שיגדון: המחלה שלאחר החגיגה

מקור שמה של מחלת השיגדון (Gout) הוא במילה היוונית Gutta, שפירושה טיפה. המחלה מוכרת גם כ"המחלה שלאחר החגיגה". המחלה אופיינית יותר לגברים מהעשור הרביעי לחייהם ואילך - והביטוי הראשון השכיח ביותר שלה הוא דלקת בבסיס אחת הבוהנות. המחלה מאופיינת בהתקפים - ולפעמים ההתקף הראשון יהיה לאחר "מסיבה" או "חגיגה" שכללה אכילת בשר ושתיית אלכוהול. במקרים אלה, החולה במחלה עלול להתעורר באמצע הלילה עם התקף איום של כאב חד בבוהן! יש לצפות שרק כעבור 3-5 ימים ולעתים רק כחלוף שבוע, הכאב יחלוף - גם ללא טיפול - עד להתקף הבא של המחלה.

מרגע פרוץ המחלה, ובחלוף הזמן, ההתקפים יהיו תדירים יותר ועלולים לעבור למפרקים נוספים, כגון - לקרסול או לברך. כמו כן, גם זמן ההתקף צפוי להיות ארוך יותר. כעבור מספר שנים, אצל חלק מהחולים, המחלה עלולה להיות כרונית - ולהיות מלווה בכאב תמידי ומתמשך.

תנאי בסיסי להופעת המחלה: רמה גבוהה של חומצת שתן (Uric Acid) בדם, תופעה הנפוצה בקרב כ-20% מהאוכלוסיה, אך שכיחות מחלת השיגדון היא רק בקרב 2%-3% מהאוכלוסייה. כלומר: לא כל מי שסובל מרמה גבוהה של חומצת שתן בדם יסבול בהכרח ממחלת השיגדון.

מהם הגורמים למחלת השיגדון?

אצל חלק מהגברים, רמת חומצת השתן עולה בדם כבר בסיומו של גיל ההתבגרות, בערך בגיל 17-18. לעומת זאת, אצל נשים בגיל הפוריות, כמעט שלא רואים עלייה כזו בדמן, משום שהרמות הגבוהות של האסטרוגן, ההורמון הנשי, גורמות להפרשתה של חומצת השתן דרך הכליות.

זו הסיבה העיקרית בגינה עד לגיל 50, המחלה נפוצה בעיקר בקרב גברים. מגיל 50 ואילך, סמוך להפסקתו של המחזור וירידת רמות האסטרוגן בגוף - רמת חומצת השתן בדם עולה גם אצל נשים.

חומצת השתן מיוצרת "עצמאית" על ידי הגוף, אך חלק ממנה מקורו במזון - בעיקר על רקע של צריכה מוגברת של פורינים שמקורם בבשר אדום ופירות ים; ובמשקאות כמו בירה וקולה. תזונה כזו עלולה להוביל לעלייה דרמטית ברמת חומצת השתן בדם - ולהופעתו של התקף גאוט.

מהם הסימפטומים של מחלת השיגדון?

יש לזכור כי מדובר במחלת מפרקים, המופיעה בתחילתה בדרך כלל בהתקפים. לפיכך, הסימפטום השכיח המרכזי הוא התקף כאב חזק ודרמטי וכן אודם ונפיחות בבסיס בהן, העלולים להתפשט לכל כף רגל ולהגיע עד לאמצע השוק.

ביטוי נוסף של המחלה הוא טופוסים, גושונים לבנים מורכבים מגבישי חומצת שתן העלולים להופיע במקומות שונים, השכיחים שבהם הם אזור המרפקים, אצבעות כפות הידיים ואפרכסות האוזניים.

מהן דרכי האבחון של המחלה?

האבחון המדויק ביותר יכול להתקבל אם בבדיקת מעבדה מצליחים לראות גביש של חומצת שתן מתחת למיקרוסקופ. לשם כך, יש לעבור ניקור בעזרת מחט של המפרק המודלק ולקחת דגימת נוזל ממנו. בשנים האחרונות, נפוץ אמצעי אבחון נוסף - אולטרסאונד של המפרק: באולטרסאונד, ניתן לראות ממצאים ייחודיים למחלה, בסחוס של המפרק.

יש לציין כי ברוב המקרים, אנשים לא עוברים ניקור כזה, כי בדרך כלל אין בקופות החולים את הציוד הדרוש לשם כך. על כן, פעמים רבות האבחנה היא משוערת בלבד - ומבוססת על בדיקת דם לבחינת רמות חומצת השתן ועל הממצאים בבדיקת הרופא.

מהן דרכי הטיפול בשיגדון?

הטיפול מתחלק לטיפול תרופתי ולטיפול שאיננו תרופתי.

