פיברומיאלגיה: עייפות הגוף והנפש

פיברומיאלגיה היא מחלת המפרקים השנייה בשכיחותה לאחר אוסטאוארתריטיס. השם שניתן למחלה זאת לאחרונה על ידי האקדמיה ללשון הוא 'דאבת השרירים'. מאפיינים אותה כאבים כרוניים של הרקמות הרכות, כגון שרירים, גידים ורצועות, ופחות של המפרקים עצמם. למעשה אין כל עדות לקיום תהליך דלקתי כלשהו במפרקים, והתוצאות של כל בדיקות המעבדה וצילומי הרנטגן תקינות. החולים נראים בריאים, ואין סיבה נראית לעין להופעת הכאב. יש חוקרים הסבורים שמדובר בתסמונת בעלת רקע נפשי. התסמונת תוארה לראשונה במאה התשע עשרה, וכיום יש מדדים מוסכמים לאבחונה. בעבר כונתה פיברוסיטיס, מאחר שסברו בטעות כי מדובר בתהליך דלקתי.

התסמונת נפוצה פי עשרה ויותר אצל נשים, וברוב המקרים היא מופיעה בין גיל 20 לגיל 55, אם כי תוארה גם אצל ילדים, אצל מבוגרים יותר ואף אצל קשישים. שכיחותה עולה עם הגיל: בגיל 20 השכיחות באוכלוסייה היא 2%--4%. קרוב ל-50% מהחולים מדווחים על טראומה, כגון תאונת דרכים, מחלת חום חריפה או סטרס נפשי, שקדמו להופעת התסמינים הראשונים.

התסמין העיקרי הוא כאב מפושט בשרירי הגו והגפיים. הכאב לרוב ממושך וקבוע, אם כי עוצמתו עשויה להשתנות. החולים לרוב מתקשים להצביע על מיקומו המדויק של הכאב או להבחין אם הוא נובע מבעיה שרירית או מפרקית. לעתים החולים מדווחים על נפיחות של המפרקים אף על פי שבבדיקה גופנית לא נצפית נפיחות או הגבלה בתנועתיות המפרקים. הכאב לרוב מושפע ממצב נפשי, ועשוי להתגבר במצבי לחץ או אף בשינויי מזג אוויר. סיבת הכאב אינה ברורה. משערים שקיים ליקוי כלשהו במערכת העצבים המרכזית, האחראית להעברת הגירויים החשמליים למוח, ושם הם מיתרגמים לתחושת כאב. ייתכן ששינויים הורמונליים או אחרים משנים את סף הכאב באופן שגירויים קלים, שבדרך כלל אינם מעוררים כאב, הופכים להיות גירויים מכאיבים. תלונות של נמלול או צריבה של הגפיים ושל עייפות קיצונית נפוצות מאוד. תלונות שכיחות נוספות הן: כאבי בטן ושינויים בהרגלי היציאות (תלונות האופייניות גם לתסמונת המעי הרגיז), צריבה, דחיפות או תכיפות במתן שתן, כאבי ראש בעלי אופי של מיגרנה, שינויים במצב הרוח, דיכאון, הפרעות
בתפקוד המיני, יובש בפה ובריריות ועוד.

רוב החולים סובלים מהפרעות שינה. הם מתקשים להירדם או מתעוררים משנתם פעמים רבות עקב הכאבים. יש תחושה של עייפות תמידית, המורגשת בעיקר בעת היקיצה בבוקר. רוב החולים מדווחים על שינה האורכת לא יותר משלוש עד חמש שעות בממוצע בלילה. אבחון ודאי של התסמונת מבוסס על מדדים קליניים בלבד. שני המדדים החשובים ביותר הם: (א) כאב כרוני בשלד ובשרירים הנמשך יותר משלושה חודשים ומערב גם את חלקו העליון וגם את חלקו התחתון של הגוף; (ב) הפקת כאב בלחיצה של אצבע הבודק על 'נקודות כאב' - נקודות מסוימות ומוסכמות הנמצאות על הגו והגפיים (לא על המפרקים עצמם אלא רק בסביבתם). אבחון ודאי של התסמונת מחייב הפקת הכאב לפחות ב-11 מתוך 18 נקודות הכאב שאותן יש לבדוק לפי המדדים המקובלים לאבחון.

