פיברומיאלגיה: גם רפואה משלימה

בשנים האחרונות הולכת וגדלה ברחבי העולם המודעות לתסמונת הפיברומיאלגיה, לתסמיניה ולדרכי הטיפול בה. המחלה עצמה אינה מחלה "חדשה". למעשה, ישנם דיווחים היסטוריים רבים על קיומה של התסמונת, בתקופות היסטוריות שונות, תוך הגדרתה בשמות אחרים, כגון "קונברסיה היסטרית של סימפטומים גופניים" (כפי שהוגדרה בתחילת המאה).

מחקרים רפואיים רבים הושקעו בשנים אחרונות והביאו להבנה טובה יותר של הסימפטומים, מקורם והשיבוש הנוירולוגי שגורם להם - ומתוך כך, להגדלת המודעות, הגדלת מספר המאובחנים ותהליך של פיתוח תרופות וטיפולים ייעודיים.

מהי פיברומיאלגיה?

פיברומיאלגיה היא תסמונת של כאב כרוני המלווה בסימפטומים נוספים, שהעיקריים ביניהם: הפרעות שינה, עייפות, מעי רגיז, שלפוחית רגיזה, רגישות יתר לשינויי טמפרטורה, הפרעות בזיכרון, הפרעות בריכוז, חרדה ואף דיכאון. המחלה נפוצה בעיקר בקרב נשים בכל הגילאים, ילדים ומבוגרים.

ידוע כי מקורה של הפיברומיאלגיה הוא איננו פיזי, אלא נוירולוגי. צילום: שאטרסטוק

מהם הגורמים לתסמונת?

הפתולוגיה המדויקת של המחלה עדיין איננה ידועה, אך ידוע כי מקורה איננו פיזי אלא נוירולוגי - וטמון בהפרעה בעיבוד של הכאב במערכת העצבים המרכזית במוח.

מערכת העצבים המרכזית היא זו שאחראית על עיבוד התחושות בגוף; וכאשר היא נפגעת - נפגע גם מערך עיבוד התחושות וגורם לתחושות הכאב וליתר הסימפטומים, המאפיינים את תסמונת הפיברומיאלגיה. שיבוש במערכת העצבים המרכזית במוח עלול להיגרם כתוצאה מטראומה נפשית או פיזית - ובעיקר לאחר טראומה בעמוד השדרה הצווארי (לאחר תאונה, למשל) או בעקבות כאב מקומי ממושך - שמתפתח ומחמיר.

לעיתים מופיעה הפיברומיאלגיה כתסמונת משנית למחלה כרונית אחרת ובעיקר בקרב חולים הסובלים מדלקת מפרקים ומתהליך שחיקתי ניווני, עד כ 20%-30% מהמקרים..

מהם הסימפטומים המעידים על המחלה?

ברוב המקרים, התהליך של התפשטות המחלה הוא תהליך הדרגתי, שתחילתו בכאב ממוקד, המתפשט - לכאב בכל הגוף (בין אם כאב שנגרם כתוצאה מדלקת; ובין אם כאב שנגרם כתוצאה מטראומה פיזית - "וויפלאש"). הסימפטום השני והבולט ביותר הוא הפרעת שינה, שנגרמת לרוב כתוצאה מהכאב. הפרעת השינה גורמת לעייפות, המחמירה את הכאבים; ולמעשה, נוצר מצב מעגלי שקשה לצאת ממנו.

כיצד ניתן למנוע פיברומיאלגיה?

אין דרך אחת חד משמעית למנוע את המחלה, אך מכיוון שברוב המקרים הפיברומיאלגיה היא תוצאה של כאב כרוני מתמשך, מומלץ מאוד לטפל בכל כאב, מוקדם ככל האפשר - ולמנוע ממנו להפוך לכאב כרוני.

בכל מקרה של כאב בלתי מוסבר, בעיקר כאב הנמשך למעלה מחודש ומלווה בעייפות ובשיבושי שינה, מומלץ לפנות לבדיקה אצל הרופא המטפל.