הטיפול שאיננו תרופתי המקובל הוא הקפדה על דיאטה מתאימה. פעמים רבות החולה מקבל הנחייה לא מציאותית שלא לאכול לא רק בשר אדום, פירות ים וכו' אך גם דברי מזון בסיסיים בשבילנו כגון עגבניות או חצילים. לא רק שלא ניתן להקפיד על ההמלצות האלה לאורך זמן, אלא גם ברוב החולים גישה זו לא תצליח להוריד באופן משמעותי את תדירות ההתקפים. הסיבה לכך היא שהתקף שיגדון עלול להופיע כבר כשרמת של חומצת השתן בדם היא 7 גרם לדציליטר. כלומר, אם מישהו מסתובב עם רמה של חומצת שתן של 10 גרם לדציליטר, הרי שגם אם בעזרת דיאטה נכונה, רמת חומצת השתן תצנח ל-8 גרם לדציליטר, הרי שהוא עדיין יהיה נתון לסכנת התקף של המחלה.

אני ממליץ בדרך כלל רק להפחית בתפריט את כמות הבשר האדום, פירות הים, ולהגביל את שתיית המשקאות האלכוהוליים (בעיקר בירה) וכן שתיית קולה ומיצי פירות.

הטיפול התרופתי ניתן בהתאם לתדירות ההתקפים ולחומרת המחלה.

אם מדובר בהתקף שתדירותו אחת לארבעה עד שישה חודשים, אז יש ליטול את התרופות רק בזמן ההתקף. אם מדובר בהתקף שתדירותו היא גבוהה, למשל פעם בשבועיים, הרי שיש להקפיד על נטילה יומית של התרופות, כדי למנוע את ההתקפים.

המלצה חשובה נוספת היא ליטול תרופה בשלב מוקדם ככל שניתן של ההתקף - ואז יש סיכוי גבוה לקצר את ההתקף בצורה משמעותית. בהתאם לכך, על החולה להקפיד שהתרופות יהיו תמיד בהישג ידו.

התרופות המקובלות לטיפול בהתקף חד של השיגדון הן תרופות נוגדות דלקת מכמה קבוצות: תרופות שאינן סטרואידים (דוגמת ארקוקסיה), סטרואידים או קולכיצין. חשוב מאוד להקפיד על מינון מתאים של התרופה, כי מינון קטן מדי למשל, ברוב המקרים, לא יהיה יעיל.

חולים הסובלים מהתקפים תדירים של המחלה צריכים ליטול טיפול מונע, במטרה להוריד את רמת חומצת השתן בדם לפחות מ-6 גרם לדציליטר. התרופה הנפוצה בשימוש למטרה זו היא אלוריל (Alloril). חשוב לציין שיש להתאים לכל חולה מינון תרופה באופן אינדיבידואלי, כדי להשיג רמה מספיק נמוכה של חומצת שתן בדם. בשנים האחרונות הופיע תרופה חדשה - פבאוריק Feburic)), הנחשבת תרופה נוחה יותר, שכן המינון אותו יש ליטול הוא יחיד וקבוע, אך גם במקרה זה - רק הקפדה על נטילה יומית וקבועה תבטיח את יעילותן של התרופות ברוב גדול מהחולים במחלה. בהקשר זה, יש לזכור כי תופעה ידועה היא שרק 1/4 מהאנשים מקפידים על נטילה קבועה וסדירה של התרופות שלהם.

טיפול נוסף הוא זריקות סטרואידים, ישירות לתוך המפרק בעת התקף, אך הן רלוונטיות רק במקרים בהם חולים אינם יכולים לקבל את התרופות, על רקע מחלות רקע נוספות שלהם.

מה בנוגע לטיפול בשיגדון על ידי רפואה משלימה?

לא הוכח שרפואה משלימה יכולה להקל או לסייע בזמן התקף כואב של מחלת השיגדון - ובטח שלא למנוע אותה. לעומת זאת, טבילה של הרגל במי קרח עשויה בהחלט להקל מעט על כאב, בזמן התקף כואב של המחלה.

מהי הדרך הטובה ביותר למניעה של שיגדון?

מניעה ראשונית של המחלה אינה תמיד אפשרית, בעיקר בקרב החולים במחלה בשל גורמים גנטיים. במקרים אלה, הגוף מייצר רמות גבוהות של חומצת שתן, ללא תלות בתזונה - ועל כן שינוי תזונתי לא יעזור באופן משמעותי.

לסיכום, מחלת השיגדון היא אחת מעשרות רבות של מחלות המפרקים הידועות - וחשוב לדעת שעם טיפול נכון ומוקפד, ניתן בהחלט להירפא ממנה לחלוטין, בתנאי שקיימת המודעות וגם הידע - מי מועד לסבול ממנה, מהו הגורם להתקף וכיצד נכון לטפל בה. ניהול נכון ומושכל של המחלה יוביל, ברוב המקרים, לריפוי מוחלט מן המחלה.

ד"ר גלב סלובודין הוא ראומטולוג בכיר בבית החולים בני ציון

בואו לדבר על זה בפורום ראומטולוגיה.

סייעה בהכנת הכתבה: מארי-רוז גוטמן, כתבת zap doctors.