שחפת: מחלה שלא עברה מן העולם

מרגריט, גיבורת הרומן ה"גברת עם הקמליות", היא כנראה אחת הנשים המפורסמות ביותר שנפטרו ממחלת השחפת. הרומן בין יצאנית הצמרת, מרגריט, לבין דיומא הבן, סופר בורגני, נרקם על רקע חיי הלילה של פריז במאה ה-19. פרט לביקורת החברתית הנוקבת על דחייתה של יצאנית הצמרת על ידי משפחתו של הצעיר, מדובר בספר גם על מחלת השחפת. אותה מחלה, שקטלה מיליוני אנשים בעולם ונחשבת גם היום לאחד מגורמי התמותה המובילים בעולם.

עד כה מתו משחפת כ-200 מיליון איש, והיא עדיין נחשבת למחלה המדבקת ביותר בעולם - 9 מיליון מקרים מתגלים כל שנה ו-2 מיליון איש מתים מהמחלה מדי שנה.

משרד הבריאות מדווח כי בישראל חלה ירידה בשנים האחרונות במספר חולי השחפת החדשים המאובחנים, זאת כתוצאה מהצלחת התוכנית הלאומית למיגור השחפת.

משנת 1997 מופעלת בישראל התכנית הלאומית למיגור השחפת על ידי המחלקה לשחפת ואיידס בשיתוף ארבע קופות החולים. זאת, באמצעות מרכזים לטיפול ולאבחון שחפת (מלש"חים) ומחלקת השחפת בשמואל הרופא, ובפיקוח לשכות הבריאות.

במהלך שנת 2009 דווח למחלקה לשחפת ואיידס בישראל על 346 חולי שחפת חדשים, בשיעור היארעות ארצי של 4.6 ל-100 אלף תושבים. מרבית החולים החדשים (85%) נולדו מחוץ לישראל, בעיקר במדינות אנדמיות למחלת השחפת. בקרב ילידי ישראל, שיעור החולים החדשים הוא 0.68 ל-100 אלף תושבים, נתון המעיד על מיגור השחפת בקרב קבוצה זו (מיגור מוגדר כשיעור הנמוך מחולה אחד ל-100 אלף).

המגמה בישראל מנוגדת למגמה העולמית: לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי, מספר מקרי השחפת בעולם נמצא בעלייה. בשנת 2009 חלו בשחפת 9.4 מיליון איש, בעיקר בדרום מזרח אסיה, באפריקה ובאזור הפסיפי המערבי.

מחלת השחפת, או TB בלועזית, נגרמת על ידי חיידק המיקובקטריה טוברקולוזיס. "החיידק מועבר מאדם לאדם דרך האוויר ופוגע באיברים שונים: שני שלישים מפגיעות החיידק הן בריאות ושליש מהפגיעות הן באיברים אחרים בגוף כגון: מוח, כליות, עצמות ועמוד שדרה", אומר ד"ר משה ליג'י, מומחה למחלות ריאה ומנהל רפואי בליגה למניעת מחלות ריאה בתל אביב.

חיידק השחפת תוקף בעיקר אנשים שמערכת החיסון שלהם חלשה, והיא אינה יכולה להילחם כנגד החיידק; הכוונה לתינוקות וילדים צעירים, קשישים, אנשים הנגועים בווירוס H.I.V, חולי סרטן ומושתלי איברים, אשר טופלו באמצעות תרופות מדכאות מערכת חיסון.

סימני השחפת תלויים במקום בגוף בו החיידק מתפתח ובדרך כלל זה מתרחש בריאות, אומר ד"ר ליג'י. "שחפת ריאות עלולה לגרום לשיעול טורדני וממושך, של למעלה משבועיים, כאבים בבית החזה ולעיתים שיעול עם גניחת דם או כיח. המחלה מלווה פעמים רבות בתסמינים ממושכים של חולשה או עייפות, איבוד משקל, חוסר תיאבון, צמרמורת, חום והזעות לילה".

השחפת מועברת דרך האוויר מאדם לאדם, על ידי אנשים שחולים בשחפת פעילה. ההדבקה מתרחשת כאשר האדם שחולה בשחפת ריאות או הגרון משתעל ואנשים שבקרבתו עלולים לנשום את החיידקים באוויר אל ריאותיהם. ד"ר ליג'י מדגיש כי "ההדבקה מתרחשת כאשר החשיפה לאדם חולה היא ממושכת, ולכן אנשים הסובלים משחפת בריאות עלולים להדביק בעיקר בני משפחה וחברים לעבודה. שחפת באיברי גוף אחרים כגון איברי בטן אינה מדבקת".