אם סובלים מדלקת או ממחלה אחרת, שיכולה לגרום לפיברומיאלגיה כתסמונת משנית, חשוב מאוד לעשות פעילות גופנית מתונה, בצורה קבועה. מחקרים הראו כי לפעילות הגופנית יש השפעה רבה על התסמונת ועל מניעת החמרתה.

מהם דרכי האבחון של פיברומיאלגיה?

לא ניתן לאבחן את תסמונת הפיברומיאלגיה בבדיקת דם או בבדיקות הדמיה למיניהן - והאבחון הוא קליני בעיקרו ומתבסס על אנמנזה (תיאור תחושותיו של המטופל וסינכרונם עם הסימפטומים של המחלה).

אם האנמנזה הרפואית מתאימה לפיברומיאלגיה, יש לשלול מחלה דלקתית נוספת או סיבות אורגניות שלא אובחנו ועלולות להיות הסיבה להתפתחות המחלה. אם נמצאו כאלה, יש לטפל בהם נקודתית.

בשלב הבא, נערכת בדיקה פיזיקאלית, בה מוודאים את תקינות מערכת המפרקים והשרירים - ובודקים האם יש רגישות יתר בעת לחיצה קלה, על נקודות ספציפיות בגוף, המזוהות מאוד עם פיברומיאלגיה.

פיברומיאלגיה מוגדרת כמחלה כרונית. צילום: שאטרסטוק

כיצד ניתן לטפל בפיברומיאלגיה?

תסמונת הפיברומיאלגיה מוגדרת כמחלה כרונית - ונכון להיום, אין טיפול שמעלים אותה לחלוטין. עם זאת, טיפול משולב תרופתי (ושאינו תרופתי) יכול לשלוט על הכאב ושאר סימפטומים- ולמנוע את השיבוש בתפקוד היומיומי.

טיפול תרופתי: הטיפול התרופתי הקיים בישראל, כולל שתי תרופות ייעודיות רשומות - לטיפול בפיברומיאלגיה, שאינן כלולות בסל הבריאות. תרופות אלה מיועדות לטיפול כוללני בתסמיני המחלה, לרבות שיפור איכות השינה והקלה על הכאבים. אחת מהן משלבת בתוכה גם רכיבים אנטי דיכאוניים, המסייעים לאלה שכחלק מתסמיני המחלה סובלים גם מסימפטומים של דיכאון וחרדה.

חשוב לציין כי השימוש הנפוץ בכדורי שינה, על מנת לנסות להתמודד עם הפרעות השינה - אינו מומלץ, שכן כדורי שינה אינם משפרים את איכות השינה - ואף גורמים להתמכרות. התרופות הרשומות לפיברומיאלגיה פועלות גם לשיפור איכות השינה - ובכך מקלות על העייפות (וכתוצאה מכך, גם על הכאב).

טיפול שאינו תרופתי: הטיפול המשלים חשוב מאוד ואף הכרחי - לטיפול בפיברומיאלגיה.

בטיפול זה, נכללת פעילות גופנית אירובית מתונה, הנעשית בהדרגה ובאופן סדיר - עד לחזרה למצב של תפקוד רגיל. כאמור, לפעילות הגופנית יש משקל רב בטיפול - ובמניעת ההחמרה של המחלה.

טיפולים משלימים מומלצים נוספים הם הידרותרפיה (טיפול פיזיותרפי פרטני בבריכה מחוממת) וכן פעילות גופנית אנאירובית, המשלבת תנועה, נשימה ומדיטציה - כגון יוגה, טאי צ'י, פילאטיס וכו'.

פעילויות אלה משפרות את הריכוז ומשפיעות מאוד על איכות השינה; ולכן, גם יעילות מאוד לטיפול ולהקלה על הסימפטומים של המחלה.

ד"ר ואלרי אלוש היא רופאה בכירה, במכון הראומטולוגי ובמחלקה פנימית, בבית החולים איכילוב.

סייעה בהכנת הכתבה: יערית טרבלסי, כתבת zap doctors.