אוסטיאופורוזיס: הקשר למסת הגוף
גוף רזה הוא שאיפתה של כמעט כל אישה בכל גיל. אבל מתברר שכאשר מסתכלים על מחלת האוסטיאופורוזיס, שמביאה להידלדלות העצמות, דווקא לנשים מלאות יש יתרון
אחת המחלות השכיחות בקרב נשים היא אוסטיאופורוזיס הידלדלות העצם. ישנם לא מעט גורמים המשפיעים על מחלת האוסטיאופורוזיס, לרבות גיל, העדר פעילות גופנית, עור בהיר, מחסור בסידן בילדות ובגיל ההתבגרות, מחסור בוויטמין D, שימוש בסמים וצריכה מוגברת של אלכוהול, טבק וקפאין.
גם המין הוא גורם סיכון לאוסטיאופורוזיס - נשים נוטות לאבד יותר ממסת העצם בתקופת גיל המעבר לעומת גברים, ועל כן שברים שכיחים יותר בקרב נשים מאשר בקרב גברים. ככל שגיל המעבר מתחיל מוקדם, כך עולה הסיכון שהאישה תסבול מאוסטיאופורוזיס.
אחד הדברים שהתבררו כגורם סיכון למחלה הוא מבנה גוף אנשים רזים, בעלי עצמות דקות, נוטים לחלות יותר מאשר בעלי גוף מלא. אצל נשים הסובלות מעודף משקל המחלה פחות שכיחה, ומתברר שגם ה-BMR וה- BMI, שני מדדים הקשורים למשקל, גבוהים יותר אצל נשים שאינן סובלות מאוסטיאופורוזיס וגם אחוזי השומן התת עורי.
BMR הוא חילוף החומרים הבסיסי של הגוף, שמשתנה על בסיס קבוע בכל מעגלי החיים. המדד תלוי במשתנים כמו מידת מסת הגוף הרזה (מסת השריר), סוג הפעילות הגופנית המבוצעת ועצימותה, התזונה (צריכה מספקת של חלבון, חלוקת הארוחות וכדומה), מספר שעות השינה ועוד.
BMI הוא מדד מסת הגוף, והוא נותן הערכה כמותית האם האדם נמצא במשקל תקין, בעודף משקל או בתת משקל. המדד מחושב באמצעות נתוני הגובה (במטרים) והמשקל (בק"ג). הוא אומץ כתקן רפואי למדידת השמנה. החיסרון של מדד זה הוא שהוא מתייחס אך ורק לגובה, ולא לוקח בחשבון את רוחב שלד האדם. כמו כן, אין בו ההתייחסות לפיזור השומן בגוף והפרדה בין מרכיבי הגוף השונים - שומן ושריר. לכן זה הוא לא מדד מהימן דיו עבור ספורטאים או בכלל אנשים העוסקים בפעילות גופנית (בעיקר אימוני כוח).
אנשים המתאמנים בחדר כושר מפתחים רקמת שריר מאסיבית במקום רקמות שומן, ועדיין ישקלו יותר (תא שריר כבד מתא שומן). במקרה זה, למשל, גם אם יופחתו משמעותית אחוזי השומן בגופם, הם עשויים להישאר באותו אחוזון BMI מבלי ששינוי גופני זה יבוא לידי ביטוי. מנגד, נעשה שימוש רב במדד זה לאנשים כבדי משקל שאינם עוסקים בפעילות גופנית (ובמיוחד שיש להמליץ למי מהם על ניתוח בריאטרי כמו קיצור קיבה וכדומה). המלצה לעבור ניתוח כזה רלבנטית כשה-BMI גבוה מ-40.
אחוז השומן התת עורי לא בהכרח קשור במידת ה- BMR או ה- BMI. ייתכן שלאדם בעל BMI תקין לחלוטין יהיו אחוזי שומן גבוהים, ולהפך. גם BMR לא בהכרח קשור לאחוז השומן התת עורי: ייתכן שספורטאי, למשל, יהיה גם בעל BMR גבוה וגם בעל אחוזי שומן גבוהים (שכיח אצל ספורטאים אנדומזומרפיים המאופיינים במסת שריר גבוהה ואחוזי שומן מעל הממוצע). מבחינה בריאותית, אסתטית, תפקודית ועוד, למידת אחוזי השומן השפעה רבה על הבריאות, וחשוב לשמור על רמה תקינה בכל מעגלי החיים (גברים על 13%-20% בממוצע ונשים על 22%-30%).
מכיוון שמחקרים העלו כי נשים מלאות יותר, שאצלן המדדים הללו גבוהים יחסית, סובלות פחות מאוסטיאופורוזיס, נשים רזות צריכות להקפיד אף יותר על אורח חיים בריא. עם כל השפע הקיים בישראל, כמות הסידן שנשים צורכות מדי יום נמוך משמעותית מהמומלץ. על פי נתוני משרד הבריאות האישה הישראלית צורכת כ-500 מ"ג במקום לפחות 1,000 כמומלץ (נשים בהריון צריכות לצרוך יותר). נשים בכלל, ונשים רזות בפרט, צריכות להקפיד על תזונה נאותה, על השלמת הוויטמינים החיוניים ועל פעילות גופנית המתאימה לגילן ולמצבן הבריאותי.
ד"ר איתי זיו (Ph.D) הוא מומחה לפעילות גופנית, ספורט וחדרי כושר, וסגן מנהל קמפוס "שיאים" באוניברסיטת תל אביב.
בואו לדבר על זה בפורום בעיות הורמונליות ומחלות עצם מטבוליות - אוסטיאופורוזיס.