"החולה יכול להקטין את סיכון ההדבקה בכך שיכסה את פיו בכל פעם שהוא משתעל או מתעטש על ידי שימוש בממחטות נייר. גם את הליחה עליו לירוק לתוך ממחטה ולזרוק אותה לפח", מסביר ד"ר ליג'י, "אין צורך בשימוש במסכות בקרבת החולה אם נשמרות הנחיות הנ"ל".

בנוסף לכך, מומלץ לאוורר את הבית, על מנת שהאוויר יסולק החוצה. החיידקים של השחפת נשארים בחיים במשך שעתיים לאחר שנפלטו לאוויר, לאחר מכן הם לא מדבקים. לא מומלץ להיות במגע עם החולה בשלושת השבועות הראשונים של הטיפול.

זיהום בשחפת מאובחן על ידי שילוב של מספר בדיקות אומר ד"ר ליג'י, "בדיקת החולה, מידע מהחולה האם היה במגע עם חולה שחפת אחר, צילומי חזה והזרקת טסט עורי של טוברקולין לעור באזור האמה. לאחר ההזרקה בודקים הרופאים אחרי יומיים שלושה האם יש תגובה לטסט. הטסט נמצא חיובי כאשר מופיעה גבשושית, בגודל של מחק עיפרון. בנוסף נעשה צילום חזה ובדיקת כיח במקרים שקיים שיעול. יבוצעו גם בדיקות דם ושתן לבדוק הימצאות של חיידק השחפת".

לדברי ד"ר ליג'י, "חלק גדול מהאנשים שנדבקו בחיידק לא יחלו במחלה. לעומת זאת, אנשים אשר להם מערכת חיסונית חלשה עלולים לחלות בה. לאנשים שנדבקו ואינם חולים במחלה יהיו תסמינים של המחלה וצילום החזה שלהם יהיה תקין, ולכן הם גם אינם מפזרים חיידקי שחפת. עם זאת המחלה עלולה להתלקח בעתיד ולכן עליהם לקבל טיפול מונע".

אבחון המחלה והטיפול בה מבוצעים בישראל בתשעה מרכזי אבחון וטיפול בשחפת (מלש"ח) שממוקמים ברחבי הארץ. בכל מרכז ישנם רופאים ואחיות המומחים לטיפול בשחפת וסיבוכיה.

בשנת 1993, ארגון הבריאות העולמי הגדיר את השחפת כמצב חירום וגם בישראל הוחלט להפעיל בשנת 1997 תוכנית לאומית למיגור המחלה באמצעות אותם תשעה מלש"חים. ההחלה התקבלה על רקע העלייה ממדינות חבר העמים ואתיופיה בתחילת שנות ה-90. לאחר פירוק ברה"מ, גם הטיפול בשחפת "התפרק" באופן מוסדי ולא היה מרוכז ומסודר. התחלואה משחפת במדינות חבר העמים עלתה בעקבות כך, ובעקבות גורמים נלווים כגון בעיית האלכוהוליזם. התוכנית הלאומית בישראל הביאה להפחתה במקרים חדשים של שחפת.

ד"ר ליג'י: "חולי שחפת זקוקים לשילוב של כמה סוגי אנטיביוטיקה למשך שישה חודשים לפחות, מאחר שתהליך חיסול החיידקים הוא איטי. נטילה של כמה תרופות תסייע בחיסול החיידקים ועשויה להביא במרבית המקרים לריפוי מלא".

"חולי שחפת ריאות או גרון מדבקים בתחילת הטיפול, ולכן הם יורחקו מבני משפחתם ומהעבודה לכמה שבועות, עד אשר יפסיקו להיות מדבקים. לאחר מכן הם יכולים לחזור לשגרת חייהם הרגילה ולהמשיך בטיפול".

הסכנה העיקרית היא בהפסקת הטיפול טרם סיומו או בטיפול שאינו רציף. ד"ר ליג'י מסביר כי "חולים אלו עלולים לפתח עמידות לתרופות ויהיה מאוד קשה למגר כך את המחלה". לכן הטיפול בחולי שחפת בישראל מבוצע באמצעות טיפול בהשגחה ישירה של אותם תשעה מלש"חים. עובד מערכת הבריאות מוודא שהחולה אכן נוטל את התרופות על ידי קביעת מפגש בבית, בעבודה של החולה או במרפאה, במהלכו ייטול החולה את התרופות לנגד עיניו של המשגיח.

