמה: כאב שנגרם עקב בעיה בעמוד השדרה הצווארי יכול להיות מורגש לאורך הזרוע והאמה של יד אחת או שתיים, כאב שנגרם עקב בעיה במפרק הכתף יכול להפציע לזרוע, וכאב שמקורו במפרק הירך יכול להיות מורגש בעיקר בירך עצמה.

חשוב לדעת אם פעילות גופנית גורמת להקלת הכאב או להחמרתו, מאחר שיש מחלות מפרקים שבהן באופן טיפוסי הכאב מוחמר בעת פעילות גופנית לעומת מחלות אחרות שבהן פעילות גופנית מפחיתה את עוצמת הכאב.

נוקשות מפרק. נוקשות המפרק (Stiffness) היא תלונה אופיינית של חלק גדול מהחולים. הנוקשות יכולה להיות מורגשת רק במפרק הנגוע או להיות כללית ולערב את כל המפרקים ומערכת השלד. חולים הסובלים ממחלות דלקתיות מתלוננים בדרך כלל על נוקשות בוקר, הנמשכת לעתים מספר שעות. לרוב, ככל שהמחלה קשה ופעילה יותר כן ממושכת יותר נוקשות הבוקר. רוב החולים ידווחו על בעיה זאת מבלי שיישאלו עליה באופן מכוון. לעומת זאת, חולים הסובלים ממחלת מפרקים שאיננה דלקתית, כגון אוסטאוארתריטיס, ידווחו על נוקשות בוקר המורגשת רק במפרקים הנגועים ונמשכת זמן קצר יחסית - דקות ספורות עד חצי שעה. ברוב המקרים של מחלת האוסטאוארתריטיס הבעיה היא במפרקי הברכיים או הירכיים, והיא יכולה להופיע לא רק לאחר קימה משנת הלילה אלא גם לאחר ישיבה ממושכת לצורך צפייה בסרט או בתכנית טלוויזיה.

עייפות והרגשה כללית לא טובה. עייפות והרגשה כללית רעה הן תלונות האופייניות למחלות מפרקים דלקתיות, ולעתים הן המטרידות ביותר את החולה. החולה מדווח כי אינו מסוגל לבצע גם מטלות פשוטות שקודם לכן ביצע ללא כל בעיה. הוא מתעייף בקלות וחייב לנוח אפילו לאחר מאמץ קל. לעתים מופיעות תופעות כגון חום לא גבוה וירידה במשקל. חלק מהחולים אף יסבלו מחרדה או דיכאון עקב אי-הוודאות בנוגע להשלכות העתידיות של מחלת המפרקים, ובעיקר בכל הקשור ליכולתם לשמר את מקום העבודה והפרנסה, את המשך התפקוד במשפחה ובחברה וכדומה.

חולשה. החולשה, שהיא תלונה חשובה ביותר, יכולה להיגרם עקב פגיעה בשרירים. החולה ידווח כי אינו מסוגל לעלות או לרדת במדרגות או אפילו לקום מכיסא מבלי להיעזר בידיו. כאשר החולשה היא בשרירי הירך, ובעיקר בשריר הארבע-ראשי, החולה ידווח על תופעה של 'בריחת הברך' - הברך מאבדת מיציבותה בזמן הליכה, זאת כתוצאה מהפגיעה בשריר זה שתפקידו לעזור בשמירה על יציבות מפרק הברך. 'בריחת הברך' יכולה להיגרם גם כתוצאה מהיחלשות או קרע של רצועות הברך, שתפקידן לשמור על יציבות המפרק. החולשה יכולה להופיע גם כתסמין כללי של מחלת המפרקים, וללא פגיעה ממשית בשרירים.