ניתן להפיק כאב על ידי לחץ של אצבע הבודק אצל כל אדם, גם אם אינו חולה בפיברומיאלגיה. הופעת הכאב תלויה כמובן בעוצמת הלחץ המופעל על הנקודה הנבדקת על ידי אצבע הרופא הבודק. מצאו כי הלחץ שיש להפעיל לצורך בדיקת הכאב הוא של כ-4 ק"ג על סנטימטר מרובע. לחץ עד לעוצמה זו אינו גורם לכאב אצל אדם בריא. הבודק משתמש לרוב באגודלו כדי להפיק את הלחץ, ולומד באמצעות תרגול להפיק את עוצמת הלחץ הנכונה. נוסף על הבדיקה הידנית ניתן לבדוק את עוצמת הכאב גם באופן אובייקטיבי, בעזרת מכשיר פשוט הנקרא דולורימטר - מד כאב (dolor פירושו כאב).

בדיקות במעבדת שינה מראות כי שנתם של החולים שטחית והם אינם מסוגלים להגיע לשלב של שינה עמוקה. כאמור, כל בדיקות המעבדה וההדמייה האחרות תקינות.

נוסף על תסמונת הפיברומיאלגיה, המופיעה כמחלה נפרדת ועל כן קרויה גם פיברומיאלגיה ראשונית, היא מופיעה גם אצל חלק לא מבוטל של חולים הסובלים ממחלות אוטואימוניות שונות, כגון דלקת מפרקים שיגרונתית, זאבת אדמנתית, תסמונת שיגרן ואחרות.

תסמונת הפיברומיאלגיה דומה בתסמיניה למספר תסמונות אחרות של כאב, כגון תסמונת התשישות הכרונית (מחלת ה'יאפים'), תסמונת בתר-חבלתית (Post Traumatic Syndrome) ואחרות. על סמך המדדים המקובלים לאבחון כל אחת מהתסמונות הללו ניתן לעתים לאבחן את אותו חולה כסובל משתיים מן התסמונות הללו או אפילו משלושתן. הסיבה לכך היא כמובן היעדר ידע מספיק על גורמי התסמונות הללו וחוסר הייחודיות של התסמינים.

אין טיפול תרופתי יעיל למחלה, ובהתאם לכך מספרן של התרופות המומלצות לשימוש הוא רב.

יש חולים המביעים חשש כי המחלה תגרום לפגיעה עתידית קשה במפרקים או בשרירים וכתוצאה מכך לנכות. לפיכך השלב הראשון והחשוב בטיפול הוא להרגיע את החולה ולהבטיח לו כי המחלה אינה מתקדמת ואינה גורמת לנזק קבוע למפרקים או לשרירים או לנכות גופנית. יש לעודד פעילות גופנית כדי למנוע נזק לשרירים ולמפרקים כתוצאה מאי-הפעלתם. חשוב להסביר לחולה כי הפעילות הגופנית עלולה לגרום לעתים להחמרה זמנית בכאבים, ולכן מומלץ להתחיל בפעילות מתונה ולהגדיל את עוצמתה באופן אטי ומבוקר. טיפולים פיזיותרפיים, כולל הידרותרפיה (טיפולים פיזיותרפיים הניתנים במים), מפחיתים כאב ומומלצים גם הם. טיפול בדיקור על ידי מחטים (אקופונקטורה) לא הוכח כיעיל ברוב המחקרים.

לא ארחיב בנוגע לטיפול תרופתי. כיום נמצאות בשימוש תרופות רבות המשתייכות לקבוצת התרופות הניתנות גם לחולים הסובלים מדיכאון, כגון אלטרול (Elatrol), אלטרולט (Elatrolet), ציפרלקס (Cipralex), פלו?ט?ין (Flutine), סימבלטה (Cymbalta) ועוד.

מתוך: "מחלות ריאומטיות", שאול סוקניק. הוצאת מאגנס - רפואה. 240 עמ'. מחיר מומלץ: 89 ש"ח.

למידע נוסף על הספר - לחצו כאן.

בואו לדבר על זה בפורום פיברומיאלגיה.