"אנשים שסיימו טיפול יהיו במעקב של שנתיים מרגע סיום הטיפול", אומר ד"ר ליג'י ומוסיף כי "המחלה חוזרת לעיתים נדירות מאוד. שיעורי התמותה מממנה הם 10% ומרבית הנפטרים ממנה הם חולים מסובכים או חולים שאבחון המחלה בהם היה מאוחר".

כאשר הטיפול האנטיביוטי אינו רציף וסדיר, חיידקי השחפת עלולים לפתח עמידות לטיפול התרופתי. מצב בו החיידק מפתח יציבות נגד כמה תרופות הוא מסוכן מאוד ונקרא שחפת מרובת יציבות - M.D.R TB. "במקרים אלו הטיפול ממושך בהרבה יותר ונעשה בתרופות אנטיביוטיות משורה שנייה, שאינן יעילות כמו תרופות מהשורה הראשונה ועלולות לגרום ליותר תופעות לוואי", אומר ד"ר ליג'י.

הטיפול המונע נעשה באמצעות תרופה שנקראת איזוני אזיד או לחלופין תרופה נוספת שנקראת ריפמפין. מטרת הטיפול המונע היא חיסול חיידקי שחפת חיים הנמצאים בגוף ואינם פעילים. הטיפול אורך תשעה חודשים, והוא מגן מפני התפתחות של המחלה בעתיד.

"יש לציין כי אדם יכול להידבק בשחפת ולהיות ללא סימני המחלה שנים רבות. אך אם באותו אדם יופיע דיכוי של המערכת החיסונית, אותם חיידקי שחפת רדומים עלולים להפוך להיות פעילים", מציין ד"ר ליג'י.

ישנו גם חיסון נגד שחפת B.C.G, שמבוצע בילודים בארצות מוכות שחפת. בישראל החיסון ניתן לכל הילודים עד 1982, אולם מאז שכיחות המחלה פחתה והשימוש בחיסון הוכח כמיותר.

אחת מקבוצות החולים בהם נרשמה עלייה בתחלואה בשנת 2009 היא המהגרים מאריתריאה ומסודן. משרד הבריאות בשיתוף עם המלש"חים פעול לאיתור וצמצום התחלואה ביצוע צילום חזה לכל מבקשי המקלט המגיעים למתקן הכליאה סהרונים בקציעות. מבקשי המקלט המאובחנים כחולים מטופלים במהלך תקופת המאסר, ומשוחררים לקהילה רק לאחר שהגיעו למצב שאיננו מדבק.

לשאלה האם יש חשש לעלייה בתחלואה משחפת בישראל בעקבות המהגרים הלא חוקיים מאריתריאה וסודן, שמגיעים לישראל דרך גבול מצרים, משיב ד"ר ליג'י כי למרות שאותם מהגרים לא חוקיים מגיעים ממדינה בעלת שיעור מחלה גבוה, אין לכך כרגע ביטוי בישראל. אין ממצאים שמצביעים על עלייה בתחלואה, וייתכן כי חלק מההסבר הוא שמרבית המהגרים חיים בחברה סגורה ונמצאים במגע בינם לבין עצמם.

ד"ר ליג'י אומר כי מחקרים חדשים מבוצעים כל הזמן, בעיקר לבחינת הקשר בין מערכת החיסון לבין חיידקי השחפת. זאת מאחר ששם גלום הפוטנציאל הגדול לתחלואה וגם לריפוי.

המחקרים בודקים שאלות כגון האם פגיעה של חיידקי שחפת בתאים מסוימים בגוף היא זו שגורמת למחלה? שהרי אם נדע אילו תאים נפגעים בתהליך המחלה, אולי נוכל לייצר תרופות טובות יותר למיגורה. כמו כן, נבדקת השאלה האם יש תרופות מסוימות הניתנות למושתלי איברים וגורמות לדיכוי המערכת החיסונית שלהם, וכתוצאה מכך לשחפת?
מחקר חדש מצא כי תרופות אנטי דלקתיות מסוג TNF (לטיפול בדלקות מפרקים או דלקת בדרכי העיכול), מגבירות את הסיכון לתחלואה בשחפת (בתנאי שהחולה נדבק בשחפת ומקנן אצלו חיידק רדום). בשל ממצאים אלה מומלץ לאותם חולים טיפול מניעתי לשחפת.

בואו לדבר על זה בפורום מחלות זיהומיות.