נפיחות ועיוותים של מפרקים. לעתים כבר בפגישה הראשונה עם הרופא ידווח החולה על תופעות של נפיחות במפרק או על עיוותו (דפורמציה). הנפיחות יכולה להיות קבועה או זמנית, ולחלוף תוך שעות, ימים או שבועות. היא יכולה לערב מפרק בודד או מספר מפרקים. החולה אינו יכול לדעת אם הנפיחות נגרמת עקב הצטברות נוזל בחלל המפרק או עקב פגיעה במבנים הסמוכים למפרק כגון רקמות רכות, בורסות, גידים וכדומה. רק בדיקת גופנית תוכל לקבוע בוודאות את מיקומה המדויק של הנפיחות. גם העיוותים (דפורמציות) יכולים להיות קבועים או זמניים ולהיגרם עקב סיבות שונות.

הבדיקה הגופנית חייבת להיות בראש ובראשונה בדיקה כוללנית ומקיפה של כל מערכות הגוף, שכן גם מערכות נוספות, כגון לב, ריאות, כליות, עור ואחרות, יכולות כאמור להיפגע בסוגים השונים של דלקות המפרקים.

מטרתה העיקרית של הבדיקה היא לאשש את קיומם של ממצאים המעידים על דלקת במפרק אחד או יותר ולבדוק אם יש הגבלות בטווחי התנועה של המפרקים ושל עמוד השדרה (במקרים של חשד למעורבות עמוד השדרה בדלקת המפרקים). נוסף על כך חשוב לבדוק את תקינותם של כל המבנים שמסביב למפרקים כגון גידים, רצועות ושרירים.

דלקת במפרק מכונה ארתריטיס (Arthritis). היא יכולה, כאמור, לפגוע במספר משתנה של מפרקים: מצב שבו הדלקת מערבת מפרק בודד נקרא מונוארתריטיס (Monoarthritis); מצב שבו הדלקת מערבת מספר קטן של מפרקים (עד ארבעה) נקרא אוליגוארתריטיס (Oligoarthritis) או פאוסיארתריטיס (Pauciarthritis); מצב שבו מעורבים יותר מארבעה מפרקים נקרא פוליארתריטיס (Polyarthritis).

חשוב לדעת אם המפרקים הפגועים הם מפרקים קטנים (כגון מפרקי האצבעות או הבהונות) או מפרקים גדולים (כגון כתף, ברך או ירך). נוסף כל כך יש חשיבות גם לצורת העירוב - אם היא סימטרית (פוגעת באותם מפרקים של שתי הגפיים) או אינה סימטרית. מחלות מפרקים אחדות פוגעות בעיקר במפרקי הגפיים התחתונות המרוחקים ביותר מהגו (כגון בהונות הרגליים) או במפרקים המרוחקים של הגפיים העליונות (כגון המפרקים המרוחקים של האצבעות). יש גם מחלות שממעטות מאוד לפגוע במפרקים קריבניים (קרובים למרכז הגוף) של הגפיים (כגון מפרקי הכתפיים והירכיים). דוגמה למחלה שאינה מערבת את המפרקים הקריבניים היא מחלת הצינית (Gout).

ביטוייה האופייניים של דלקת הנגרמת מכל סיבה שהיא (ולאו דווקא במפרקים) הם כאב, חום מקומי, נפיחות, אודם והגבלה בתנועתיות. רק לעתים נדירות יימצאו כל הסימנים הללו במפרק המודלק. לפיכך יש להיעזר במהלך בדיקת המפרקים גם בחיפוש אחר ממצאים נוספים, כגון רגישות במישוש קו המפרק או כאבים המופיעים בעת הנעת המפרק, ובעיקר כאשר הם מופיעים רק בסוף טווחי התנועה התקינים שלו. בדיקה אמינה ומקיפה הכרחית לאישוש האבחנה.

מתוך: "מחלות ריאומטיות", שאול סוקניק. הוצאת מאגנס - רפואה. 240 עמ'. מחיר מומלץ: 89 ש"ח.

למידע נוסף על הספר - לחצו כאן.

בואו לדבר על זה בפורום דלקות מפרקים.